כסף נבחר חלק ב קצח

רדב"ז אם פירסה נדה ונתייחד עמה בפני עדים לא חיישי' לה דסתמא לא עבר על איסור כרת ואפי' ראינו שבעלה אין חוששין שמא לשם קדושין בעל דהא לא שייך לומר אין אדם עושה וכו' דמאן דעבר אאיסור כרת לא חש לב"ז ע"כ. ודבריו נכונים ונראה לפרש דבריו דאפי' לא ידעי' אם ידע שהית' נדה אין חוששין לה אפי' ראוה שנבעל' דמסתמא הודיעה לו וכו' ועוד דחזק' זו דאין אדם עוש' על שניהם נאמר (ובפנים מאירות ח"א סי' ס"ב כ' דוקא באיש שייך חזקה זו ולא באש' הנבעלת) ואין האשה מתקדשת אלא לרצונ' וכיון שהיא לא חששה על איסור כרת לא חששה נמי על ב"ז. ולא דמי למ"ש רבינו בפ"ב דתמור' דאם היו שלשה בהמות קדשי מזבח לפניו ואחת מהם בעלת מום שעומדת לפדיון. וג' בהמות חולין ואמר הרי אלו תחת אלו שאינו לוקה אלא ב' והבהמ' הג' בעלת מום תלינן דלשם חילול קאמר ולא לשם תמורה דכיון דיש לפניו דרך היתר והוא החילול ודרך האיסור והוא התמור' חזק' שאינו מניח ההיתר ועוש' האיסור ע"כ. ואע"פ שעכ"פ לא נשמר מאיסור תמורה אפ"ה כל מה דאפשר לתלות דעבר שני איסורין ולא שלש תלינן וה"נ נימא אע"פ שעבר על איסור כרת נימא דלא עשה בעילתו ב"ז לא דמי דהתם משום שעש' שני איסורין לא נימא שעשה שלש כיון שהן חלוקים אבל הכא שהוא בדבר אחד שבאותו דבר עבר על איסור נדה באותו דבר עצמו בודאי לא נשמר באיסור אחר הבא מחמת אותה ביאה שהיא ב"ז עכ"ל. ע' ש"ע אה"ע סי' קמ"ט. ובסי' ל"א ס"ט ובסי' ל"ג ס"א ברמ"א ובסי' ט"ו ס"י. חזקה אין אדם פורע תוך זמנו [טו.] בפ' י"ד ממלוה כ' הרמב"ם הפוגם שטרו או שע"א מעיד על שטרו שהוא פרוע והבא ליפרע שלא בפני הלוה והטורף מן הלוקח והנפרעין מן היורש בין קטן ובין גדול לא יפרע אלא בשבוע' ואם הי' החוב לזמן ותבעו בזמנו יפרע שלא בשבועה. כ' ה"ה נתבאר בגמרא שאם מת לוה תוך זמן גובה מן היתומים שלא בשבוע' ודעת רבינו וה"ה לכל השאר וראיתי מי שחולק בדין הבא ליפרע מלקוחו' שאפי' תוך זמן צריך שבוע' דהא היכא דאודי בשעת מיתה דלא פרעי' גבי מיתמי בלא שבועה וממשועבדים צריך שבוע' ה"נ ל"ש וכ"ה בתשו' רב האי. ואין הנידון דומה לראיה דהתם משום חשש קנוניא ואין בידו להפקיע הלקוחו' אבל גבי יורשין אין לחוש לקנוניא שהרי בידו להפקיע ירושתן אבל בתוך זמנו משום חזק' היא שאין אדם פורע לקוחות ויתומים שוין. אבל אני חוכך בדין פוגם שטרו דהא איבטל לי' חזק' דאין אדם פורע לגבי האי שהרי פרע והלה מוד' לו במקצת וצ"ע עכ"ל. כ' לח"מ א"כ לימא בגמ' (שבועו' מ"א דפרכינן אהא דאמר ר"פ ואי א"ל אשתבע לי דלא פרעתיך משביעין אותו וכי מה בין זה לפוגם שטרו) חילוק זה דפוגם אפי' תוך זמנו לא יפרע אלא בשבוע' ובאינו פוגם תוך זמן א"צ שבוע' עכ"ל. (קושיתו צ"ע דהא קושי' הש"ס היא לר"פ והוא ס"ל בבתרא כאביי ורבא דעבד דפרע תוך זמנו) וש"ע סי' פ"ד פסק כרמב"ם דבתוך זמן אע"פ שפגם שטרו א"צ שבוע'. ועוד כ' ויש חולקין ע"ש. בפ"ז הל' ג' משכירות כ' הרמב"ם השוכר שאמר נתתי שכר הבית שנתחייבתי בו והמשכיר אומר עדיין לא נטלתי בין שהית' בשטר בין שהית' בעדים אם תבעו בתוך ל' יום על השוכר להביא ראי' או יתן ויחרים על מי שלקח ממנו או יטעון עליו בדמים שנתן תחל' בפ"ע וישביעוהו היסת. תבעו המשכיר לאחר ל' יום ואפי' ביום הל' על המשכיר להביא ראי' או ישבע השוכר שכבר נתן לו שכרו ויפטר. וכן אם שכר ממנו ופירש שיתן לו שכרו שנה בשנה ותבעו בתוך השנה על השוכר להביא ראי' תבעו לאחר שנה דאפי' ביום כ"ט באלול על המשכיר להביא ראי' כ' הראב"ד ל' יום לאו דוקא אלא כל תוך זמנו נמי עכ"ל. כ' ה"ה ופשוט הוא וכבר ביאר רבינו וכו' ומ"ש ל' יום הכוונ' בשוכר סתם ובאותן ל' יום של הודעה ובהלכו' ובקצת ספרי הגמרא הגירסא כך תנינא כל ל' יום בחזקת שלא נתן וכו' ונרא' שסובר רבינו שהיא ברייתא שנויה על דין זה ורש"י החליף הגירסא ע"ש עכ"ל. וכ' ה"ה בפי"ב ממלו' דע שכ"ז שחייב מודה או שנדהו ומת שגובין אותו מן הקטנים וזה מוסכם וכו' ובאמ' תוך זמנו נחלקו דאיכא מ"ד שמא התפיסו צרורות כסף במשכון ובעודן קטנים לא יוכלו להביא ראי' ואין גובין מן הקטנים בתוך זמן אפי' בשבוע' ודעת רמב"ן ורשב"א שאפי' מן הקטנים גובין בתוך זמן ורבינו סמך אמ"ש למעל' שגובין מן היורשין דמשמע בין גדול בין קטן עכ"ל (ואיני יודע מה צריך להוציא זה ממשמע הלא בפי"ד כ' רבינו בפירוש בין גדול ובין קטן עי' הגמ"יי פ"ב סי' ב'). ובפרק י"ד הל' ט' כתב הרמב"ם הוציא עלי' שטר מקוים שיש לו עליו מנה ואמר הלוה פרעתי בפני פו"פ ובאו אלו והעידו שפרעו אבל לא הזכיר לו את השטר ואמר מלוה כן הוא שפרע אבל חוב אחר פרעת שהי' לי אצלך הרי בטל השטר. (כתב מש"ל נסתפקתי בדין זה אם השטר עדיין הוא תוך זמנו אי אמרינן חזקה וכו' ובודאי מחוב אחר הוא כדברי המלוה. ומי שידקדק בתשו' הרא"ש כלל מ"ז סי' ג' יראה משם דבכה"ג נאמן המלוה לומר סטראי עכ"ל. ובהל' י"ג כ' הרמב"ם מי שהי' לו חוב על חברו בשטר ואבד השטר והרי העדים קיימין אע"פ שקנו מידו וטען שפרע ה"ז נשבע היסת והורו רבותי שאפי' הי' החוב לזמן ועדיין לא הגיע זמנו להפרע הואיל וכתבו לו שטר ואין בידו והלוה טוען פרעתי נאמן ונשבע היסת שפרעו שאנו חוששין שמא פרעו לפיכך קרע השטר או שרפו וכן הורו רבותי שאפי' היה השטר יוצא מתחת יד אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי אע"פ שהוא בתוך זמנו נשבע היסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה אין שם חזקה. בפרק י"א הלכה ו' ממלו' כתב מש"ל מה שכ' בתשו' הרא"ש כלל ע"ז סימן ג' אפי' כנגד השובר אמרי' חזק' וכו' דכן משמע התם דמיירי בשובר ואפ"ה כ' הרא"ש דחזקה וכו' אפשר הטעם דתלינן שנכתב השובר קודם שטר חוב כיון שלא נתברר איזה מהם מוקדם עכ"ל. (ובש"ע ח"מ סי' ע"ח כ' רמ"א ה"ה דלא יכול לומר מחלת לי תוך זמן. עוד כ' י"א דלא אמרי' חזקה זו אלא במלוה אבל אם היו המעות מופקדין ועוסק בהן לצורך אחרים הוי כשאר פקדון ויכול לומר שהחזירן אפי' תוך זמנו שקבע ושכירות דינה כהלוא' מיהו אם שכרו לכתוב לו כמה קונטרסין כל קונטרס מיד זמנו הוא וה"ה בכל מלאכ' המתפרדת (מרדכי). כ' סמ"ע כשמלו' טוען שמא לא אמרי' חזק' זו (ד"מ בשם מרדכי). וש"ך כ' דמתשו' הרא"ש משמע אפילו כשטוען שמא שייך חזקה זו ע"ש. ולענין טריפת הלקוחות תוך זמן אי צריך שבוע' מביא המחבר ב' דעות. עוד כתב המחבר תבעו ביום שנשלם הזמן וא"ל פרעתיך היום נאמן וי"א דהא דאמרי' בתבעו ביום שנשלם הזמן וכו' דנאמן ה"מ כשתבעו בסוף היום אבל קודם לכן אינו נאמן. ע"ש בסמ"ע וש"ך מה שהקשו על זה. אם יכול לחלק השותפות תוך זמן עיין בתשו' מהריב"ל דמשמע דיכול לטעון לחלוק תוך זמן השותפות. בסי' ע"ח כ' הש"ך בשם הרמב"ן בבתרא דף מ' אי קבעו לי' ב"ד זמן נאמן לומר פרעתי דעביד אינש דפרע בגו זמני' דב"ד ולא ידעתי מנא לי' ומה שמביא ראי' מב"מ דף י"ז בא מלוה לכתוב אין כותבין דלמא פרעי' התם לא קבעו לי' ב"ד זמן אלא אמרו חייב אתה ליתן לו או צא תן לו וצ"ע עכ"ל:

[טז] בס' י"א הל' י"ד מאישו' כ' הרמב"ם חכמים תקנו