כסף נבחר חלק ב רח

בעלמא הוא. ולפ"ז יהיה ח"ש מותר בג"ה דלא שייך חזי לאצטרופי וצ"ע עכ"ל. [ולי נראה דמלישנא דש"ס דיומא דאמר כיון דחזי לאצטרופי איסורא קא אכיל משמע דעל כל משהו ומשהו נקרא שם איסור. ואי אמרת דטעם הוא משום דאם נתיר לו ח"ש יאכל בבת אחת וכו' א"כ לא נקרא שם איסור על ח"ש אלא משום גזרה ואיך אמר איסורא קא אכיל אלא ודאי הפירוש האמתי דאם יאכל אח"כ ח"ש יהא חייב א"כ ע"כ צריך אתה לומר שהאי ח"ש הקודם שם איסור עליו. ואיני יודע איך העלים עיניו מגמרא זאת] ע' בקהלת יעקב אלגאזי שהוכיח מפסחים דף ע"ח דאע"ג דר"ש סבר בכל התורה כ"ש למכות מ"מ לענין קיום מצות עשה מודה דבעי כזית דאל"כ למה לא דחי שם דלעולם אכילת פסחים מעכבה אלא דר"נ כר"ש ס"ל דיוצאין בכ"ש וא"כ שפיר כל ישראל יוצאין בפסח אחד אלא ודאי אף לר"ש בעי כזית ע"ש (וע' במנחת כהן שהוכיח ממ"ש הרמב"ם בפ"ה הלכה ח' מנזירות דס"ל לרמב"ם דחצי שיעור ע"י תערובות אינו אסור אלא מדרבנן ודבריו נראים לי אם אין בתערובות כזית בכא"פ אבל אי איכא כזית בכא"פ אלא שלא אכל אכילת פרס אין נראים לי דבריו דהא שייך חזי לאצטרופי. וגם אינו מוכח מרמב"ם מידי שיהי' ג"כ בכה"ג מותר מן התורה דמפרק ט"ו הל' ג' ממאכלות. ומפ"א הל' ו' מחמץ לא מוכח מידי):

(כלל סו) חצר איך קונה [א.] גיטין דף ע"ז מתני' הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או חצרה מגורש' וכו':

[גמ'[ מנא ה"מ (דחצרה מהני) דת"ר ונתן בידה וכו' אין לי אלא ידה גגה חצרה וכו' מנין ת"ל ונתן מ"מ (ודרש לי' באפי נפשי' מדלא כתיב ובידה יתנהו משמע לן נתינה כל דהו וידה דכתב רחמנ' דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה) ותני' נמי הכי גבי גנב אם המצא תמצא הגנבה בידו אין לי אלא ידו גגו חצרו וכו' ת"ל תמצא מ"מ וצריכא. דאי אשמעינן גט משום דבע"כ מגרשה אבל גנב דלית' בע"כ אימא לא. ואי אשמעינן גנב משום דקנסי' רחמנ' אבל גט אימא לא קמ"ל. אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה וכו' רבי אושעי' אמר אפי' היא בטברי' וחצרה בצפורי וכו'. כיון דחצר משתמרת לדעתה (כלומר על פיה ועל צוויה לאפוקי עבדה שמשמר עצמו) מתגרשת. דכ"ע חצר משום יד אתרבי מר סבר כידה מה ידה בסמוכה אף חצרה בסמוכה. ואידך אי מה ידה בדבוקה אף חצרה בדבוקה אלא כידה מה ידה משתמרת לדעתה לאפוקי חצר המשתמרת שלא מדעתה. כ' הרא"ש הלכת' כעולא דרב אשי במציע' ס"ל כוותי':

[ב.] ב"מ דף י' ע"ב אמר ר"ל משום אבא כהן ברדלא קטנה אין לה חצר ואין לה ד' אמו' (אם זרק לה בעלה גט לתוך חצרה לא קנתה לה חצרה להתגרש בו וכן אם היתה עומדת בר"ה וזרקו לה גט בד' אמותיה ואע"ג דגדול' מגרשה כדתנן גיטין דף ע"ז) ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר יש לה וכו' במאי קמפלגי מר סבר חצר משום ידה אתרבאי (כדכתיב ונתן בידה וידה רשותה משמע דכתיב ויקח את כל ארצו מידו) כי היכי דאית לה יד (דמשיודעה לשמור גיטה מגורשת דלא מיעט רחמנ' אלא שוטה דמשלח' וחוזרת) חצר נמי אית לה. ומר סבר משום שליחות (מדרבי רחמנ' שליחו' לאדם אתרבי נמי חצרה דהוי כשלוחה) מי איכא מ"ד חצר משום שליחו' אתרבאי והתני' בידו (אם המצא תמצא בידו הגנבה) אין לי אלא ידו גגו חצרו וכו' מנין (אם נכנסה שם ונעל בפניה לגונבה שהוא חייב) ת"ל תמצא מ"מ ואי ס"ד משום שליחו' אתרבאי א"כ מצינו שליח לדבר עברה וקי"ל אין שליח לד"ע. אמר רבינא היכ' אמרי' אין שליח לד"ע היכ' דשליח בר חיוב' הוא אבל חצר דלאו בר חיוב' מחייב שולחו. ורב סמא אמר היכא אמרי' אין שליח לד"ע היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל חצר דבע"כ מותיב בה מחייב שולחו וכו'. מי איכא מ"ד חצר לאו משום יד והתני' אין לי אלא ידה גגה חצרה מנין ת"ל ונתן מ"מ (מדלא כתיב ובידה יתנהו דרוש ונתן אוכתב לה ונתן אלמא משום יד אתרבי דאי משום שליחו' הא כבר כתיב ושילח מלמד שעוש' שליח) לענין גט כ"ע לא פליגי דחצר משום ידה אתרבאי כי פליגי לענין מציאה מ"ס ילפי' מציאה מגט (כי היכי דגבי גט אית לה חצר לקטנה גבי מציאה נמי אית לה [האי ילפינן הוי מדרבנן דמציאה קטן לא הוי אלא מדרבנן אפי' לר' יוסי בב"מ דף י"ב ולענין יד לא פליגי דילפינן. תוס'] מר סבר לא ילפינן מציאה מגט (ממונא מאיסור' וגבי ממונ' חצר מאם תמצא אתרבי ואיכ' למימר דשליחו' הוא ומשום דאין שליח לדבר עברה אצטרך למכתב התם) ואבע"א בקטנה כ"ע לא פליגי דילפינן מציאה מגט והכא בקטן קמפלגי (דלא אשכחן דרבי בי' חצר) מ"ס ילפינן קטן מקטנה ומ"ס לא ילפינן ואבע"א מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי [ר"ל אמר לענין מציאה ור"י לענין גט. א"נ מר אמר קטן ומר אמר קטנה]:

[ג.] ב"מ דף י"א מתני' ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור וכו' ואמר זכתה לי שדי זכתה לו הי' צבי רץ כדרכו וכו' ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום. גמ'] אר"י אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו. ותקני לי' שדהו דאמר ר' יוסי בר חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ה"מ בחצר המשתמרת אבל חצר שאינו משתמרת אי עומד בצד שדהו אין (דעכשיו היא משתמרת על ידו) אי לא לא. וכן אמר עולא והוא שעומד בצד שדהו וכן אמר רבה בב"ח. איתבי' ר' אבא לעולא מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה אמר ר"ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע (לר' יהושע בר' חנניא שהי' עמו בספינה והוי לוי) ומקומו מושכר לו ועישור אחר שאני עתיד למוד (דהוא מעשר עני) נתון לעקיב' בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומן מושכר לו וכי ר"י ור"ע בצד שדהו של ר"ג היו עומדין. א"ל דמי האי מרבנן כדלא גמר' אינשי שמעת'. כי אתא ר' אבא לסורא אמר להו הכי אמר עולא והכי אותביתי' א"ל האי מרבנן ר"ג מטלטלי אגב קרקע הקנה להם (ולאו משום דתקני להם מקומן בתורת חצר שאפי' הקנה לו חצר אחרת שאינו בתוכו קנוי נמי כדתנן נכסים שאין להם אחריו' נקנין עם הנכסים שיש להם אחריו') ר' זירא קבלה להאי תירוצא ר' אבא לא קבלה אמר רבה שפיר עביד דלא קבלה וכי לא הי' להם סודר לקנו' ממנו בחליפין אלא טובת הנאה אינה ממון לקנו' ממנו בחליפין ה"נ טובת הנאה אינה ממון לקנו' ע"ג קרקע ולא היא מתנו' כהונה נתינה כתיבה בהו חליפין דרך מו"מ הוא מטלטלין אגב קרקע נתינ' אלימת' היא. רב פפא אמר (לעולם בתורת חצר קנאו ואפ"ה לא תקשי לעולא דהא דלא בעינן הכא עומד בצד שדהו משום) דעת אחרת מקנה אותן שאני. א"ל רב שימי הרי גט דדעת אחרת מקנה אותה ואמר עולא והו' שעומדת בצד חצרה שאני גט דאית' בע"כ (שהוא נותנו לה ולא ניח' לה למגרשה) ולאו ק"ו הוא ומה גט דאית' בע"כ אי עומדת בצד חצרה אין אי לא לא מתנ' דמדעתי' לא כ"ש (דכי אמרה בעינא צריכה שתהא בצד חצרה) אלא אמר רב אשי (לא תתלי טעמ' משום דאית' בע"כ אלא גבי מתנה היינו טעמ' דלא בעינן עומד אצלה) חצר אתרבאי משום יד ולא גרעה משליחו' (לא גרעה משלוחה להיטיב לה ואלו שלוחה שקבל לה מתנה מי לא קני לה ואפי' אין עומדת בצדו חצרה נמי ל"ש) גבי גט דחוב הוא לה אין חבין לאדם אלא בפניו (לא ניחא לה שתהא שלוחה הלכך כי עומדת בצדה ע"כ ידה היא וידה קניא גבי גט ע"כ ואי לא לאו ידה היא ולא שלוחה) גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו (ושלא מדעתו דניח'