כסף נבחר חלק ב קצו

הנבעלות בעיר בחזקת מפותה מפני שלא זעקה עד שיעידו עדים שהיא אנוסה כגון ששלף חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך. כתב הראב"ד חזקה זו איני יודע מה תועלת יש בה אם יש עדים יבואו ויעידו ואם אין עדים קנס אין שם ואם לענין ג' דברים אם יש טענה ביניהם זה הכלל הממע"ה והעיר והשדה שוין עכ"ל. כתב מש"ל נרא' בעיני דלא אמר רבינו חזקה זו אלא לו' דאם ראוה עדים מרחוק ולא ידעו אם באונס אם ברצון דבעיר אינה נאמנת לו' אנוסה ליטול הצער ולהנש' לו בע"כ ובשדה נאמנת אבל לעולם אם טענה בין בעיר בין בשדה שהית' אנוסה משביעין אותו על טענתה כדי ליפטר עצמו מן הצער ולא אמרי' כיון שלפי דבריה נבעלה בעיר ע"כ מפות' היא מהאי חזקה אטו לא סגי בלאו הכי הא אפשר דבעיר נמי נאנסה ולא תועיל חזקה זו אלא שלא להאמינה ליטול ממנו ותדע שהרי כתב לקמן בפ"ב אמרה לו אנסת אותי והוא או' לא כי אלא פתיתי אותך נשבע שבועת התור' על דמי הצער ומשלם בושת ופגם ואם אית' נשאל אותה אם טענתה שנבעל' בעיר אין טענתה כלום ואין לו' דמיירי שהיא טוענת שנבעלה בשדה באונס והוא אמר פתיתיך בעיר דזה דוחק דהי' לו לפר' אלא ודאי לענין שבועה בין בעיר וכו' משביעין אותה ודלא כמהרח"ש בתשובה סי' י"ו שכתב דבעיר כיון דחזקה מפותה אינה יכולה להשביעו אם טענה אנוסה הייתי עכ"ל:

[ט.] פ"ג מאישות הלכ' י"ד כתב הרמב"ם הית' בת ספק בוגרת בין שקידש' אביה שלא לדעתה בין שקידש' עצמה שלא לדעת אביה ה"ז מקודשת מספק. כתב ה"ה נלמד מסוגי' דקידש' אביה בדרך וכו':

[י.] בפ"ח הלכ' כ"ז מזכייה כתב הרמב"ם מתנת ש"מ שאין כתוב בה שמתוך החולי הזה שצוה בו מת וכו' אף על פי שהרי זה המצוה מת הרי המתנ' בטלה שאין מיתתו ראי' שמא מחולי שנתן בו המתנ' נרפא ואח"כ חלה חולי אחר ומת לפיכך הנכסים בחזקת היורשין (והיינו כאביי). ובפ"ט הלכ' כ"ב מזכייה כתב מתנ' שהיא סתם ולא נתפרש בה שהי' בריא כשנתן או שהי' ש"מ הוא או' ש"מ הייתי והרי עמדתי ואחזור במתנתי ומקבל מתנ' אומ' בריא הי' ואינו יכול לחזור על המקבל להביא ראי' שבריא הי' וכו' ותעמוד הקרקע בחזקת הנותן אבל אם היו מטלטלין ביד המקבל מתוך שיכול לו' שלי הן ישבע היסת שבריא הי' כשנתן לו מתנ' זו. עיין בבית יוסף ח"מ סי' רנ"א שכתב דרשב"ם וראב"ן וראב"י ומהר"ם רוטנבורג פסקו כר' נתן:

חזקה דרבא [יא.] בפרק י"א מגירושין כתב הרמב"ם אם הגיעה הבת לזמן הזה (י"ב שנה ויום א') ונבעלה הואיל ובעיל' קונ' מן התור' אינה ממאנת ואינה צריכה בדיקה למיאון שחזקתה שהביאה סימנין ע"ש בלח"מ. ובפ"ב הלכ' כ' מאישות כתב כשבודקין הבת בין בתוך הזמן שהוא כל שנת י"ב בין קודם זמן הזה בין לאחר זמן בודקין ע"פ נשים כשרות ונאמנות אפילו אשה אחת וכו'. כתב כ"מ בשם הרמ"ך לא נהירא שיהיו הנשים נאמנות תוך זמן דר"י ור"ש הלכ' כר"י דהתורה לא האמינה אשה לעדות אבל לאחר זמן כיון דמסייע חזקה דרבא נאמנת וצ"ע. ובחידושי רמב"ן בנדה ביאר דג' מחלוקות בדבר (כמ"ש לח"מ שהבין ה"ה ברמב"ם כן) ולת"ק נאמנים בין להקל בין להחמיר דחשיב מלתא דעבידי לגלויי:

חזקה שליח עושה את שליחותו [יב.] בפ"ט הלכ' ו' מאישות כתב הרמב"ם האו' לאחד צא וקדש לי לשה ומת השליח ואינו יודע אם קידש ה"ז בחזקה שחידש שחזקת שליח לעשות שליחתו הואיל ואינו ידוע איזה קידש אסור בכל אשה שיש לו קרובות וכו' ומותר באשה שאין לה קרובות, כתב ה"ה ושמעתי שיש מדקדקין מכאן שיכול אדם לקדש קרובתו לאחר ולהיות שליח להוליך לה הקדושין אף על פי שאינו יכול לקדשה לעצמו דאל"כ יאמרו שמותר בקרובות השליח ולהיות שליח קבלה שלה פשוט הוא באיש מקדש שהבוגרת ממנה אביה שליח עכ"ל. (וכ"כ הר"ן בפרק איש מקדש. עיין ש"ע אה"ע סי' ל"ו) כתב מש"ל אם נאסרו שניות מכח חזקה זו הפרישה אסר. ונרא' לדעת רמב"ן דדינא הוא אפשר לומר דאסור בשניות ולדעת התוס' דקנסא הוא מותר בשניות אמנם נרא' דאף לרמב"ן אינו אלא ספק ואם כן בספק של דבריהם אינו אסור. ואם אמר קדש לי אשה פלונית ומת השליח לתירוץ א' של תוס' דאזלינן בתר רובא אסור בקרובותיה מן הדין ולתירוץ ב' דאין חזקה גמורה דאינו בידו וטעם זה שייך הכא במכ"ש ומה באו' אשה סתם דרחוק הוא ששום אשה לא תרצה להתקדש כ"ש באשה פלונית נרא' דמותר בקרובותיה דמדינא אין כאן חזקת השליח וקנסא ליכא ומ"ש הריב"ש סימן פ"ב דגם באשה ידוע נאסר בקרובותי' היינו לרמב"ן אבל לתוס' מותר בקרובותיה וכ"כ רמ"א בש"ע אה"ע סי' ל"ה אם צוה לקדש אשה פלונית ומת השליח נאסר מיד בקרובותיה ויש חולקין בזה (תוס') היינו כמו שכתבתי. אך הט"ז וח"מ וב"ש שם כתבו דע"כ לא כתבו תוס' דהוי משום קנס אלא במה שאנו אוסרין אותו בכל הנשים אבל באשה ידועה מן הדין הוא ובודאי אמרינן חזקה עכ"ל מש"ל. ועיין בב"ש שם שכ' ואם צוה לקדש אשה פלונית והיא אומרת דלא קידש אותה נאמנת אפי' לשיטת תוס' דאמירה לא מהני היינו משום קנס אבל בכה"ג דלא שייך קנס מהני אמירה שלה (עיין תשו' נודע ביהוד' בחלק אה"ע סימן ב' בזמן הזה שאסור לישא ב' נשים אם אדם שלח גט לאשתו אם הוא יכול לישא אחרת על חזקה זו דשליח עושה שליחותו. ולבסוף החמיר בדבר כיון דאינו ביד השליח שמא לא תרצה לקבל או שמא אין לה ממון לתת פרס לב"ד דשם וא"כ נמי אינו בידו). ובפ"ד הלכ' וי"ו מתרומת כ' הרמב"ם האומר לשלוחו צא ותרום והלך לתרום ואינו ידוע אם תרם וכו' ובא ומצ' כרי תרום אין חזקתו תרום שאין אומרים באיסורין חזקה שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר וחושש שמא אחר שמע ותרם. כתב מש"ל הטור י"ד סימן של"א כתב על דברי רמב"ם אבל הר"ש פסק דאפי' בשל תור' סמכינן אשליח עושה שליחותו אם הוא בענין שיהי' מכשול למשלח אם לא יעשנה הלכך אם יודע שכרי תרום לא חיישינן לשמא תרם אחר אבל אם אין ידוע לו שהוא תרום לא סמך אשליח שהשליח חושש שמא לא יסמוך עליו ולא יאכל ממנו עד שיודע לו שהוא תרום וכו' ודברים הללו תמוהים דהא בגמר' אמרינן דאף אם מצא תרום דאין חזקתו תרום דלמא אינש אחרינ' שמע והוי לי' תורם שלא מדעת עכ"ל מש"ל. (וכן הקש' מ"א סי' ת"ט וע"ש בש"ע) ובש"ע כתב המחבר כרמב"ם. ורמ"א כתב יש אומרים דאפי' בשל תורה אמרינן וכו' והוא שיודע שכריו תרום. ובפ"א הל' ה' ממעשר כתב הרמב"ם האומר לחברו הריני מעשר על ידך אינו צריך לעמוד עמו עד שיראה אם יעשר ואם אמר הוא לחברו עשר על ידי צריך לעמוד עמו. כתב כ"מ ירושלמי פ"ב דמעשר והטעם דכיון דהשליח פתח לומר שהוא רוצה לעשר על ידו חזקתו שעשה שליחותו משא"כ כשלא פתח הוא עכ"ל. [וכן נרא' מתוס' עירובין דף ל"א ע"ב ד"ה כאן. ועיין במש"ל בפ"ד מבכורות שהאריך בענין חזקה זו דשליח עושה שליחתו. עוד כתב שם זה כלל גדול אף דקיי"ל דלא מהני חזקת שליח לקולא היכא דשליח פתח לומר שהוא רוצה לעשות אמרינן חזקה וכו' אפי' לקולא. עיין בבעה"ת סי' קפ"ח ומוכח מדבריו אם עשה שליח לתרומת מעשר או למעשר שהוא דבר קצוב והי' כל הכרי ממין אחד ושמע אחר ועישר חשיב שליח]: