כסף נבחר חלק ב קצז

חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה [יג.] בפ"ד הל' י"ג מאישות כתב הרמב"ם א"א שפשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר בפני בעלה ה"ז מקודשת לשני שהאש' שאמרה לבעל' בפניו גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיז' וכו' אבל אם קידש' אחר שלא בפני בעל' אין קדושין תופסין בה עד שתביא ראי' שנתגרש' קודם שתקבל דכל שלא בפניו מעיז'. כתב הראב"ד אומר אני שאינה נאמנת אלא שתופסין בה קדושין אבל לא להנשא וליטול כתוב' עכ"ל כתב ה"ה ורמב"ן ורשב"א סוברין כרבינו. (המגיה במש"ל כתב משם ס' עזרת נשים אם קידש אבי' לקטנ' והיא פשטה ידה וקבל' קדושין בפני ארוס שלה שנסתפק דדילמ' לא אתמר הך חזק' אלא כשהיא קדש' עצמ' דבושה ממנו כיון שקבל' ממנו כסף קדושין ונהנית ממנו אבל כשלא נהנית ממנו מעיז' עכ"ל. וכ' המגי' בשלהי נדרים מבואר דטעמ' משום דבמלת' דידע בה בעל' לא משקר' אם כן ה"נ אינה מעיז' וכ"ש לפי דברי רא"ש שם ועוד כ' משום ר"ד ערמעא' לכאור' נרא' לחלק בין ארוס' לנשוא' כיון דעדיין אין לה חבה אינה חזק' גדול' כ"כ אלא שלא מצאתי מי שחילק עכ"ל המגי'). וש"ע אה"ע סי' י"ז ס"ב פסק כרמב"ם דמקודשת לשני. כתב רמ"א יש אומרים בזמן הזה דנפישי חוצפא ופריצות' אינה נאמנת אנא לחומר' דאתרע חזק' דאינ' מעיז' (בית יוסף בשם אורחת חיים. ועוד כתב בשמו שיש מי שאומר הא דרב המנונא ורב הונא איירי באיש ואשה דאתו מעלמ' ואין עדות ברור' שהוא אשתו אלא בחזק' ואתיא חזק' בתרייתא ומבטל' קמייתי דאתי דרבנן ומבטל דרבנן אבל אי ידעינן בעדות שהוא אשתו ליתא לדרב המנונא ולדרב הונא. ע"כ ואין דבריו נראין דהאי חזק' לאו דרבנן אלא דאוריית' דהא סוקלין ושורפין וכו') ובפרק ט"ז מאישות כתב הרמב"ם האשה שאמר' לבעל' גרשתני נאמנת לפיכך האש' שהוציא' שטר כתוב' ואין עמה גט ואמר' לבעל' גרשתני ואבד גיטי תן לי כתובתי והוא אומר לא גרשתיך חייב ליתן לה עיקר כתוב' אבל אינו נותן לה תוספות עד שתביא ראי' שגירש'. כתב הראב"ד אם אינו מעוז' פני' וכאלו גט יוצא מתחת ידה מה בין עיקר לתוס' ועוד במשנתנו לא חילק והוא מחלק ואני אומר שלא אמרו נאמנת להנשא לכתחל' ולא לגבות כתוב' אלא שתופסין בה הקדושין או שמא אם נשאת לא תנא וא"ת תנשא לכתחל' לא הנחת בת לאברהם אבינו עכ"ל. כתב ה"ה לענין כתוב' הרמב"ן פ' כרבינו והטעם מפני מדרש כתוב' לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב לכי אבל אין מדרש כתוב' בתוס' ומ"מ יש מי שסובר דאם תבעה כתוב' אינה נאמנת דומיא דאמר' מת בעלי ויש לחוש לסברא זו אף על פי שיש חולקין עכ"ל. עיין עוד ממלתא דרב המנונא בפרק י"ב מגירושין. כתב הרא"ש בתשוב' כלל מ"ד אשה שהית' בחזקת נשואה ונשאת לאחר ואין לה גט ולא עדות שנתגרש' מן הראשון ואומרת לו גרשתני אם הי' הראשון בעיר כשנשאת מותרת לשני וכו' ואם לא הי' בעל' בעיר אסור' לשניהם דזו שהית' בחזקת נשוא' כיש עדים שהית' א"א דמי ולא מהימנה לומר גרוש' אני ואף אם הבעל הראשון כאן עתה והיא אומרת בעלי גרשני לא מהימנא והא דאמר רב המנונא נאמנת ה"מ קודם שנשאת לאחר אבל זו שכבר נשאת מעיז' שלא תעש' עצמ' זונה הילכך תצא מזה ומזה עכ"ל:

וכתב הטור אה"ע סי' קנ"ב ה"ה אם נתקדש' לאחר וכן אם זינתה ואח"כ אמרה גרשתני אינה נאמנת עכ"ל. ובש"ע סי' י"ז כ' המחבר יש מי שאומר ה"ה נתקדש' וכו'. כ' בית שמואל איני יודע מי הוא החולק דהא דכ' הרא"ש בנשאת כך הי' המעש' כמו שכ' ב"י בבדק הבית ע"ש. כ' המחבר בסי' י"ז בשם הרא"ש כל שבעל' בעיר מקרי בפניו. ורמ"א כ' ויש חולקין וס"ל דבעינן בפני בעלה ממש. מהרי"ק שורש ע"ב וריב"ש סי' קנ"ז). וח"מ כ' דאינו מוכרח דפליגי ע"ש. עוד כ' המחבר הא דאמרינן דאינה מעיזה ה"מ היכא דליכא דמסייעי לה אבל היכא דאיכא דמסייע לה מעיזה. כתב ב"ש בטור איתא אפי' אם עד אחד מסייע מעיזה ובאמ' לא מצינו בש"ס מפורש אם עד אחד מסייע דהיא מעיזה ורא"ש בגיטין דף ס"ד כתב ואפשר דאפי' הגט ביד שליש מהימנ' דכיון דלא מסייע לה אלא שליש לחודא אינה מעיזה וכו' ע' לקמן סימן קמ"א. ובלח"מ פ"ז הל' כ"ד מגירושין כ' דאם יש בידה ואינו מקוים אינה נאמנת כיון דאיכא גט דקא מסייע לה ע"ש. כ' ב"י בשם רשב"א בתשו' סי' א' רנ"ג דאם אמרה שלא בפני בעלה ואח"כ בא בעלה ואמרה ג"כ בפניו גרשתני אין אומרים שמחזיקה שקרא אלא נאמנת וראי' מדאמרינן בכתובות ה"מ היכא דליכא עדים משמע התם דאע"פ שאמרת תחלה קודם שבא בעלה לא מחצפא לאחזוקי שקרא בפני בעלה אי לאו דאיכא התם עדים. (וד"מ כתב בשם תשו' ריב"ש שחולק אהאי דינא דרשב"א אלא אם אמרה תחלה שלא בפניו ואח"כ בפניו אינה נאמנת). ועוד כ' רשב"א דאפי' ע"א מסייע אינה נאמנת ע"ש בב"י:

חזקה אין אדם עושה בב"ז [יד.] בפ"ז הל' כ"ג מאישו' כתב הרמב"ם המקדש על תנאי וכנס סתם או בעל סתם ה"ז צריכה הימנו גט אע"פ שלא נתקיים התנאי שמא ביטל התנאי כשבעל או כשכנס וכן המקדש בפחות משוה פרוטה או במלוה וחזר ובעל סתם בפני עדים צריכה גט שעל בעילה זו סמך ולא על אותן קדושין הפסולין חזקה היא שאין אדם מישראל הכשרים עוש' בעילתו ב"ז והרי בידו עתה לעשותה בעילת מצוה. כ' ה"ה שלמעלה בקידש ע"ת ובעל הגט הוא מספק כמ"ש שמא ביטל וכאן משמע שהוא על הודאי והטעם שאפי' בעל יש לחוש שמא על סמך תנאו בעל והי' סבר שנתקיים התנאי ולא הית' ביאתו בזנות אבל כאן אם על קדושין ראשונים הי' סומך הית' בעילתו ב"ז בודאי וכו' הלכך גמר ובעל לשם קדושין עכ"ל. ובפ"י הל' י"ז מגירושין כ' הרמב"ם המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים קודם שתנשא וכו' ה"ז בחזקת שלשם קדושין בעל שחזקה שאין אדם עוש' וכו' לפיכך הרי היא בחזקת מקודש' ודאי וצריכה הימנו גט שני. נתייחד עמה בשני עדים והוא שיהיו שנים כאחד אם הית' מגורש' מן הנשואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה שכל המקדש בביאה א"נ לבעול בפני עדים אלא יתיחד בפניהם וכו' לפיכך צריכה גט מספק וכו' ואם הית' מגורש' מן האירוסין אין חוששין לה. הורו מקצת גאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזק' שאין אדם עושה בב"ז והגדילו והוסיפו עד שהורו שמי שיש לו בן משפחתו חוששין ולא תתיבם אשתו שמא שחרר שפחתו ואח"כ בא עליה ויש מי שהורו שודאי שחרר' שאין אדם עושה וכו' וכל הדברים רחוקים בעיני שלא אמר חכמים חזקה זו אלא באשתו שגרש' או במקדש ע"ת ובעל סתם שהרי אשתו היא ובאשתו היא שחזקתו שאין עושה ב"ז עד שיפרש אבל בשאר כל הנשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשם זנות עד שיפרש כי הוא לשם קדושין ואצ"ל בשפחה או נכרית שאינה בת קדושין שאין חוששין להם כלל. כ' הראב"ד בנכרית ודאי כן הוא שהרי אין בידו לגייר' אבל בשפחתו שיש בידו לשחרר' דבריהם קרובים לא שבק היתרא ואכל איסורא אא"כ הוחזקה בפריצות העמד בני ישראל ובנות ישראל על חזקתן עכ"ל. כ' ה"ה שמצא בתוספתא דקדושין. ובביא' כל ביאה שהיא לשם קדושין ה"ז מקודש' ושאינה לשם קדושין אינ' מקודשת וזה כדברי רבינו כל שאינה בפירוש לשם קידושין אין חוששין לקדושיו ע' פ"ד מנחלות עכ"ל. כ' מש"ל בשם תשו'