כסף נבחר חלק ב ריג

(כלומר של השליח) כתב הט"ז אליבא דרב דאמר אין האשה יכול' לעשות שליח לקבל מיד שליח הבעל משום בזיון הבעל. כך יש קפידא אם יש בזיון דאשה אז אל יזרוק לחצר השליח דאיכא בזיון דאשה שלא נתן ליד השליח אע"ג דחצר משום יד מ"מ האשה לא תדע זאת וכו' ודבריו אינם מוכרחים עכ"ל. וע"ש סי' קל"ח דיני חצר בגט:

[טו.] כ' הרמב"ם בפרק י"ז מגזלה. ד' אמות של אדם כחצרו לענין מציאה. כתב ה"ה מ"ש לענין מציאה אפשר שרמז למה שכתבו הראשונים שאין ד' אמות קונות כל זמן שיש בה דעת אחרת מקנה (כמ"ש ריטב"א בפ"ק דב"מ דבמתנה אין ד' אמות קונות עיין ש"ך ח"מ סי' רמ"ג) שהרי לא יבואו לידי נצוי עכ"ל. כתב כ"מ ותימא הא רבינו כתב בפ"ד הל' ט' מזכייה דד' אמות קונות במתנה עכ"ל. [ולי נרא' דלכך כתב הרמב"ם לענין מציא' לאפוקי גנבה דלא תקנו ד' אמות לגנב כמ"ש תוס' ב"מ דף י' וכתובות דף ל"א] בפרק כ"ט ממכיר' כתב הרמב"ם וכן קטן שקנה מטלטלין וקנו מידו ושכר מהם המקום לא קנה עד שימשוך לפי שאינו זוכה בדרכים שזוכין בהן הגדולים ראי' לדבר שאין החצר של קטן ולא ד' אמות שלו קונין לו מפני שנתרבו מדין שליחות ולא מדין ידו כמו שיתבאר ולא יהא הקנין או שכירות המקום גדול מחצרו אבל הקטנה שנתרבתה חצרה מידה תקני המטלטלין מאחרים אם קנו מידו או בשכירות מקום. עיין מ"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג אם מצא דבר בחצר ביה"כנ זכה בו ולא אמרינן דחצר בהכ"נ קונה להקדש דחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש. אגודה ריש מעיל' (עיין בשקלים פ"ז):

(כלל סז) חק תוכות [א.] גיטין דף כ' ת"ר וכ' ולא חקק (בטבלא בסכין) למימר' דחקיקה לאו כתיבה ורמינהו עבד שיצא בכתב שע"ג טבלא [שחקק ע"נ טבלא] יצא לחירו' אבל לא בכתב שע"ג הכיפא ואנדופתרי (אם רקמו עליהן אותיו' הגט אינו כ' לפי שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד וב' ראשיו תחובין) אמר עולא אמר ר' אלעזר הא דחק תוכות (של אותיו' וצדיהן והאותיו' בולטו' אינו כ' לפי שלא צייר את האותיו' אלא חקק סביבותיהם והעץ נשאר כמו שהי' בדפוס ונעשו האותיו' מאליהם) הא דחק ירכות (של אותיו' דהיינו הן ממש שישקע הכתב זו היא כתיבה) א"ל רבינא לרב אשי רושמ' מחרץ חריץ או כנופי מכניף (חותם המטבע מחריץ התוכו' וסביבו' של צורתו שהי' שוקעת ודוחקין תוכו' וסביבו' הצורו' של דינר עד שעומד' צורת הדינר בולטו' כמו שהית' ונפקא מיני' שאם חקק את הגט כחותם וכתבו ע"ג טס לא הוי כתב דתוכו' הוא. או מכנף צורת החותם שהיה שוקעת כשתוכותיה דוחקין את תוכו' של דינר ונכנס הזהב קצת בדוחק בתוך שקיעת הצורה ונמתח מתוך דוחקו ונכנס לתוך צורה ולא ממיל' הם אלא ע"י מכת הקורנס הצורה עצמה נמתחת לתוך הרושם והרי כתבה בידים) א"ל מחרץ חריץ. איתיבי' לא היה כתבו שקוע (הציץ) אלא בולט כדינרי זהב ואס"ד חריץ הא בעינא וכ' כדינרי זהב דבולט ולא כדינרי זהב דאלו התם מגואי והתם מאבראי (ציץ דוחק מאבראי והיא בולטת מגואי):

[ב.] שבת דף ק"ד ע"ב תנא כ' אות א' והשלימה לספר כו' חייב מאן תנא אמר רבה בר רב הונא ר' אליעזר היא דאמר אחת על האריג חייב רב אשי אומר אפי' תימא רבנן להשלים שאני וכו' תנא הגיה אות אחת חייב. השתא כ' אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון שנטלו לגנו של חית ועשאו שני זיינין (והספר לכך צריך) רבא אמר כגון שנטלו לגגו של דלית ועשאו ריש דלא הוי אלא הגהת אות אחת ובדבר מועט חייב הואיל וזהו תיקון הספר דאסור לשהו' ספר שאינו מוגה והו"ל ככתב אות אחת והשלימה לספר דאמרן לעיל דחייב אפי' לרבנן). כ' הרשב"א בחדושיו דמהא שמעינן דבכה"ג לא מקרי חק תוכו' שאינו אלא כמפריד בין שני אותיו' דבוקו' וכן כשנטלו לגגו של דלית וכו' אינו אלא כדיו שנפל ע"ג האות ומעבירו עכ"ל. וכ' הר"ן עליו דאין מכאן ראי' דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכו' לירכו' דכל היכא דהוי מלאכ' מחשב' מחייב שהרי אפילו מוחק ע"מ לכתוב חייב אבל במידי דבעי' כתיבה דלהוי כתיבה כה"ג אין לנו עכ"ל. (ודע' רש"י דלעיל נר' כרשב"א שכ' והספר לכך צריך משמע שכשר בזה וכן גבי דלית כ' הואיל וזה תיקון הספר משמע שכשר. אמנם יש לפ' שאינו כשר בזה מ"מ כיון דהוא חושב שמכשירו בזה הוי מלאכ' מחשב' והוא קצת דוחק. והאמ' דרש"י מיירי בספר שאינו פוסל חק תוכו' כגון ספר משאר כ"ד ספרים חוץ מספר תור'). וכ"כ מרדכי בפרק ב' דגיטין וז"ל בשרוצ' לעשו' מ"ם פתוח' ונדבק עוקצה השמאלי' ונעשה מ"ם סתומה וכו' ואם הוא מוחק הדבקו' בתער כדי לעשו' פתוחה והוא חק תוכו' ופסול וכו' וא"ת והלא כה"ג חק תוכו' מקרי כתיבה לענין שבת כדאמר נטל לגגו של חית וכו' חייב התם מלאכ' מחשב' אסר' תורה דברים התלוים במילי דשבת וכיון דמתכוין לעשו' אותיו' אין קפידה באיז' ענין שנעש' וכו' אבל במקום שנאמר וכ' צריך שיכתוב גוף האותיו' ולא שיהא נעשית מאליהן וגם להעביר עליו קולמס לאחר התיקון לא יועיל לא לר' יהודה לא לרבנן דאם מועיל על האות שנכתב שלא לשמה לשווי' לשמה. מ"מ לשווי' אות לא יועיל עכ"ל. וכ"כ הג"א בגיטין דף כ' בשם ספר התרומה. ורא"ש בגיטין שם כ' אם נפלה טפת דיו לתוך האות ואינ' נכרת אינו יכול להעביר הדיו ולתקן האות דהוי חק תוכו' עכ"ל:

פסק [ג] כתב הרמב"ם פ"ד מגירושין חקק הגט על הלוח אם חפר ירכי אותיו' כשר שזה כתב הוא שהרי הוא אומר כתובה בעט ברזל כלומר שהוא חפרו וכן אם חקק הירכות מאחורי הטס עד שבלטו בפני הטס. אבל אם חפר תוך האות עד שיראו הירכות גבוהו' מכאן ומכאן ככתב דינר זהב שהכ' בולט אינו גט שאין זה כ'. וכ"כ ש"ע אה"ע סי' קכ"ה וכ' רמ"א יש אומרים דלכתחל' יש להחמיר שלא לכתוב בקולמוס של ברזל שלא יבא לידי חקיקה (אף על גב דהוי חק ירכות מ"מ יש לחוש שמא יבא לידי חקיקה) ולא מקרי חק תוכות אלא כשכל האות נעשה כך אבל אם צריך עדיין לתקן שיהי' אות כשר (תה"ד סי' רכ"ח). וכ' ח"מ דכיון שאינו עושה מעשה בגוף האות שנשאר אלא גורר ובזה נעשה האות הוי חק תוכו'. אבל היכא שעדיין צריך לכתוב ולהוסיף אחר שגרר ומחק כדי לשוייה אות אין זה ח"ת וע' בת"ה דלא בריר' לי' האי דינא דמ"מ מקצת האות נעשה מעצמו אבל הב"י כ' דכל שאין האות נעשה ממילא לא מקרי ח"ת עכ"ל ח"ת. ואם נפלה מעט דיו יכול להוסיף דיו ולעשות מדיו שנפל ומדיו שהוסיף יו"ד או זי"ן ולא הוי ח"ת אע"ג דתחלת האות ע"י דיו שנפל מ"מ כל שצריך לסיים לגמר האות כשר כ"כ ב"י. כ' בית שמואל אם ניתן גט שנדפס נר' לכאורה דכשר בדיעבד דהוי כתב ממש וכ"כ בתשוב' מ"ע וע' תשובה מ"ב וע' בט"ז י"ד סי' רע"א שכ' דבספרים שנדפסים יש בהן קדושה כמו בנכתבים ומ"מ לענין גט אין לעשות בדפוס כיון שקצת דומה לחקיקה וכו':

[ד.] כ' הטור א"ח סי' ל"ב בשם סמ"ק אם נפלה טפת דיו קודם שנגמר האות ולא הי' האות נכרת ואח"כ נטל הדיו או שלא הי' מוקפת גויל מתחלתה פסול דהוי חק תוכו' אבל אם כבר היתה עשויה כתקנה ונפל בה דיו יכול ליטלן וא"א הרא"ש ז"ל פסל גם בזה. וכן מ"ם פתוחה ונסתמה וכו'