כסף נבחר חלק ב רב

(כלל סג) חיישינן למיתה או לא [א.] יומא דף ב' מתני' שבעת ימים קודם יה"כ מפרישין כהן הגדול מביתו ללשכת פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול (קרי או שאר טומא') ר' יהוד' אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנא' וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו אמרו לו א"כ אין לדבר סוף (שמא גם זו תמות). גמ' בדף י"ג]. ורבנן נמי הא חיישי' לשמא יארע בו פסול) אמרו לך טומא' שכיחא מיתה לא שכיח' וכו' אמרו לו א"כ אין לדבר סוף שפיר קאמרו לי' לר"י ור"י אמר לך למית' דחדא חיישי' למית' דתרתי לא חיישי'. ורבנן אי איכא למיחש אפי' למית' דתרי חיישי'. כתבו תוס' בדף ב' אע"ג דביבמו' דף כ"ו משמע דסתם מתני' דהתם דלמית' דחד חיישי' לתרי לא חיישי' וסתם מתני' דהכא ס"ל דאי חיישי' לחדא ניחש נמי לטוב' י"ל דה"ק הכא נהי דחיישי' למית' דחד לזמן מרובה כמו בההוא דהתם מ"מ למית' דזמן מועט כי הכא לא הוי לן למיחש אלא משום מעל' דכפרה דחיישת לזמן מועט אם כן ניחוש אפי' לתרתי עכ"ל. ותוס' ישנים כתבו דמלת' דזמן מרובה חיישי' למית'. דיומא לא חיישי' וכו' עכ"ל. וביבמו' דף י"ח אמרי' ומי אית לי' לר"מ אין זיק' והתנן ארבעה אחים ב' מהן נשואים ב' אחיו' ומתו הנשואים האחיו' הרי אלו חולצו' ולא מתיבמו' (משום דתרווייהו זקוקי לי' להאי ותרוייהו להאי ואי נסיב חד חדא קא פגע באחו' זקוקתו) ואי ס"ד סבר ר"מ אין זיקה הני מתרי בתי קאתיין (משני אחים נפלו) האי לייבם חדא והאי לייבם חדא לעולם אין זיק' משום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין דדילמא אדמייבם חד מיית אידך וקא בטלת מצות יבמין. כתבו תוס' וא"ת הא רבנן למית' לא חשו ור"מ גופא לא חייש לשמא יבקע הנוד ולא לשמא ימות וי"ל דלאלתר דוקא לא חייש אבל הכא פעמים שמאחר זמן גדול מלחלוץ ומליבם אחר חברו ובזמן מרובה חיישי' שמא ימות לכ"ע ואע"ג דאביי בגיטין (דף כ"ח) מדמי שמא מת לשמא ימות ולשמא מת לא חייש ר"מ אפי' לזמן מרובה ושמעתין אתי' כאביי. אביי לא מדמי להו לגמרי אלא שמא ימו' לאלתר לשמא מת לזמן מרובה תדע דלא לגמרי מדמי דהא לר' יהוד' דחייש לשמא ימו' לאלתר הוי חייש נמי לשמא מת לאלתר א"כ אשת כהן שיצא בעלה מפתח ביתו לא תאכל בתרומה אלא כשרואה בעלה בפנים חי עכ"ל. וכ"כ הרשב"א בחדושיו ליבמו' ועוד מוסיף ואי נמי בתרומה (הא דתניא האומר לאשתו ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ולר"מ מותר' כדמוכח גיטין דף כ"ח) משום דלא אמר לה אלא שעה אחת קודם למיתתו ואם אתה אוסרה מיד נמצא' חושש למיתה דלאחר שעה ואל תחוש ונמצא' מותר' כל ימיה עכ"ל:

[ב.] סוכה דף כ"ג עשאה בהמה דופן לסוכה ר"מ פוסל ור' יהודא מכשיר מאי טעמ' אמר אביי שמא תמות ר' זירא אמר שמא תברח דמיתה לא שכיחא וכו' ומי אמר אביי דר"מ חייש למיתה ור"י לא חייש והתנן (פרק כל הגט) בת ישראל לכהן והלך בעלה למדה"י אוכלת בתרומ' בחזקת שהוא קיים ורמינהו עלה ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסור' לאכול בתרומה מיד. ואמר אביי לא קשי' הא ר"מ דלא חייש למיתה. דתנן בלוקח יין מבין הכותים וכו' דחייש ר"י לבקיעת הנוד ור"מ לא חייש. איפוך ר"מ חייש ור"י לא חייש (לא שנינהו אביי כדקאמרת אלא אפכא שנינהו אביי הא דלא חייש ר"י והא דחייש ר"מ ולאו מהלוקח יין שנינהו אביי אלא מהך דסוכה דר"י לא חייש ור"מ חייש דתניא עשאה בהמ' דופן לסוכ' ר"מ פוסל ור"י מכשיר). קשי' דר"מ אדר"מ (דבקיעת הנוד) אמר לך מיתה שכיח' בקיעת הנוד לא שכיח' אפשר דמסר לשומר קשי' דר"י אדר"י טעמ' דר"י לאו דחייש לבקיעת הנוד אלא משום דל"ל בריר' וכו' ולא חייש ר"י למיתה והתנן רי"א אף אשה אחרת מתקינין לו וכו' אמר ר"ה ברי' דר"י מעלה עשו בכפרה. ובגיטין דף כ"ח [על האי רומי' דמתני' בת ישראל לכהן אבריית' דה"ז גיטך שעה אחת וכו'] אית' רבא אמר שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי'. ואמר רב אדא בר מתנה והא נוד דכשמא ימות ופליגי וכו' שאני נוד דאפשר דמסר לשומר מתקיף לה רב משרשי' ערבך ערבא צריך אלא אמר רבא שמא מת לא חיישינן [ומתניתין ד"ה] שמא ימות תנאי היא (וברייתא דה"ז גיטך תנאי היא פלוגתא דר"מ וחבריו). [ג.] כתובו' דף ע"ט ע"ב תני' ולד בהמת מלוג לבעל ולד שפחת מלוג לאשה וחנני' בן אחי יאשיה אמר עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג. בשלמ' לחנני' היינו דלא חיישי' למיתה אלא לרבנן אי חיישי' למיתה אפי' ולד בהמת מלוג נמי לא וכו' לעולם חיישי' למיתה ושאני בהמה דאיכ' עורה. אמר שמואל הלכה כחנני'. כתב הר"ן דטעמ' דחנני' דאיכ' תשש טוב' שתמות השפחה בחיי אשתו ושימות הבעל בחייה וכו'. ועיין כתובות דף פ"ג ע"ב בתוס' ד"ה מיתא שכיחא שכתבו שמא משום דרוב פעמים מסתכנת בלידתה עכ"ל. (כלומר לכך שכיח יותר שתמות האשה בחיי בעלה משימות הבעל בחיי אשתו. והא דפרכינן בסוכ' ור"י לא חייש למית' והא אמר ר"י אף אשה מתקינין לו דהא מתוס' יש חלוק בין אשה וכו' לא קשי' דמעולם לא כתבו כן אלא במיתה דזמן מרובה משום טעמ' דמסתכנת בלידתה יש יותר שכיח שתמות האשה בחיי בעלה וכו' אבל במיתה דבת יומא כההיא די"ה איש ואש' שוין הן. שער המלך פ"ד דסוכה). [ד.] נדרים דף ג' ע"ב איתא בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר הוי לי' נזיר אכל קם לי' בבל יאכל. באומר לכשארצה אהא נזיד. ואי אמר לכשארצה ליכא ב"ת אמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמן ההיא שעת' הוי לי' נזיר מידי דהוי אאומר לאשתו ה"ז גיטך שעה אחת וכו' אסורה לאכול בתרומ' מיד אלמא אמרי' כל שעת' דלמא מיית ה"נ לאלתר הוי נזיר דאמרינן דלמא השת' מיית. כתב הרא"ש אפי' מאן דפליג דלא חיישי' שמא ימות הכא דלזמן מרובה דלימי נזירות חיישי' וכו' (כלומר דדוקא האומר ה"ז גיטך וכו' איכא מ"ד דמותרת לאכול בתרומ' משום דהחשש' היא באותה שעה וכל שלא מת באותה שעה בהיתר אכלה לתרומה. ומש"ה לא חייש אבל הכא דחשש' היא שמא ימות בתוך ל' יום דנמצא דלא קיים נדרו לכ"ע חיישינן וכו' לפ"ז האומר ה"ז גיטך ל' יום קודם מיתתו לכ"ע אסורה לאכול בתרומ' מיד. משנה למלך פ"ג הלכ' ח' ממעשר שני). (ועיין בחדושי רשב"א דאמר דגבי ה"ז גיטך וכו' דחיישינן למיתה הוא מדרבנן אבל מדברי הרא"ש קדושין דף מ"ה משמע דהוי דאוריית' ע"ש):

[ה.] קדושין דף מ"ה ע"ב תוס' ד"ה בפירוש כתבו מעשה באחד שהי' לו בת קטנה והלך לארץ רחוק' ונתקדשה הבת ואסר הר"ר מנחם מיוני לקיימה ואמר חיישי' שמא יקדשנה אביה לאחר במקום שהוא ונמצא בא זה עליה באיסור א"א וכו' אע"ג דלשמא קדש לא אמרי' שמא יקדש אמרי' כמו דאמרי' שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי' וקי"ל כר' יוסי דפליג אר"מ דחיישי' לשמא ימות ועל זה אמר ר"ח דהשתא דאתי להכי אף כשהיא קטנ' מותרת דכיון דלא קידש א"כ היא מותר לעולם דכל שעה ושעה יש לנו לומר דעדיין לא קידש ואפי' חיישינן לשמא יקדש הואיל וכל שעה יש לומר דעדיין לא קידש מותרת היא אצלו ולא דמי לשמא ימות דהתם מיירי שאסר את אשתו בתרומ' כשהגט תל שעה אחת לפני מיתתו ואיכ' למימר דמיד ימות נמצא דכל שעה אסור' לאכול בתרומ' אבל הכא