כסף נבחר חלק ב רא

בו גרשתי' היום כשר אלמ' היום ההוא יומא דנפק בי' משמע ה"נ ממך מההוא גברא דנפק מתותי ידי' משמע א"ל אביי ודילמ' אבא שאול כר"א דאמר ע"מ כרתי ס"ל אבל הכא ליחוש לנפיל' (ושמא מאחר נפל ומצאו זה) א"ל לנפיל' לא חיישי' ומנא תימרא דלא חיישי' וכו' דתנן שנים שהיו בעיר אח' שם אחד יוסף ב"ש ושם אחר יוסף ב"ש אינן יכולין להוציא ש"ח זה על זה ולא אחר עליהם הא הם על אחרים יכולין להוציא. ואמאי ליחוש לנפיל' אלא ש"מ לא חיישי'. ואביי לנפיל' דחד לא חיישי' (כגון שטר שביד יוסף בן שמעון שיש לו על אחד מן השוק דהיינו נפיל' דחד ומציא' דחד היכי אתרמי מלתא דמיב"ש נפל ויב"ש מצאו) לנפיל' דרבי' חיישי' (כלומר שמצאו שום אדם בעולם חיישי' אבל לשמצאו יחיד יב"ש לא חיישי'. ור"ח פי' ואביי לנפיל' דחד ואשכחי' האי דשמי' כשמי' לא חיישי' שאלו מן האחד נפל הי' צועק ומבקש וכיון דלא צעק נתברר כי לזה שמצאו הוא אבל לנפיל' דרבי' דלא ידעינן מי הוא חיישי') ותוס' כתבו פי' שאין לתלות שנפל אלא מאחד לבד דהיכי מתרמי שמזה נפל. לנפיל' דרבים פי' דיש לחוש מכל בני אדם שנפל מזה או מזה יש לתלות בנפיל' עכ"ל. ופריך הש"ס אלא הא דתני' כשם שאין מוציאין ש"ח זה על זה כך אין מוציאין על אחרים במאי קמפלגי בצריך להביא ראי' קמפלגי תנא דידן סבר א"צ ותנא ברא סבר צריך דאתמר אותיות נקנות במסיר' אביי אמר צריך להביא ראי' רבא אמר אינו צריך. כתבו תוס' ופלוגת' דמתני ובריית' ליתא בפלוגת' דאביי ורבא. דאביי דמצריך ראי' מודה דלא חיישי' לנפיל' ופקדון היכי דשמי' כשמי' כדאמר יבמות דף קט"ו דאמר אביי לנפיל' לא חיישי' אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' אבל הך בריית' חייש לנפיל' או לפקדון דיב"ש אפי' בשני יב"ש מצרכי ראי' עכ"ל. וכ"כ תוס' ביבמות דף קי"ו ד"ה למאי. כתב נמוקי יוסף סוף בתרא אם כתוב בשטר שנתחייב לכל מוציאו אותו בב"ד כשר וגוב' בו המוציאו דהא לנפיל' לא חיישי' ואי משום שלא נתברר כשכתבו למי נתחייב וקי"ל בדאוריי' אין בריר' שאני הכא כיון שהוא ראוי להתחייב בו לכל אדם אין כאן דין בריר' וכו' מפי רבינו הר"ם וריטב"א עכ"ל:

[פסק] [ב.] כ' רמב"ם (פרק כ"ד ממלוה) מי שהוציא שטר שכתבו בו אני פלוני לויתי ממך מנה אע"פ שאין שם המלוה בו כל מי שיצא שטר זה מתחת ידו גובה בו ואינו יכול לדחותו ולומר שטר אחר הוא ונפל. וכן ב' יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת שהוציא אחד מהן ש"ח על אחד מבני העיר אינו יכול לדחותו שמא מאחר נפל וכו' אלא ה"ז שיצא מתחת ידו גוב' ואין חוששין לנפיל' וש"ע ח"מ סי' מ"ט וסי' נ' פסק נמי דאפי' לנפיל' דרבים לא חיישי':

(כלל סב) חיישינן לתקלה או לא [א.] יומא דף ס"ה גרסי' פר ושעיר של יה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן כולן ימותו דברי ר' יהוד' (ולא אמרי' יקרבו לשנה הבאה) ר"א ור"ש אומרים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדב' וכו'. ולקמן אמר רבא דמ"ד ימותו גזרה משום תקלה דתנן (בכורו' דף נ"ג) אין מקדישין ואין מעריכין וכו' בזמן הזה ואם הקדיש וכו' בהמ' תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו. מעות וכלי מתכות יוליך הנא' לים המלח. תקלה דמאי אי תקלה דהקרב' אפי' כל רעיות נמי (כל הני דאמרי' ירעו עד שיסתאבו) אי דגיזה ועבוד' אפי' כל רעיות נמי. לעולם תקלה דהקרב' והנך דלאו בני הקרב' נינהו (שאר רועות אינן עומדו' ליקרב הנך עצמן אלא דמיהן) לא טריד בהו (אינו מהרהר בהקרבתן ומסיח דעתי' מהקרב' דידהו) הך דבת הקרב' היא טריד (ליום הכפורים הבא טרוד לבו על הקרבת' ודלמ' מקריב לי' מקמי' יה"כ) ותקל' עצמה תנאי היא דתני' פסח שלא קרב בראשון יקרב בשני בשני יקרב לשנה הבאה ותני' אידך לא יקרב וכן המעות (שהפריש לפסח לא יקרבו לשנה הבאה ואיכ' מ"ד יקרבו) ש"מ בתקלה פליגי. כתבו תוס' הכא לא מייתי תנאי דפליגי בפסחים דף כ' משום דמייתי דמי לדמי:

[ב.] פסחים דף כ' וב"ק דף קט"ו ע"ב אמרי' ותקלה עצמה תנאי היא דתני' חבית של יין של תרומ' שנטמאת בש"א תשפך הכל ובה"א תעש' זילוף א"ר ישמעאל בר"י אני אכריע בבית תעש' זילוף בשד' תשפך (אדמטי לביתי' אתי לידי תקל"). וע' פסחים דף ל"ג:

[ג.] שבת דף י"ז ע"ב איתא אף גידולי תרומ' תרומ' בו ביום גזרו גזרה משום תרומ' טמא' ביד כהן (שאסור' באכיל' ובא לזורעה וגזרו שתהא בשמה הראשון והרי היא תרומ' טמא') דלמ' משהי לה גבי' ואתי לידי תקלה. כתבו תוס' והא דהכ' חייש לתקלה ובפסחים אמרו ב"ה תעש' זילוף איכ' למימר דהכ' מודו ב"ה דפעמים שצריך להשהות שנה שלמה עד זמן זריע' עכ"ל. ותוס' בפסחים כתבו עוד יש מתרץ דשאני התם דבההוא גזרה ליכא הפסד כהן דכי היכי דהוי תרומ' מעיקר' ה"נ הוי אחר שזרעה ולכך לכ"ע חיישי' לתקלה אבל הכא דאיכ' הפסד לגמרי איכא מאן דלא חייש לתקלה עכ"ל. וע' שבת דף כ"ה דכתב רש"י דמצוה לשרוף תרומ' שנטמאת דדמי לקדש ועוד דאתי לידי תקלה (היינו שיאכלנה) וע' נדרים דף ט' ע"ב. ובבכורו' נ"ג איתא דלכך האידנ' אין מעשר בהמ' נוהג דחיישי' דאתי לידי תקלה. וע' ר"ה דף נ"א ע"ב וחולין דף נ"ג ע"ב:

[פסק] [ד.] כ' הרמב"ם בפ' י"ב הלכ' י"ב מתרומו' פת תרומ' שנטמאת משליכה לבין העצים עד שישרפנה שמן שנטמא נותנו בכלי מאוס עד שידליק כדי שלא יהי' תקל' לאחרים ויאכלוהו. ומשקין שאין ראוין להדלקה שנטמאו כגון יין קוברין אותו. כ' כ"מ אע"ג דב"ה סובר תעש' זילוף כ' הר"י קורקס דלא קי"ל הכי דאנן אשכחן בכמה דוכתין דחיישי' לתקלה. ובפ' י"א מתרומ' כ' גידולי תרומ' הרי הם כחולין לכל דבר אלא שאסורים לזרים גזרו חכמים עליהם משום תרומ' טמאה ביד כהן וכו' ונמצא בא לידי תקלה לפיכך מותר לאכול גדולין בידים טמאו' וכו'. ובפ"ד מפסולי מוקדשין גבי פר ושעיר של יה"כ פסק כר"א ור"ש. ובפ"ח מערכין כ' אין מקדישין בזה"ז וכו'. ובפ"ו מבכורו' פסק דאין מעשרין מעשר בהמ' בזמן הזה משום שמא יאכלו תמים ונמצא בא לידי איסו' כרת שהוא שחיטת קדשים בחוץ. וש"ע י"ד סי' נ"ז כ' רמ"א דכל שצריכין להשהותו יב"ח חיישינן לתקלה ואפילו אינו אלא אחד (מרדכי). וכ' הש"ך אבל היכי דא"צ להשהו' רק כ"א יום לא חיישינן לתקלה בזמן מיעוט כ"כ מהרא"י. וכ' בש"ע בשם הרשב"א אם רבים הנדרסין אסור להשהותם יב"ח כדי שלא יבא לידי תקלה (והמנהג להחמיר אפי' באחד). עיין חולין דף נ"ג ע"ב ההיא דשרקפא דספק דרוסו' פריך הש"ס לשהינהו יב"ח. אתי בהו לידי תקלא. כ' רש"י איידי דהוי טובא לא מצי לאזדהורי ואתי למיכל חדא מינייהו. וכתבו תוס' והא דאמר לקמן שיחלא קמא משהינן להו וכו' ולא חיישינן לתקלה וי"ל דהא אמר בפסחים תקלה עצמה תנאי היא. ועוד התם אי סופה לטעון ממהרת לטעון. ועוד דלמה דמסיק הכא דלפרסומי מלת' עביד הכי ניחא עכ"ל. כ' פר"ח ס"ק נ"ב מ"ש אם רבים הנדרסים. מוכח מדבריהם שאם הם א' או ב' מותר להשהותם יב"ח ואין מחוור דאפי' בא' חיישי' כדמוכח פרק שני שעירים. וכן בפ"ד דר"ה אמרי' גר שנתגייר בזה"ז צריך שיפריש רובע לקנו וכבר נמנה עליו ר"י ובטל' מפני התקלה. ופי' רש"י דלמא אתי לאתהנוי מיני' חלא ודאי אפי' באחד נמי חיישי':