כסף נבחר חלק ב ריב

ומסר לו המציאה בין ישנו ראובן בבית בין שאינו בבית יזכה לו ביתו אע"פ שהיא בית דדרסי ביה רבים ואינה משתמרת דהיכא דדעת אחרת מקנה לא בעינן חצר המשתמרת וה"נ נכנס המוצא להקנותו וחייב שמעון להחזירו. ובסי' שי"ג כ' הש"ע הזבל של בעל החצר וכו' אע"פ שהיא שכורה ביד אחרים. וכתב סמ"ע יש לתמוה על המחבר שכאן פסק כרמב"ם. ובסי' ר"ס כתב ראובן הדר עם שמעון בביתו וכו' זכו בהם שניהם דהוו כשנים שותפים בחצר. והוא מתשו' הרא"ש (כלל א') והטעם משום דשכירות ליומי' ממכר והוי כחצר השותפין) כ"ש כאן שדר בו השוכר לחוד וכו' וש"ך מסיק באמת כרמב"ם ודלא כמחבר לעיל סי' ר"ס וכן דעת תוס' מציעא דף י"א:

[יב.] ובפ"ד מזכייה כתב הרמב"ם וחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אע"פ שאינו עומד שם כיון שהגיע המתנה לחצרו וכו' בד"א בחצר המשתמרת אבל שאינה משתמר' עד שיהא עומד בצדה ויאמר זכתה לי שדי. כ' ה"ה דיש פוסקים כאוקמתא דר"פ דבדעת אחרת לא בעינן עומד בצד שדהו. ומדברי הרי"ף משמע דמשוה מתנה למציאה עכ"ל. עוד כתב הרמב"ם שם קטנה תזכה לה חצרה וקטן אין זוכ' עד שהגיע מתנה לידו. כתב הראב"ד אין דבר זה מחוור במתנה אלא במציאה עכ"ל וכ"כ בפרק כ"ט ממכירה דלענין מתנה יש לקטן חצר כיון דדעת אחר' מקנה. ורמב"ם סובר שאף במתנה ובממכר אין לו חצר כמ"ש שם הלכ' י' וי"א. וש"ע ח"מ סי' רמ"ג כתב קטנה זכתה לה חצרה וד"א שלה (וכ' רמ"א בשם נ"י דוקא קטנ' שאין לה אב וכו'). אבל הקטן אינו זוכה וכו'. כ' הש"ך נראה מדברי רש"י ותוס' ורא"ש וריטב"א ור"ן דוקא אי עומדת בצד חצרה דהוי דומיא דידה. אבל באינה עומדת אפי' חצר המשתמר' אינה אלא משום שליחות אם כן בכה"ג אין חצר לקטנה. אכן דוחק לפרש קטנה יש לה חצר דוקא בעומדת דסתמא קאמרי יש לה חצר כ"מ מרמב"ם. לכן נראה לפ' דלא כרש"י ותוס' והכי פירושו חצר משום ידה אתרבי ולעולם דין יד לה מיהו האי ידה לא גרע משליחו' וכי היכא דבשליחות דעלמא אין חבין שלא בפניו ה"נ גבי גט דחוב הוא אין חבין דאע"ג דידה הוא מ"מ כיון דחוב הוא לה לא גרע משליחו' ואנן סהדי שאין רצונה שיהי' קצרה ידה לקבל גיטה אבל כי עומדת שם חבין בפניה וכן מצאתי לנ"י במציעא מה שכ' בשם הרנב"ר (כמ"ש לעיל אות ג') אע"פ שזה סותר דברי הר"ן שהביא ב"י סימן זה נראה שאח"כ חזר בו עכ"ל. וע' בח"מ סי' ר'. ובפי"ג משחיטה כ' הרמב"ם אסור לזכות בביצים וכו' לפיכך לא קנה לו חצרו כשם שאינו יכול לזכות בהן לאחרים כך לא תזכה לו חצרו בהן לפיכך חייב לשלח. כ' כ"מ האי לאחרים ט"ס. ולח"מ מיישב זה ע"ש. עיין בש"ע י"ד סי' רצ"ב ס"ב:

יג.] ובפ"ה מגירושין כ' הרמב"ם זה שנאמר בתור' ונתן בידה אין ענין הכתוב אלא שיגיע הגט לה אחד ידה או חצרה אחד חצרה הקנוייה לה או מושכרת או מושאלת לה הכל רשות' הזורק גט לאשתו לתוך חצרה אם הית' עומד' שם בצד חצרה נתגרש' ואם לאו לא נתגרש' עד שתעמוד בצד חצרה ואע"פ שהיא חצר שישתמר הגט בתוכו שחוב היא לה הגירושין ואין חבין לאדם אלא בפניו. כ' ה"ה בשם הרשב"א מיהו בשעומד' חצרה וזרקו לה מתגרש' בע"כ עוד כ' והיכא דזרק לה גיטה מרצונ' בחצר אפילו אינ' סמוכה לה איכא למימר דמוד' עולא דמתגרשת דלא גרע משליחו'. ומסתברא דאינ' מגורשת דהא בשליחות דכוותי' אינה מגורשת משום דעיקר גירושין חוב היא לאשה ואע"פ שהיא מחזרת להתגרש אבל אם נתנו כבר בחצרה שהיא בצפורי ואמר לה גיטך בחצרך ואמרה תזכה לי חצרי בזו נראה דמגורשת וכו'. והאריך בזה והביא ירושלמי שאמרו פ"ק דגיטין נתן לה את גיטה ואמרה תזכה לי חצירי שבעכו ואמר ר' חנינא נעשה כמי שהיתה ידה ארוכה. עוד כ' ולא עוד אלא אפילו לא נתנו שם עדיין אלא דאמרה היא זרוק לי גיטך בחצירי ותזכה לי חצרי משמע דמגורשת דהא חצר לא גרע משליחו' ובשליח דכוותי' מגורשת במנתה שליח לקבלה. עוד כ' היכא דנתנה לה בחצר' שלא מדעתה במקום יבם מסתבר' דהוי ספק מגורש' דהא מספקא לן ביבמו' המזכה גט לאשתו במקום יבם אי הוי גט. עוד כ' והיכא דקיימא בצד ביתה וזרקו לה בתוך ביתה שלא מדעתה אפשר לומר דמגורש' אם זרקו לה בפני עדים ואמר להם ראו גט שאני נותן לאשתי דומיא דידה. עוד כ' צ"ע בין לעולא בחצר הסמוכ' ובין לר' אושעיא אם זרקו לה בחצר והיא ישנה אם היא מגורש' דאיכא למימר דלא עדיפא מידה ומסתברא הואיל ואין לה יד אין לה חצר עכ"ל הרשב"א. ובפ"ו הלכה ט' כ' הרמב"ם וקטנה אינ' עושה שליח לקבלה אע"פ שחצרה קונה לה גיטה כגדול' מפני ששליח לקבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן. כתב ה"ה וכבר כתבתי פ"ה דחצר דגט מדין שליחו' הוא ולפיכך אינה קונה אא"כ האשה עומדת בצדה ולזה הוצרך רבינו הטעם שאינ' עושה שליח ויש לה חצר מפני ששליח קבלה צריך עדים עכ"ל. ולח"מ הקשה הא אמרי' דחצר משום יד ולא גרע משליחו' ולכך גבי גט דשוב צריך לעמוד שם דמה ידה בסמוכ' וכו'. ותירץ דרמב"ם וה"ה מפרשים הא דרב אשי חצר משום יד אתרבי ולא גרע משליחו' דלא כרש"י אלא אי אמרי' משום יד לא בעינן עומד בצד חצר מטעם סמוכה אלא מטעם דלא גרע משליחו' כיון דחוב הוא אין חבין אבל גבי מתנה דזכות קנה אפילו שלא בפניה מטעם יד וכו' ע"ש שהאריך. ומרכבת כ' וז"ל ונ"ל ליישב דעת רבינו כיון דקי"ל דאפילו בחצר המשתמרת צריכ' שתעמוד בצד חצרה מטעם דאין חבין ולפי זה מה שאשה מתגרש' ע"י שליח לקבלה שלא בפניה אע"ג דלא עדיף מחצר היינו הואיל ומינתה אותו שליח וגלת' דעתה שזכות הוא לה וכו' וא"כ קשה קטנה נמי תתגרש ע"י שליח לקבל' דנהי דאין קטנה יכול' למנות שליח סגי בגלוי דעתה שזכות הוא לה ויכול הבעל לזכות לה הגט מדין המזכה ע"י אחר דבשלמא אם היינו אומרים דקטנ' אין לה חצר שפיר י"ל דאין לה זכייה ע"י אחר עד שיגיע לידה כמו בקטן דזכייה ע"י אחר מהני כמ"ש רבינו פ"ד מזכיי' ה"ט לענין שאין הנותן יכול לחזור בו ומ"מ לא נגמר הקנין עד שהגיע המתנ' לידה. וה"ה כאן מהני זכיי' ע"י שליח לקבלה לענין שאינ' יכולה לחזור בו ולא נתגרש' עד שיבא הגט לידה משא"כ לפי מה דקי"ל דקטנ' שיש לה חצר משגילת' דעתה דזכות הוא לה זכה לה זה האחר משזיכה הבעל על ידו ה"ל כחצרה ומתגרש' מיד ואפילו למ"ד דזכיי' ע"י אחר מתורת שליחו' דכיון שזכות הוא לה הוי כאלו מנתה אותו שליח מ"מ בדין היא שתזכה מדעת ב"ד שיודעין שזכות הוא לה כשמנת' שליח לקבל' ולתרץ זה כתב רבינו דשליח קבלה צריך עדים על מנוי השליחו' הואיל שמתגרש' שלא בפניה וגם צריך עדים שזכות הוא לה עכשיו דדוקא בגדול' בת דעת שלמה חזקה שלא חזרה בה משא"כ בקטנ' חוששין שעכשיו חזרה בה וחוב הוא לה כיון שאינה בת דעת גמורה עכ"ל:

[יד.] כ' מש"ל בפ"ו הל' א' מגירושין בשם ירושלמי פ' האומר. רב אלעזר שאל חצרו של שליח מהו שתעש' כידו. וכ' שם הרב שדה יהושע חצרו של שליח קבלה מי אמרי' כיון דחצר אשה מידה אתרבי והכל דבר אחד ה"נ בשליח שהוא כעצמ' או דלמא כיון דשליח נמי מידה אתרבי לא אמרי' רבוי דרבוי ולא אפשטא ע"כ. ואני תמיה על הטור שנסתפק בזה בסימן ק"מ וב"י כ' לא ידענא מאי ס"ד לאפלוגי. איך נעלם מהם הירושלמי הזה וצ"ע. ובית שמואל סימן ק"מ ס"ק ב' כ' על זה שכ' המחבר שדינו כדין האשה אם זרק הגט לחצרו