כסף נבחר חלק ב ר

נמי קשה ונראה דהאי חזק' שאינ' טרפה אתיא מכח רובא ואלימא טפי ואפי' אתרע אזלי' בתרה וכן מבואר מר"ן פ"ק דחולין דאלימא טפי עכ"ל שעה"מ. בי"ד סי' שצ"ז ס"ק ב' כ' הט"ז מי ששמע שמת לו מת וא"י אם תוך ל' או לאחר ל' פסק בתשו' מהריב"ל וכ"פ מו"ח ז"ל שחייב להתאבל וראי' ממתנן פ' כל הגט המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים ע"כ י"ל העמידנו על חזקתו והשתא הוא דמת ולע"ד נראה מכח ראיו' ברורו' דאינו כן. ראשונה דאמרינן בפסחים דף צ"א האונן והמפקח את הגל וכו' וכתבו תוס' כיון שנמצא מת אית לן למימר שתחלתו הי' מת שכל הטומאו' כשעת מציאתן עכ"ל הרי לפניך דלא אמרי' השתא הוא דמת וחייב לעשו' פסח שני ולא חשבינן לי' לספק דלמא מייתי חולין בעזר' אלא דבר ודאי חשבינן ליה דמת מעיקרא וכו' ה"נ נילף שפטור מאבילו' דנימא כיון דהשתא מת מעיקר מת חשבינן ליה וא"ל דשאני מפקח דתיכף שנפל עליו הגל סבור דודאי מת ז"א דהא כתבו תוס' שכל הטומאו' כשעת מציאתן משמע בכל גוונא אמרי' כן וכו'. ראי' ב' מכתובו' (דף ע"ז) דאמר רב יהודה אמר שמואל המחליף פרה בחמור וכו' על בעל החמור להביא ראי' וכו' וקשה למה יביא ראי' לזה אמאי לא נוקים אותו בחזק' שהי' חי תחל' והשתא הוא דמת וכן במסקנא דאמר על בעל הפרה להביא ראיה כיון שהספק כולו ברשותו אמאי הוצרך לומר בשביל שספק נולד ברשותו תיפוק ליה דמוקמינן לה בחזקת חי מ"ש חזק' אדם חי או בהמה חיה. ראי' ג' ממ"ש ש"ע אה"ע סי' י"ז מצאו הרוג ומכירין אותו בט"ע ואין יודעין מתי נהרג י"א שתולין שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו ויש אוסרין ומבואר בב"י בשם הרשב"א לחומרא שמא כבר נהרג וק' אמאי לא נימא השתא היא דנהרג וע"כ לתרץ הני תלתא קושיו' נ' דע"כ לא אמרי' בפ' כל הגט דמוקמינן בחזקת חי אלא כל שלא ידענו עדיין שמת משא"כ בהנך תלת מילי דהשתא ודאי מת שפיר אמרינן דכבר הי' מת ואין להקשו' מ"ש משאר חזקות שאמרי' חזקה אפי' בכה"ג כגון במקוה דפרכינן בנדה דנימא השתא הוא דחסר וכן בסי' פ"א בגבינות שנעשו מחלב בהמ' ונמצאת טריפ' דאמרי' השתא היא דנטרפ' נלע"ד לומר דשאני במיתה דכל חי עומד למות והוא מועד בכך בלי ספק ע"כ שפיר אמרי' דודאי כ"ז שאין מבורר שמת אמרי' עדיין חי הוא אבל כשמבורר שמת אזלה חזקה לענין שנאמר שהשתא הוא שמת דאדרבה אמרי' שמעיקרא הי' מת כיון שעמד לכך וסברא זאת מצינו בטור ח"מ סי' ס"ה וז"ל וא"ל העמד השטר על חזקתו שלא נפרע לפי שהשטר עומד ליפרע עכ"ל ש"מ דסברא זאת מגרע כח החזקה עכ"ל בט"ז ונקודת הכסף דחה כל ראיותיו. וע' בי"ד סי' א' דלא סמכינן אחזק' היכא דאיכא לברורי. וכן איתא בש"ע א"ח סי' תל"ז. וכ' מ"א בשם ב"י ולא דמי לבדיקת טרפות דלא בדקינן אחר י"ח טרפו' דהתם לא הי' מעולם חזקת טרפות אבל הכא כל השנה הי' בחזקת חמץ ובחזקת בדוק אתה בא להוציאו מחזקת חמץ לא סמכינן לכתחל' דומיא דשחיט' דבחזקת איסור עומדת עכ"ל. וע' מ"א ה' ציצית סי' ח' שכ' דחייב לבדוק הציצית משום דאין סומכין על החזק' היכא דאיכא לברורי (לכאור' דבריו סותרין זא"ז) ועוד כ' טעם אחר דלא מקרי חזקה דעשויה לפסוק בכל שעה וכמ"ש בי"ד סי' ר"א בשם תשו' הר"ן ע"ש וב"ח כתב הטעם כיון שאין הרוב בטבע אלא מכח אדם שתיקן הציצית והוי כרובא דתליה במעש' לא ידענא מאי קאמר דהתם אמרי' שמא לא בא עליה זכר משא"כ כאן דנתקנו הציצית אוקמוהו אחזקתייהו עכ"ל מ"א:

[כ] ביבמות דף ל' כ' רשב"א בחדושיו אהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וכו'. איכא דקשי' להו והא באיסור א"א קיימא הלכך כיון דבחזקת איסור הוה קיימא השת' דמת נעמידנה בחזקת איסור ואע"ג דאיסור' קמא אסתלק להו כוותי' אשכחן בעלמ' דמחזקינן מאיסור לאיסור כדאמרינן בהמ' בחיי' בחזקת איסור עומדת כלומר בחזקת איסור אבר מן החי וכו' ואע"ג דמשעה שנשחט' נסתלק איסור אבר מן החי אפ"ה חוששין לה משום נבלה אלמ' מחזקינן מאיסור לאיסור. ונרא' לפרש דהתם גבי בהמ' כל שלא מתה או שמתה ממיל' או שלא נשחט' כהלכתה אסור' עד שיתחדש בה ענין המכשיר' והלכך כיון שאתה בא להתיר' ולומר דנעש' בה מעש' שהכשיר' עליך הראי' דכוותי' הכא כיון שזו מתחלת' צרה לערות הות ואלו מת בעל ממיל' הותר' לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאוסר' ולומר דנעש' בה מעש' האוסרת עליך הראי' וכן הדין בקדושין כה"ג עכ"ל:

[כא.] כתב ת"ה סי' ר"ז וז"ל ובתשוב' דא"ז כתב השיב רבינו שמחה זכורני שמורי ריב"א שידך בתו לבן אחיו קסבר שהית' פקחית ונמצא בהיפך ולא רצה לכנס' והצריכ' מורי גט מפני הסבלונות ששלח לה וכו' ומספר א"ז גדול הועתק לי אותה תשוב' דר' שמחה וכתב בה דאפי' לפירש"י לא בעי עדים בשולח סבלונות אי הוי באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי משום דהך סברא דשילוח סבלונות חששא ברור' כחזקה שאינ' פוסקת שהיא באה מכח הרוב כמו החזק' אין עדים חותמים על השטר אא"כ נעש' בגדול וכן חזק' אין אדם פורע בגו זמניה וחזק' אין אדם עוש' בב"ז דכל הני חזק' באים מן הרוב כלו' רוב ב"א אין עושין אלא בענין זה אפי' בד"נ סמכינן אחזק' כה"ג. וחזק' הפוסקת כגון אשה זו בחזקת פנוי' עומדת או בחזקת א"א עומדת (משמע מלשונו דלא אזלינן בד"נ אחר חזק' הפוסקת וצריך לעיין בזה) וה"נ אית לן למימ' דכל השולח סבלונות אחר שידוכין הואיל וכן דרך חיתונים ודאי בתורת קדושין שלח ואנן סהדי כאלו קידש' בפנינו ולא בעי עדים על הקדושין ואף על גב דבעלמ' אפי' פירש להדי' לשם קדושין בלא עדים לא מהני אפי' שניהם מודים שאני התם דליכא למימר אנן סהדי אבל הכא איכא למימר אנן סהדי ומהני שפיר עכ"ל. וכ' תה"ד מ"ש אפי' בלא עדים כלומר בשעה שנותנין סבלונות לאשה אבל ודאי בעי עדים בשעה שהאיש משלח סבלונות וכ"כ רש"י שם דשלח לה סבלונות בעדים עכ"ל תה"ד. ע' בפ"י כתובות דף כ"ב שכתב דלא אזלינן בתר חזק' אלא למי שמסופק בדבר ועש' תור' ספק זה כודאי עד שהב"ד עונשים על חזק' כיון שהעובר מוזהר עליו כודאי משא"כ אם העובר אומר ברי נגד החזק' לא שייך לגביה לומר שהוא מוזהר על הספק כודאי מחמת החזק' (ע' מהרש"א יבמות דף פ"ח ורוצ' ליחס סברא זאת לרשב"א שכתב בקדושין דף מ"ו דלמאי דמסקינן דאיירי בנשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי אפי' למ"ד תרי תרי ספקא דרבנן לא מפקינן לה דהא אינהו בדינא קאמרי ולגבי עצמן נאמנים בדיעבד עכ"ל. כתב הטור ח"מ סי' ע"ח כתב הר"י מגאש (אם אמר פרעתיך תוך זמן) שגם מהלוה נפרע בלא שבוע' וכ"כ הרי"ף בתשוב' וא"א הרא"ש ז"ל כתב (בפ"ק דב"ב) שצריך שבוע' כשבא ליפרע מלוה עצמו (כיון שטוען טענת ברי אבל ביתמי לא משבעינן לי' מספק) כתב ב"י שדעת הרמב"ם בפי"ד ממלוה נרא' כרבותיו ונקטינן כרמב"ם ורבותיו ע"ש:

(כלל סא) חיישינן לנפילה או לא [א.] בבא בתרא דף קע"ב ההוא שטרא דנפק לבי דינ' דר"ה דהוי כתב בי' אני פ' בר פ' לויתי ממך מנה אמר ר"ה ממך אפי' מריש גלותא משמע (כלומר שמא ר"ג או אדם אחר הלוהו ונפל ממנו ומצאת') וכו' א"ל רב חסד' לרבא פוק עיין בה דלאורתא בעי לה מינך ר"ה נפק דק ואשכח דתני' גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב