כסף נבחר חלק ב רג

דאינ' אסור' עד שיחולו הקדושין שקידש אבי' שם כל שעה איכ' למימר עדיין לא חלו הקדושין עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם דלא דמי לההיא דפרק כל הגט דהתם נאסרת מחיים שהגט חל שעה אחת קודם למיתה וכי חיישת לשמא ימות לאלתר נמצא כל השעות אסורו' וכן בבקיעת הנוד אם תבקע הנוד עבר למפרע אבל הכא לא יעבור למפרע במה שנתקדש' לבסוף וכיון דלא חיישי' לשמא קידש לעולם היא עומדת בהיתר עכ"ל. ור"ן כתב שיש להחמיר:

[פסק] [ו.] כ' הרמב"ם פ"ט דתרומות האומר לאשה ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסור' לאכול בתרומ' מיד וכו'. ובפ"א מנזירות כ' האומר לא אפטור מן העולם עד שאהא נזיר ה"ז נזיר מיד שמא ימות עתה ואם אחר נזירתו ה"ז עובר בבל תאחר וכו'. ובפ"ד דסוכה כתב דפני סוכה כשרים מן הכל וכו' ואפי' מבעלי חיים. כתב ה"ה דקי"ל כר' דמכשיר. ולחם משנה בפ"א מנזירות כתב תימא הא כאן בנזירות ובתרומה חייש לשמא ימות א"כ איך מכשיר דופן סוכה מבהמה. וי"ל דבאמ' חיישינן למית' אלא דהתם מוקמינן בבהמ' קשור' ואף לכשתמות איכא דופן אלא דחיישי' זמנין דמוקי בפחו' מנ' סמוך לסוכה ובצר שיעור דופן וכו' ולהא לא חייש עכ"ל. ושער המלך פ"ד מסוכה כ' מה שהקש' לח"מ מההיא דנזירו' לפי דברי הרא"ש דנזירו' הוי זמן מרוב' לא קשיא מהא דסוכ'. ועוד כ' דר' זירא דאמר מיתה לא שכיח ס"ל דלזמן מועט כי הך דסוכ' לא חיישי' וברייתא דה"ז גיטך וכו' י"ל דס"ל דאם אנו מתירין השתא לאכול מיד מטעם דלא חיישי' למית' דזמן מיעוט נמצא דהרי היא מותר' לאכול כל ימיה דבכל יום ויום הרי הוא חי לפנינו ואין לנו לחוש שימות באותו יום כמ"ש רשב"א ביבמו' (כדלעיל) ונמצא למפרע מתירין אנו לזמן מרוב' וכל כי האי לא אמרינן לא חיישינן שמא ימות. מאי אמרת נתיר לאכול באותו יום שגרש' ולאחר יומו לא נתיר. לא פליג רבנן דמחזי כחוכא ונמצא א"כ לפי זה לר' זירא ברייתא זו אתיא ככ"ע ורבינו פסק כר"ז ומש"ה פסק לההיא דתרומו' ופסק נמי דעושין דופן מב"ח. ובז' ניחא נמי מה שהקש' חכם צבי בתשו' ק"ו על הרמב"ם דפסק בתרומו' דחייש שמא ימות לאלתר ובה' יוה"כ פסק כרבנן דאין מתקינין לו אשה אחרת וכו' ובזה ניחא דהתם אינ' אלא חששא בת יומא משא"כ בההיא דתרומו'. וש"ע א"ח פסק נמי בסי' תר"ל דעושין מחינ' אפי' מבעל חי. וכ' הטור שיקשור שם בהמה לדופן. וש"ע א"ח סי' תקפ"א כתב מי שנדר להתענו' כך וכך תעניות יכול לדחותן עד ימות החורף. וכ' מ"א וצ"ע דמתחייב להתענו' מיד שמא ימות וכו' ומיהו זמן מועט לא חיישינן כמ"ש הרא"ש בנדרים וכו'. ושער המלך פ"ד מסוכ' הקש' עליו דכיון דלא חיישי' לזמן מועט א"כ יהא מותר להלוות עד ימות החורף משום דכל יום הרי לפנינו כמ"ש רשב"א דמאן דלא חיישי' לזמן מועט אוכלת בתרומ' כל ימיה. ולפי מה שכתבתי בדעת רבינו לעיל יש מן הישוב לדברי מג"א עכ"ל. ובפ"ג הל' ח' ממעשר שני כ' הרמב"ם אין מפקידין מעשר שני אפי' אצל חבר שמא ימות ונמצא המעשר תחת יד בנו עם הארץ (דאסור ליתן מעשר שני לע"ה מפני שהוא בחזקת טמא. אבל מפקידים מ"ש של דמאי אצל ע"ה). כתב הראב"ד אין דעתי נוחה אלא במעות שהוא פקדון לזמן ארוך ויש לחוש שמא ימות ואין ידוע מי יעמוד אחריו אבל בפירות שאינן לזמן ארוך כולי האי לא חיישינן עכ"ל. לכאור' נרא' מדברי הראב"ד דבזמן מועט לא חייש למיתה. אמנם לפי דברי הר"ן בכתובו' שהבאתי לעיל אות ג' נוכל לומר דסובר דלזמן מועט נמי חיישי' אלא דהכא אפילו ימות ליכא עדיין איסור אם לא שיהא בנו ע"ה ואיכא חששות הרבה. ומתורץ בזה קושית כ"מ ע"ש]. ובפרק כ"ב הלכה כ"ה מאישו' פסק הרמב"ם כחנניא דעשו ולד שפח' מלוג כו':

(כלל סד) חילוק מלאכות או חילוק אסורין [א.] שבת דף ע' חילוק מלאכו' מנלן (שהיודע שהוא שבת ועש' מלאכות הרב' וכו' חייב על כל מלאכ' ומלאכ') אמר שמואל מחלליה מות יומת התור' רבתה מיתו' הרב' וכו' אם אינו ענין למזיד דכתיב כל העוש' מלאכ' יומת תנהו לשוגג ומאי יומת בממון (לאפושי קרבנות). ותיפוק לי' מהיכא דנפקא לר' נתן דתניא לא תבערו אש וכו' ביום השבת הבער' בכלל הית' ולמה ינחת להקיש אליה מה הבער' שהיא אב מלאכ' וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה. קסבר שמואל כר' יוסי הבער' ללאו יצאת דתניא הבער' ללאו יצאת (שאין חייבין עלי' כרת וסקיל') דברי ר' יוסי ר' נתן אומר לחלק יצאת. ותיפוק לי' מהיכא דנפקא לי' לר' יוסי דתניא ר' יוסי אומר ועשה מאחת מהנה פעמים שחייבין אחת על כולן פעמים שחייבין על כל אחת ואחת וכו' ושמואל אחת שהיא הנה והנה שהי' אחת לא משמע לי' (וע' סנהדרין דף ס"ב). וכריתו' דף ב' ד' ט' י"ו מנלן חילוק בשאר איסורין כלומר אם עשה עברו' הרבה בשוגג בהעלם אחד שיהא חייב על כל אחת ואחת:

[ב.] מכות דף כ"א ע"ב מתני' יש חורש תלם א' וחייב עליו משום ח' לאוין וכו' וקח חשיב חרישה בי"ט:

גמ'] א"ל עולא לר"נ ולילקי נמי משום זורע (דהא נמנו וגמרו דהמחפ' חייב משום זורע) א"ל תנא ושייר. א"ל תנא תני ח' ואת אמרת ושייר. חמר רבא חילוק מלאכו' לשבת ואין חילוק מלאכו' לי"ט (אם עשה שתים ושלש מלאכו' בהעלם א' [כלו' במזיד ובהתרא' אחת ועיין רש"י בפסחים דף מ"ח שכ' שאם עשה ב' מלאכו' במזיד אינו לוק' ב'] או עשה מלאכ' שיש בה שתים אינו חייב אלא אחת. מ"ד הבער' לחלק יצאה ס"ל אין חילוק מלאכו' בי"ט דבי"ט לא יצאת הבער'. ומ"ד מאחת מהנה ה"מ באיסור שיש בו חיוב חטאת כגון מלאכו' דשבת) ח"ל עדא תהא. איתבי' אביי ואין חילוק מלאכו' לי"ט והתניא המבשל גיד בחלב בי"ט ואכלו לוק' חמש וכו' לוקה משום בשול בי"ט שלא לצורך ולוק' משום הבער' ואם איתא משום הבער' לא לחייב וכו' ומסיק אסיק הבער' ועייל עני הקדש וכו'. וע' פסחים דף מ"ז ומ"ח דנרא' דגרסי' רבה ומלשון שכ' הש"ס שם דאמר אביי לרבה והא את הוא דאמרת אין חילוק מלאכו' לי"ט וכו'. משמע דאביי סבר יש חילוק מלאכו' וצ"ע אם קבל מיני' לבסוף או לא. כ' הרמב"ן בחדושיו למכות לפום מה דמסקינן דמחפה חייב משום זורע וכו' ולחייב נמי משום חורש בשביעי' איכא למימר כשם שאין חילוק מלאכו' לי"ט כך אין חילוק מלאכו' בשביעית עכ"ל. ושער המלך פ"א משמט' נסתפק אם חילוק מלאכו' ליה"כ כיון דאינו בסקיל' כמו שבת או דלמא כיון שהוא נמי בכרת יש חילוק וכו'. ורוצ' להוכיח מרש"י פסחים דף מ"ז ד"ה ושבת לא תני וכו' ולבסוף מסיק דלר' נתן דנפקא חילוק מנא תבערו איכא למימר דוקא שבת דחמיר גלי קרא אבל יה"כ לא. ולר' יוסי דנפקא מאחת מהנ' א"כ כיון דקרא באיסורין דאית בי' חיוב חטאת כתיב כמ"ש רש"י ודאי דביה"כ נמי חילוק מלאכות. אמנם למהרמ"ע מפאנו סי' קכ"ג פשיטא ליה דאין חילוק מלאכו' ליה"כ (וע' בירושלמי פ"ג דשבועו' על מתני' שבועה שלא אוכל מוכח דאין חילוק מלאכו' ליה"כ. וע' בטורי אבן במגלה). ורמב"ם פ"א מי"ט כ' אם עשה מלאכו' הרב' בהתראה א' בי"ט אינו לוקה אלא א' דאין חילוק מלאכו' לי"ט. וע' פ"ז משגגות:

(כלל סה) חצי שיעור וגם אי כ ש למכות או לא [א.] יומא דף ע"ג ע"ב מתני' י"הכ אסור באכיל' ובשתייה