כסף נבחר חלק ב רט

לי' שתהא שלוחי' הלכך כי ליתא בצד חצרו דליכ' לדמוי' לידה דאינה סמוכה לה תיפוק לה זכייתה משליחו' כי היכי דשלוחו זוכה לו שלא בפניו חצרו נמי זוכה לו ומיהו גבי מציאה כי ליתא גבה דלא נפקא זכייתה משום יד ליכא לרבוי' משום שליחו' דגבי שליחו' איכא דעת השולח או דעת שליח אבל חצר ליכא דעת שולח ולא דעת שליח הילכך בעינן חצר המשתמרת) (טעמ' דיש חילוק בין גט למתנה ואע"ג דתרווייהו דעת אחרת מקנה אותן משום דהך חצר אע"ג דאתרבי משום יד לא גרעה משליחו' דאי נמי לא אתרבי מונתן בידה הוי נפקא לן חצר משליחו' וכי אצטריך לרבוי' משום יד משום קטן וקטנ' דליתנהו בתורת שליחו' אצטריך וכו' הילכך גבי גט דחוב הוא אין חבין וכו' כלומר אין אדם יכול לעשו' שליח לחייב אדם שלא מדעתו וחצרו נמי לאו בתורת שליחו' מצית לאתויי דתתגרש שלא מדעת' הלכך בגט לא תרביי' אלא משום יד ומה ידה דסמוכה לה אף חצרה בסמוכה כ"כ רש"י לעיל). כתבו תוס' בד"ה וכי ר"י ור"ע וכו' וא"ת והלא התבוא' הית' בביתו של ר"ג וביתו של ר"ג הי' משתמר ויש לומר דלגבי זקנים לא הי' משתמר שלא הי' הפסק בין תבואתו לתבואתן וא"ת שילהי השואל גבי הזבל של בעה"ב מוקי לה בגמר' בתורי דאתי מעלמ' בחצר דמשכיר כר"י בר חנינא והשת' הלא השוכר משתמש בחצר וא"כ הזבל משתמר לדעת השוכר ואיך יזכה המשכיר בזבל תורי דאתי מעלמ'. וי"ל שגם משכיר ביתו פתוח לאותו חצר ומקרי עומד בצד שדהו. (כ' הרא"ש הלכת' קטנה יש לה חצר וד' אמו' וקטן אין לו חצר וד' אמו' דחצר דאתתא משום ידה אתרבאי וילפינן מציאה מגט אבל חצר דגבר' משום שליחות אתרבאי והואיל ואין לו שליחו' אין לו חצר וד' אמו' דלא ילפינן קטן מקטנה. וכן הוא לשון הרי"ף) עוד כ' הרא"ש [אהא דמסיק רב אשי חצר לא גרע משליחו'] הלכך מועיל במציאה ובמתנה חצר המשתמרת אפי' אין עומד בצד חצרו דזכין לאדם שלא בפניו מטעם שליחו' אבל חצר שאין משתמרת אם אין עומד בצידה במציאה לא קני דאי אפשר להיות מטעם שליחו' דאנן סהדי שאין אדם רוצה שיהיו חפציו ביד שליח שאין משתמרת בידו הלכך מטעם יד קנה ובעינן דומיא דידו בסמוכין אבל במתנה מסכמת דעת המקבל בכל מקום שיתנהו הנותן שיזכה לו המקום ושמירת הנותן חשובה לו כשמירתו הילכך קני אפי' אין עומד שם ורי"ף לא הביא דברי רב פפא ומתוך דברי' משמע שאין מחלק בין מציאה למתנ' וסבר כשנוי' קמא דמטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם ויותר נרא' כאשר כתבתי דר"פ בתרא הוא וגם רב אשי מתרץ דבריו עכ"ל. כ' אספ"ז ב"מ דף י"ב בשם ר"ן וז"ל. האי חצר אתרבאי וכו' פירש"י דרב אשי אפירוקא דר"פ קאי דאמר דעת אחרת שאני וה"ק חצר משום ידה אתרבאי ומה ידה בסמוכה אף חצרה בסמוכה ומיהו אפי' אינה סמוכה לא גרע משליחו' וכו' הלכך גבי מתנה דזכות הוא חצר קונה בין משתמרת בין אינה משתמרת בתורת שליחו' ואפי' אין עומד שם דזכין לאדם וכו' זהו תורף פירושו. ורבים הקשו א"כ אפי' במציאה דליכ' דעת אחרת תקני שדה שאינ' משתמרת אפי' אין עומד בה מתורת שליחו'. ולי נרא' דאינה קושי' כלל כיון דמתורת שליחו' אתינן עלה לחצר אין שליחו' מועיל אלא במקום שדעת אחרת מקנה שהרי אתה רואה שנחלקו במגביה מציאה לחברו אי קנה חברו אי לא ואפי' כשעשאו חברו שליח להגביה כאותה ששנינו ראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי דאפילו כה"ג איכ' מ"ד דלא קנה אע"פ שהכל מודים דהיכ' דדעת אחרת מקנה זכין לאדם ע"י אחר ואפי' מ"ד המגביה מציאה לחבירו קנה חברו לא מטעם שליחו' הוא אומר כן אלא דוקא היכא דאיכא למימר מגו דזכי לנפשי' דהא מעשר לעני דליכא מגו קי"ל כרבנן דאמרי יתננה לעני הנמצא ראשון וטעמ' דמלתא לפי שאי אפשר לזכות לחברו מתורת שליחו' אא"כ נעשה שלוחו של בעל הממון והיכא דליכ' דעת אחרת מקנה אין כאן בעל ממון שיהא זה שלוחו הלכך במציאה חצר א"א לקנות מתורת שליחו' ולא מתורת מגו דזכי לנפשי' דלא שייך בי' וכי תימא א"כ אפי' משתמרת כל שאינו עומד בה למה קונה איכ' למימר דכל שהיא משתמרת למה שהוא זכות לו כידו היא שאף מה שבא לידו כי ניחא לי' דלקני בחצר המשתמרת הוא נותנו ויד אריכת' הוא משא"כ לענין גטין דחוב הוא דכיון דלא ניחא לה דתקני חצר המשתמרת אינה כידה שמה שהוא חובה לאדם כשהוא בידו אינו נותנו בחצר המשתמרת אדרבה מוציאה ממנה ואם תרצה תפרש דחצר המשתמרת שהיא קונה במציאה תקנת חכמים היא היכי דתקון ד' אמות עכ"ל. ע' בני מוקי יוסף:

[ד.] גיטין דף כ"א אמר רבא כתב לה גט ונתן בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו אמר אביי מכדי חצר מהיכ' אתרבי מידה מה ידה דאית' בין מדעתה בין בע"כ אף חצר והא מתנה מדעתה אית' בע"כ ליתא וכו' מתקיף רב שימי והא שליחו' לקבלה דמדע' אית' בע"כ ליתא וקא הוי שליח לקבלה. ואביי אטו שליחו' מידה אתרבי מושלח אתרבאי. כתבו תוס' וא"ת הא אמרי' דחצר לא גרע משליחו' א"כ הכא דכתב לה שטר מתנה עליו אע"ג דלא הוי דומיא דידה תתגרש מכח שליחו' וי"ל דוקא לענין שלא בפניו אמרי' דלא גרע משליחו' לקנו' במידי דזכות הוא לו אבל בשאר דברים בעינן דומיא דידה דאם לא כן חצר מהלכת אמאי לא קנה תקנה מטעם שליחו' כמו שליח מהלך אף על גב דמטעם יד לא קני עכ"ל:

[ה.] ב"מ דף ט' ע"ב בעי ר' אלעזר האומר לחברו משוך בהמה זו וקני כלים שעליה מהו מי מהני משיכ' דבהמה לאקנוי כלים או לא. אמר רבא אי אמר לי' קני בהמה וקני כלים מי קני כלים חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה (חצר מהלכת לא שמעינן דתקני דכי אתרבאי מאם המצא תמצא חצרו אתרבי דלא נייד והוי משתמר) (כ' אספ"ז ש"מ דכליו של אדם מדין חצר הוא דקונה דאי לא מאי פריך מחצר מהלכת דלמא כליו שאני). וכי תימא כשעמדה והא כל שאלו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה (כלומר כיון דראוי' הוא לילך לאו דומיא דחצר הוא ואין קונה בתורת חצר) והלכת' בכפות' (האי דפשיט' ליה דכי אמר לי' קני בהמה וקני כלים קני בכפות' הוא דפשיט' לי' דדומיא דחצר היא קני. וכן היכ' דאמרי' בגמר' והאמר רבא חצר מהלכת וכל שאלו מהלך וכולי מהכ' קאמרי' ליה) אמרו לי' ר"פ ורב הונא ברי' דר"י לרבא אלא מעתה הי' מהלך בספינה וקפצו דגים ונפלו בתוך הספינה ה"נ דחצר מהלכת היא ולא קני א"ל ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטי לה. א"ל רבינא לרב אלא מעתה הית' מהלכת בר"הר וזרק לה גט לתוך חיקה או קלתה ה"נ דלא מגרשה א"ל קלתה מינח נייחא ואיהי דקא מסגי מתותי'. כתבו תוס' אע"ג דבפ"ק דקדושין אמרי' דתלמיד חכם רכוב כמהלך דמי הכא חצר משום יד אתרבי והוי שפיר דומי' דיד דמינח נייחא וממטי לה עם גופה. וכן פ"ק דשבת אגוז צף על פני מים וכו'. משום דדומיא דמלאכת המשכן בעינן ולא היו מצניעין חפצם בדבר שהי' מתנדנד עכ"ל. כ' הרא"ש (בגיטין דף ע"ז) הא דבעינן שלא יהי' חצר מהלכת הוא גזרת הכתוב דומי' דידה בעינן דמינח ניחא וגברי קממטי לה אבל הא דבעינן חצר המשתמרת לדעתה לאו גזרת הכתוב הוא משום דבעינן דומיא דידה דכשהיא ישנה לא ידה משתמרת לדעתה. אלא מלת' דתלי בסברא דאין אדם רוצה שיהיו חפציו מונחים אלא במקום המשתמר לדעתו. ואי תקשי אמאי לא יקנה חצר מהלכת גבי ממון הא בממון ילפינן חצר משליחו' ושליח מהלך הוא וי"ל כיון דאפקיה רחמנא בלשון יד דכתיב אם המצא תמצא בידו אע"ג