כסף נבחר חלק ב רו

איסור לאו חל על איסור עשה מ"מ ח"ש דליכ' אפי' עשה אלא איסור בעלמ' לא חשיב מושבע ועומד. ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן דאין איסור אלא מדרבנן וזה הפי' נרא' יותר דלפי' קמא קשי' דמ"מ הכי הוי מצי למימר דלא אמר כר"ל כיון דסבר ח"ש אסור מה"ת לא משכחת הן ולאו דהיכי משתבע שאוכל ח"ש הא מושבע ועומד וכו' עכ"ל כלומר דאף אם נשבע שלא אוכל ח"ש חל השבוע' כיון דאין בו אלא איסור מ"מ לבטל דהיינו שנשבע לאכול ח"ש איסור לא מצי לישבע כיון דעכ"פ אסור הוא מה"ת ולא דמי לשבועת הרשות דבידו לו' הן או לאו כמו שאמרו רבנן לקמן דף כ"ה]. כ' מהרש"ל ומהר"י ב"ל אהא דכתבו תוס' דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן ק' א"כ מ"ט דר"ש דפוטר ותירצו דר"ש דפוטר היינו משום דמחייב בכל האיסורין בכ"ש א"כ ה"ה דמחייב שלא כדרך הנאתן ע"כ ומהרש"א הקש' עליהם דהיכי מצינו למימר אליב' דר"י דאית לי' דכל מאן דמחייב בכ"ש מחייב נמי שלכד"ה והא לדידי' חמיר ח"ש משלכד"ה דבח"ש איכ' איסור תורה ושלכד"ה ליכא איסור תורה ע"ש. וכן הקש' משנה למלך בפ"ה משבועו' ושער המלך בפ"א מיסודי תורה תירץ דבשלמ' לר"ש דס"ל דלוקין על ח"ש איכא למימר שפיר ה"ה שלא כדרך הנאתן דתרווייהו שוין אבל לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי א"כ האי טעמא שייך דוקא גבי ח"ש משום דחזי לאצטרופי ואתי לאיסור לאו מש"ה אסור מה"ת אבל שלכד"ה דלעולם לא אתי לידי איסור לאו בשלכד"ה מש"ה אינו אלא מדרבנן וכ"כ מש"ל בעצמו בהלכו' יסודי תור' לחלק בין ח"ש לשלכד"ה עכ"ל שער המלך:

[פסק] [ט.] בפי"ד ממאכלו' כ' הרמב"ם כל איסור מאכלו' שבתורה שיעורן בכזית בינוני בין למלקו' בין לכרת וכו' ושיעור זה עם כל השיעורין הל"מ הם ואסור מה"ת לאכול כל שהוא מדבר האסור אבל אינו לוקה אלא על כזית ואם אכל כ"ש פחו' מכשיעור מכין אותו מכת מרדות. ובפ"א הלכה ז' מחמץ כ' האוכל מן החמץ עצמו בפסח כ"ש הרי זה אסור מה"ת שנאמר לא יאכל ואעפ"כ אינו חייב כרת או קרבן אלא על כשיעור שהוא כזית והאוכל פחו' מכזית מכין אותו מכת מרדות. כ' כ"מ קשה למה לי קרא בחמץ הא בכל איסורין שבתור' קי"ל ח"ש אסור מה"ת. ועוד קשה דאי מקר' איפכ' הוי לי' למילף דלא יאכל שיעור אכילה משמע וצ"ע. וכ' מש"ל בשם מהר"ל נ"ח בתשובה סי' נ"א דאיסור חמץ לא דמי לחלב דמשם למדו דח"ש אסור משום דחלב אסור לעולם ולא הי' לו שעת היתר משא"כ חמץ שמותר קודם פסח ולכך הוצרך פסוק בפ"ע בחמץ לאסור ח"ש. והוליד מזה דביום י"ג משעה ששית ולמעל' אין איסור תורה בפחו' מכשיעור. וראיתי להרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג הלכו' חמץ וז"ל האוכל חמץ כ"ש וכו' שנא' לא יאכל ואכילה כל דהו משמע ואף על גב דאינו חייב כרת או קרבן אלא בכזית שאני התם דאתי הלכת' ואפיקתיה ממשמעותי' אבל לאיסור' כדקאי קאי. והא דקאמר בגמרא משום דחזי לאצטרופי הכי פירושו מאי טעמ' לא מוקמי לה הלכת' אאיסור' כי היכי דמוקמה לה אעונשין משום דחזי לאצטרופי לעבור בלאו או בכרת. ואף על גב דלענין איסורא כ"ש משמע. לענין כרת או קרבן אינו אלא בכזית אתי הלכת' ואפיקתא ממשמעותי' עכ"ל. וא"ת והא בגמר' מוכח מרבוי דכל חלב ויש לו' דגם לסברת הרב אפשר לתרץ כמו שכתבו התוס' ביומא [כמו שהבאתי אות א'] או כדברי הר"ן וז"ל הר"ן פ"ג דשבועו' דאע"ג דהתם ביומא מרבוי דכל חלב מייתינן חצי שיעור הא ודאי הא רבוי' לא כתיב אלא גבי חלב ואפ"ה ילפינן מיני' לכל האיסורין משום דפשיט' לן דלא אסרי' רחמנ' אלא משום דחזי לאצטרופי עכ"ל מזה נרא' דאי לאו האי סברא דחזי לאצטרופי לא הוי ילפינן שאר איסורין מחלב] דהכוונה כך היא דכ"מ שנא' אכילה כל דהו משמע וריש לקיש ס"ל דמוקמינן הלכת' אאיסור' כי היכי דמוקי לעונשין ור"י ס"ל לאיסורא כדקאי קאי וראי' מדכתב כל חלב לרבו' ח"ש. אלא דאי מהאי קרא לחוד ה"א דאתי הלכת' ואפק' אף לאיסור' וקר' אסמכת' וכו' אבל השת' דאית לן טעמ' דחזי וכו' אמרינן דדרשה גמורה היא וכו'. והנה כפי דברי הרא"ם אף האוכל חמץ קודם פסח אסור בכ"ש מה"ת וכ"כ הרא"ם בפירוש מיהו קשה כפי סברת מהרא"ם מאי האי דאמרי' ור"ל אמר מותר מה"ת אכיל' אמר רחמנ' וליכ'. והלא אכיל' כ"ש משמע וכי תימא בהא פליגי דר"י סבר דסתם אכיל' בכ"ש וכו' מנא לי' לסתמא דתלמוד' דר"ל חולק עם ר"י במשמעו' אכיל' אימא דר"ל נמי מוד' דאכיל' כ"ש חלא דאתא הלכת' ומפקא לקר' אף לאיסור' דהא ר"י הוקשה לו קושי' זו וצריך טעמ' דצירוף כמ"ש הרא"ם וכו' עוד תימא דבמצות ל"ת חי' ס"ט כ' סמ"ג מחלוקת זה דר"י ור"ל וכ' דטעמיה משום דחזי לאצטרופי וכו'. וכ' הרא"ם אף על גב דטעמ' דר"י דאכיל' כל דהו משמע כדמשמע מסמ"ג הלכו' חמץ מ"מ הוצרך לזה הטעם להודיענו למה לא נאמר שהלכ' הוא אף לענין איסור' וכו' ע"כ. והנה יש לחקור מה ס"ל לר"י בפירוש תענו [גבי יה"כ] אי כ"ש משמע דומיא דאכיל' אלא דאתא הלכת' ואפק' וכו' אם כן מאי האי דאמרי' (יומא דף פ"א) מפני מה לא נאמרה אזהרה בענוי משום דלא אפשר היכי נכתוב. נכתוב לא יאכל אכיל' בכזית וכו'. ויש לתמוה דהשת' נמי דכתב תענו ומשמעותיה בכ"ש אלא דאתי הלכת' ואפקיה כו' בשלמ' אי אמרינן סתם אכיל' בכזית והלכ' למדנו זה דפי' אכילת כזית ניח' דלא מצי לכתוב במקום תענו לא תאכל וכו' ולעולם לא אתי הלכת' לאפוקי לקר' ממשמעותי' אך לרא"ם קשה. ויש לו' דסברת הרב אינו אלא לר"י חבל ר"ל חולק בזה וס"ל דסתם אכיל' אינה אלא בכזית. ור"ל הוא דאמר הכא מפני מה לא נאמר אזהרה בענוי וכו'. עוד אני תמה עליו דאיק לי' סתם אכיל' כ"ש ואתא הלכת' ומפק' קרא לעונשין ושבקי במשמעותיה לאיסור' דהא תינח במצות ל"ת לא עקרה לקרא מכל וכל. אך במ"ע אי אמרת דאכילה אפי' כ"ש אם כן אתא הלכת' עקרה לקרא מכל וכל דהא כל פחו' מכשיעור לא עשה ולא כלום עכ"ל מש"ל. ופ"ב משביתו' עשור כ' הרמב"ם אכל או שתה פחו' מכשיעור אינו חייב כרת אף על פי שהוא אסור מה"ת ובש"ע א"ח סי' תרי"ב איתא נמי האי דינ':

[י.] ופ"ד מהל' שבועו' כתב מי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחו' מכזית פטור שאין אכילה פחות מכזית והרי הוא כאוכל ח"ש מנבלו' וכו' ואם אמר שבוע' שלא אוכל דבר זה ואכלו חייב אפי' היה זרע חרדל. וכתב מש"ל בשם הר"ן בחדושיו מי שנשבע שלא יאכל מותר באכילה פחות מכשיעור דלא דמי לשאר איסורין דקי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת ור"ל עכ"פ סובר שאסור מדרבנן ה"מ באיסור תורה אבל הכא באיסור הבא מעצמו וכיון שלא נתכוין אלא לכזית פחו' מכזית היתר גמור הוא ופליג ארמב"ם דס"ל אף בשבוע' ח"ש אסור. וכן דעת הרמב"ן בחדושיו ונראה מדברי הר"ן דאפי' איסור דרבנן ליכא וכו' ואפשר כיון דר"ל אסרו משום סייג אף בשבועות עשו סייג לאסור ח"ש שוב ראיתי שהר"ן חזר בו בפ"ג דשבועו' בהלכות והסכים לדעת רבינו מדאמרי' ביומא משום חזי לאצטרופי בשבועות נמי אע"פ שאין בכלל דבריו אלא שיעור שלם ה"מ למלקות ולקרבן אבל כיון דחזי לאצטרופי ולהשלימו בכזית איסורא מיהא איכא. ואף על גב דמרבינן התם מכל חלב וכו' אפ"ה ילפי' מיני' לכל איסורין משום דפשיטא לן דלא אסרה רחמנא אלא משום דחזי לאצטרופי למה לח יהא דין שבועות כדין שאר איסורין עכ"ל הר"ן ומ"מ אני תמה דבשלמא אם נאמר דסתם אכילה בכזית אלא דגזרת הכתוב שיאסר אף פחות מכזית משום דחזי לאצטרופי יש פנים