כסף נבחר חלק ב רד

וברחיצ' וכו' [גמ'] אסור ענוש כרת הוא אמר ר' אילא ואיתימא ר' ירמיה לא נצרכה אלא לחצי שיעור (כגון פחות מככותבת כרת ליכא איסורא איכא) הניחא לר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התור' (כלומר פחו' מכשיעור וכו' ולקמן דריש לה מכל חלב) אלא לריש לקיש דאמר חצי שיעור מותר מן התור' מאי איכא למימר. מודה ר"ל שאסור (מדרבנן ומתני' נמי מדרבנן קאמר) אי הכי לא לחייב קרבן שבועה אלמא תנן שבוע' שלא אוכל ואכל נבלו' וכו' חייב ור"ש פוטר והוינן בה מושבע ועומד מהר סיני הוא ואמר ר' יוחנן בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש ח"ש ואליבא דרבנן (דאמרו בסתם אין אדם אוסר עצמו בכ"ש) או בסתם ואליבא דר' עקיבא (דאמר אדם אוסר עצמו בכ"ש אם אמר סתם שלא אוכל אי אתה מוצא שיהי' חייב קרבן שבוע' על הנבל' אם אכל כזית שהוא מושבע עליו אלא באוכל ח"ש שאינו מושבע וכו' או בסתם מצית לאוקמי ומיהו כשאכל לא אכל אלא ח"ש שאינו מושבע ועל ידי שבוע' שלא אוכל סתם נאסר בה ואי ס"ל לר"ל דח"ש אסור מדרבנן היכי מוקי להא דתני חייב באוכל חצי שיעור הרי אף עליו מושבע משום לאו דלא תסור) וכי תימא כיון דאית לי' היתר מן התור' קא חייל קרבן שבוע' והא תנן שבועת העדו' אינ' נוהגת אלא בראוין להעיד. למעוטי מאי רב פפא אמר למעוטי מלך רב אחא בר יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא והא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלי' ולא חייל עלה קרבן שבוע' (קשה דילמא ר"ל ס"ל כר"ש. ע' ספר יד דוד) שאני התם דכתיב אם לא יגיד (משמע דהגדה שלו מועלת לבעל דינו) והאי לאו בר הגדה הוא כלל (לא מהני הגדה דידי' כיון דלא מקבלינן מדרבנן) [מהכא משמע דאם ח"ש מדרבנן אף דהוא מוזהר בלא תסור חל עליו שבוע'] ואי בעית אימא כי קתני (במתני' אסור) אשארא (משום רחיצה וסיכה וכו' דליכא כרת תני אסור). [גופא] ח"ש ר' יוחנן אמר אסור מן התור' כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קאכל. ר"ל אמר מותר אכיל' אמר רחמנא וליכא. איתיבי' ר"י לר"ל אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהר' (גבי חלב קאי דעונשו ואזהרתו סמוכים זה לזה כל חלב וכו' לא תאכל הרי אזהר' וסמך לי' כי כל אוכל חלב ונכרת' הרי עונש אין לי שיהי' מוזהר אלא על כשיעור שהוא ענש עליו כרת דגבי עונש לא כתיב כל אחלב אלא אאוכל) כוי (שהוא ספק ואין בו כרת) וח"ש [שאינו בעונש] הואיל ואינו בעונש יכול שאינו באזהרה ת"ל כל חלב (הכא כתב כל אחלב כלומר אפי' כ"ש) מדרבנן וקרא אסמכתא היא ה"נ מסתברא דאי ס"ד דאורייתא כוי ספקא הוי איצטריך קרא לאתויי ספקא (בתמי' אטו קמי שמיא ספקא הוא אי בהמה הוי אי חיה הוי). אי משום הא לא איריא קסבר כוי בריה בפני עצמה דאי לא תימא הכי הא דאמר רב אידי בר אבין (כריתות דף כ"א גבי כל דם לא תאכלו) כל לאתויי כוי איצטריך קרא לאתויי ספקא אלא בריה שאני (פי' בריה דהכא אינו ספק חיה או בהמה. אבל הא דאמר ר' יוסי חולין דף פ' כוי ברי' בס"ע ולא הכריעו בו חכמים אם חיה וכו' ההיא הוי פי' ספק בהמה וכו' דהא שמעינן לר' יוסי דאמר חולין פ"ג כוי אין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין דמו ואי הוי בריר לן שהוא בריה ולא הי' לא חיה ולא בהמה יהא מותר לשחוט לכתחל' דהא לאו בר כסוי הוא. תוס'). בד"ה חזי לאיצטרופי כתבו תוס' תימא אמאי לא אמר מטעם דקאמר בסמוך כל חלב וי"ל דאי מקרא דכל חלב ה"א עיקר קרא לכוי איצטריך וח"ש מדרבנן ואסמכוהו אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאצטרופי סברא הוא וה"א טעמא דדרש' גמורה היא לח"ש עכ"ל (עיין מ"ש לקמן שם הר"ן פ"ג דשבועו') כתבו תוס' ישנים דר"י דאמר ח"ש אסור מ"הת אמר אפי' כרבנן דלא אמרי' כ"ש למכות והכא לענין איסור בעלמא מיהו קשה דמ"ש דהכא לא יליף כל חלב אלא לאיסור ולא למלקו' ובפסחים דף מ"ד יליף מכל מחמצ' תערוב' חמץ בלאו דמ"ש כל מחמצ' מכל חלב ויש לחלק בדרשות עכ"ל. (תוס' פסחים דף מ"ה כתבו דלא דריש ר"י כל אלא לאיסורא אבל להתחייב מלקות כמו בכשיעור לא וכן גבי חמץ כלומר גבי חמץ נמי דריש ר"י כל לאיסורא) ועוד כתבו תוס' ישנים בד"ה דאי ס"ד דאורייתא וכו' נרא' דהוי מצי למידק איפכא דבשלמא אי ח"ש אסור מ"הת עיקר קרא לח"ש אבל אי ח"ש מדרבנן קרא כל חלב למאי אתא. ושמא יש להעמידו לדרשא אחרת עכ"ל:

[ב.] שבת דף ע"ד ת"ר היו לפניו מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת מאי קאמר אמר רב חסדא בורר ואוכל פחו' מכשיעור וכו' מתקיף לה רב יוסף וכי מותר לאפו' פחו' מכשיעור (נהי דחיוב חטאת ליכא איסור מיהא איכא דקי"ל ח"ש אסור מה"ת והכי קתני בורר לכתחלה] (והמתרץ ס"ד דפחו' מכשיעור הוי דרך אכילה. תוס'). כ' משנה למלך (בפרק י"ח משבת) מכאן מוכח דשיעורי הוצאה וכל השיעורין שנאמרו לענין שבת הוא דוקא לחיוב חטאת. אבל לאיסור תורה אפי' בפחו' מכשיעור דקי"ל ח"ש אסור מה"ת וכ"כ הג"א ר"פ המוציא יין. ודלא כחכם צבי בסי' פ"ו דסובר בכל שארי איסורי תורה כגון התולש שער א' בנזיר או מוציא פחו' מכשיעור בשבת אין בו איסור תורה כלל דטעמ' דחזי לאצטרופי לחוד לא מהני כמ"ש תוס' ביומא) עיין שאגת ארי' סי' פ"א שכ' דפחו' מכזי' אינו עובר בבל יראה כדמוכח משמעת' דבצק שבסדקי עריבה (פסחים דף מ"ה) ובע"כ צ"ל כן לסבר' הר"י דס"ל דבל יראה הוי ניתק לעשה ואין לוקין עליו אפי' עשה מעשה ואי ס"ד דפחו' מכשיעור אסור מן התור' לענין בל יראה כמו שאר איסורין א"כ פחו' מכשיעור וכשיעור שניהם שוין שאסורים מה"ת ואין לוקין תקשה הא דפליגי ב"ש וב"ה חמץ בכותב' או בכזי' ואמרינן דפליגי לענין ביעור מאי נ"מ בהא פלוגתא כיון דלעולם אפי' שיעור' רבה אין לוקין ולענין איסור אפי' כ"ש אסור מה"ת אלא ודאי דבפחו' מכשיעור אפי' איסור' ליכא. ונרא' ליתן טעם לדבר דמ"ש לענין בל יראה משאר איסורים משום דאמרי' דח"ש אסור משום דחזי לאצטרופי איסור' קאכיל והאי טעמ' לא שייך אלא באיסורי אכיל' דקי"ל אם אוכל כזי' בכדי שיעור אכילת פרס מצטרף הרי שאם אכל עכשיו כל שהוא כשיחזור ויאכל בכא"פ עד שישלים עמו לשיעור כזי' נמצא האי כל שהוא שאכל כבר באיסור' אכל למפרע דהא איסור מצטרף ומשלים לשיעור אכילה אבל גבי בל יראה דאפי' אם ישלים לבתר זמן לשיעור כזי' אינו עובר אלא מכאן ולהבא וכל זמן ששהה אצלו פחו' מכזי' ליכא איסור' כלל למפרע אפי' לבתר שהשלימו לכזי' אינו עובר על שהיות פחו' מכשיעור כלל דלשעבר אלא על להבא משע' שהשלים לכשיעור וכיון דא"א לעולם שיבא לידי איסור על שהיי' זו של פחו' מכשיעור לענין בל יראה למפרע לית לן בה עכ"ל:

[ג.] במסכ' טבול יום פ"ב המקפה של תרומה ושום ושמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן. כ' הר"ש (אחר פלפול ארוך בדין היתר מצטרף לאיסור) וז"ל ואע"ג דח"ש אסור מה"ת שמא ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובו' לא מיהו בפרק גיד הנשה דף צ"ח גבי ההוא פלגא דזתי' דתרב' דנפל לדיקולא דבשר' (דהי' רוצה לשער בשלשי' פלגא דזיתא וא"ל אל תזלזל בשעורין ועוד הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת) משמע דאפי' ע"י תערובו' נמי אסור עכ"ל (ומהרש"א בפסחים דף מ"ה כ' דח"ש ע"י תערובו' מותר ונעלם ממנו לפי שעה דברי הר"ש דהכא). עיין חלה פ"א משנה ט' החלה