כסף נבחר חלק ב קצד

חוזר וזורעה שנית ואם אינו זורעה אינו מנכה לו אפי' היא מכת מדינה) ושלישית אינו זורעה ותני' אידך שלישית זורעה רביעית אינו זורעה לא קשי' הא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה הא כרשב"ג דאמר בתלת זימני הוי חזקה [ואע"ג דבממון מודה רבי כמ"ש תוס' י"ל שאני הכא כיון שהוא מוחזק והא דקאמר דמודה היינו כמו שור המועד דאינו מחויב לשלם עד ג' פעמים אבל אם הוא מוחזק אין אנו יכולין ללמוד משור המועד כן נ"ל]:

[לה] כתובות דף ל"ו ע"ב היוצאת משום שם רע אין לה לא קנס ולא פתוי וכו' מאי קאמר אמר רב ששת ה"ק מי שיצא עליה שם רע בילדותה אין לה וכו' אמר ר"פ ש"מ האי שטרא ריעי (שיצא עליו שום זיוף) לא מגבינן בי' ה"ד אילימ' דנפק עלי' קלא דשטר' זייפ' הוא דכוותיה הכא דנפק עלה קלא דזנאי והאמר רבא יצא עלי' שם מזנה בעיר אין חוששין לה אלא דאתו בי תרי ואמרי לדידהו תבעתינהו באיסור' דכוותי' הכא דאתו בי תרי ואמרי דלדידהו אמר להו זייפו לי בשלמא הכא שכיחי פרוצים אלא הכא אם הוא הוחזק (לחזור אחר עדי שקר) כל ישראל מי הוחזקו (להיות שומעין לו לזייף) ה"נ כיון דקא מהדר אזיופא אימר זיופי זייף וכתב (הוא עצמו למד לכוין כתב הדומה לכתב ידי עדים שחתם בו). ובמכות דף ה' אית' מתני' באו אחרים והזימום באו אחרים והזימום אפי' מאה כולם יהרגו ר' יהוד' אומר אסטטית היא זו (הכת הזאת כת של עדות סרה וסטיא היא כך נטלו עצה ביניהם להזים את כל הבא להעיד עליו) ואינה נהרגת אלא כת הראשונ' בלבד. גמר'] אי אסטטית היא זו אפי' כת ראשונ' נמי לא אמר ר' אבוהו שקדמו והרגו מאי דהוי הוי אלא אמר רבא ה"ק אם אינה אלא כת אחת נהרגת אי איכא טפי אין נהרגין הא בלבד קאמר קשי'. דההיא איתתא דאתאי סהדי ואשתקור אייתי סהדי ואשתקור אזלה אייתי סהדי אחרינ' דלא אשתקור אמר ר"ל הוחזקה זו (להביא עדי שקר ולא נקבל עוד עדות אחרת) א"ל ר' אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו (לשמוע לה שתחזיק את האחרים בשקרנים) זימנין הוי יתבי קמי דר' יוחנן אייתא כי האי מעשה לקמייהו א"ל ר"ל הוחזקה זו א"ל ר"י אם היא הוחזקה וכולי הדר חזיא ר"ל לר"א בישות א"ל שמעת מילי מבר נפחא (הוא רבי יוחנן) ולא אמרת לי משמיה לימא ר"ל דאמר כר' יהוד' (דמתני' דהוחזק' להזים) ור' יוחנן כרבנן אמר לך ר"ל אנא דאמרי אפי' כרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן התם דליכ' דקא מהדר (לשוכרם תמיד לבא לב"ד ולהזים) אבל הכא איכא הא דקא מהדרה ורבי יוחנן אמר לך אנא דאמרי אפי' לרבי יהוד' ע"כ לא קאמר ר' יהודה התם דאמרי' אטו כ"ע גבי הני הוו קיימי אבל הכא הני ידעי בסהדות' והני לא ידעי:

[לו.] ב"ב דף קס"ז ע"ב אמר רב כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו (דכל כך לא הי' מחליף שמו זמן מרובה פן יודע הדבר ובודאי שמו הוה כך מעולם) לא אתחזק מאי אמר אביי דקרו לי' ועני רב זביד אמר רמאה ברמאותי' זהיר (ידע ויזהר לענות הלכך אין תקנה עד דלתחזק):

פסק יען כי כלל זה כולל ענינים שונים לכן אציג לפסק זה ציונם באלפ"א ביתא בפ"ע:

[א.] בפ"א מאיסורי ביאה כ' הרמב"ם מי שהוחזק בשאר בשר דנין בו ע"פ חזקה אע"פ שאין שם ראי' ברורה שזה קרוב ומלקין ושורפין וכו' על חזקה זו כיצד הרי שהוחזק שזן אחותו וכו' ובא עליה בעדים ה"ז לוקה וכו' ראי' לדין זה מה כדנה תורה במקלל אביו ומכה אביו שיומת ומנין נן ראיה ברורה שזה אביו שיומת אלא בחזקה כך שאר קרובים בחזקה. כ' ה"ה הראי' שהביא מפורש בירושלמי. (כ' בית שמואל בסי' י"ט וז"ל ולכאור' קשה למה לא יליף בש"ס ריש חולין מזה דאזלינן בתר חזקה ור"ס קמ"ט הבאתי פלוגת' אם נשא אות' ס"ל לכמה פוסקים דהוי כאלו ראינו שבעל אותה ולכאור' משמע דרמב"ם לא ס"ל כן דאם לא כן מנ"ל להביא ראי' מן המקלל או מכה דלמא נשא אותה לפנינו מזה ידוע לנו שהוא בעל' ואז אמרי' רוב בעילות מבעל אבל חזקה לא אמרי' עכ"ל ב"ש. ובספר עצי ארזים כתב נרא' לי דלא קשי' מידי דאין חזקה זו דומה לאותה חזקה דילפינן מבית המנוגע דהתם מיירי מדבר אחר שהי' מבורר אצלנו פעם אחת רק דעכשיו לא ידעינן אם אם הוא עדיין כמקדם דזה ילפינן מבית המנוגע דמוקמינן אחזקתו ראשונ' ומהתם אכתי ליכא למשמע חזקה זו שאנו דנין בה דמיירי שלא נתברר לנו מעולם בבירור גמור שזה שאר בשרו רק מה שאנו רואין אותם נוהגים יחד ועל זה קאמר בירושלמי דילפי' ממכה אביו דמסתמ' לא מיירי קרא דוקא בנשא אשה והוליד בן בפנינו ולא זזו יד העדים עד שהגדיל הבן והכהו אלא מסתמ' מיירי נמי באב ובנו שבאים ממדה"י והתנהגו עצמן כאב ובן וכו' אלא ודאי דגם בכה"ג אזלינן בתר חזקה ומהכא לא מצי למילף חזקה דהתם דבכה"ג אין כאן מקום לחוש דשמא נשתנ' עכשיו ממה שהי' מקודם וא"כ י"ל דבכה"ג אזלי' בתר חזקה כיון שאנו רואין אותן נוהגים יחד כאב ובן חזקה שכן הוא ואכתי לא שמעינן מזה במקום שי"ל שנשתנ' הענין ממה שהי' קודם דאזלינן בתר חזקה הראשונ' עכ"ל). ובהלכה כ"א כתב הרמב"ם איש ואשה שבאו ממד"ה הוא אומר זאת אשתי והוא אומרת זה בעלי אם הוחזקה בעי ר שלשים יום שהיא אשת הורגין עלי' אבל בתוך ל' יום אין הורגין עלי' משום א"א. (דין זה הוא מירושלמי בקדושין כלשון רבינו ודלא ככ"מ דכתב דהוא גמר' בבתרא. חלקת מחוקק). וכ"כ בש"ע אה"ע סי' י"ט. כתב ב"ש בשם הב"ח דוקא לחייב איש אחר הבא עלי' בעינן ל' יום משום דקודם ל' יכול לומר דלא הי' יודע דהיא אשתו אבל אחד שאמר על אשה אחת שהיא אחותו ובא עלי' חייב אפי' תוך ל' יום. ובש"ג פרק עשר' יוחסין משמע כן ובח"מ וט"ז השיגו על הב"ח וכו' כתב בח"מ אם אמרה שזה הוא בעלי וזינתה עם אחר אסורה על זה אפי' תוך שלשים דשויה נפשה עליו חתיכה דאיסור' ולכאור' נרא' גם בזה מהני אמתל' תוך ל' יום אם לא ראינו שנוהג עמה כאיש עם אשתו עכ"ל ב"ש. (עיין בש"ג פ' יו"ד יוחסין שכ' וז"ל וחזקה היא על פי המנהג וההרגל שרואין אותה העולם שנוהגת בו כדרך בן וכן הנדה לובשת בגדי נדתה ונוהגת כדרך נדה ועל פי עצמה מוחזקת בכך אבל אם לא הוחזק' ע"פ המנהג אין עונשין אותה ע"פ עצמה). עיין ברמב"ם בפרק כ"ד ממלוה. וש"ע ח"מ סי' מ"ה ושלחן ערוך אבן העזר סי' ק"כ בהג"ה דמי שהוחזק שמו שלשים יום דהוי חזקה:

[ב.] בפט"ו מאבות הטומאות כ' הרמב"ם מפני מה טהרו ספק טומא' ברה"ר שהרי הציבור עושין פסח בטומאה בזמן שהטמאים מרובין אם טומא' ודאית נדחית מפניהם כ"ש לספק טומא' שאיסור כל הספקות מדבריהם כמו שבארנו בהלכות ביאות אסורות ומפני מה החמירו בספק טומא' ברה"י שהרי סוטה שנסתרה אע"פ שהדבר ספק הרי היא טמאה לבעל' עד שתשת' וכשם שהסוט' ובועלה ב' כך ספק טומא' ב' אבל אם היו ג' ברה"י ספקו טהור בד"א כשיש בו דעת לשאול כסוט' אבל אין בו דעת לשאול ספקו טהור כשהי' הדבר שקול ואין שם חזקה אבל אם הי' הדבר ידוע שחזקתו שנטמא ה"ז טמא כיצד תינוק טמא שנמצ' בצד עיסה והבצק בידו הרי העיס' טמאה שדרך התינוק לטפח ובכך הוא חזקתו ואין שורפין על חזקה זו. כתב מש"ל בשם רשב"א דדוק' בג' אנשים חשיב רה"ר אבל בנשים אפי' ק' כחד דמיין. ורמב"ן חולק על זה. (וע' בפי"ד מטומאת צרעת הלכ' ה' לענין שיצא הכהן חוץ לבית ויסגיר. מקשה מש"ל מנ"ל דוהסגיר סגירת הדלת דלמ' בדבור של כהן