כסף נבחר חלק ב קצג

אין בעה"ב עובר משום בל תלין והאמרת בעה"ב טרוד בפועליו ה"מ מקמי דלמטי' זמן חיובי' אבל כי מטי זמן חיובי' רמי אנפשיה ומדכר וכי שכיר עובר משום בל תגזול התם תרי חזקי גבי בעה"ב (בזכותו דבעה"ב איכ' תרי חזקי לזכותו) חדא דאין בעה"ב עובר משום בל תלין וחדא דאין שכיר משהא שכרו. והכ' חדא חזקה כתבו תוס' בד"ה השת' דמטי זמן חיובי' וכו' וא"ת א"כ בזמנו אמאי נשבע שכיר ונוטל לימ' בעה"ב איני זוכר עתה אבל הניחו עד שיעל' עמוד השחר שאזכו' אם נתתי או לא ועוד קשה במודה במקצת אמאי אין נשבע בעה"ב דרמי אנפשיה ומדכר שלא לשבע לשקר וי"ל דחזקה שאין בעה"ב עובר בבל תלין לא מהני אלא היכ' דאיכ' חזקה דאין שכיר משהא שכרו בהדי' ואם הי' יכול בעה"ב לטעון הניחו לי עד שיעל' עמוד השחר לא הית' כאן חזקה דאין שכיר משהא שכרו שהרי לא השהה אלא תבעו ממנו ולא רצה ליתן לו עכ"ל. ובשבועות דף מ"ה כתבו תוס' עוד יש לתרץ כיון שהתחיל לכפור שוב לא יודה ואינו נותן לב להיות נזכר פן יהא מוחזק שקרן עכ"ל. ובאספ"ז כתב ואי קשי' לך מקמי דלמטי זמן חיובי' נמי לתקן שבועה אבעה"ב ורמי אנפשיה ומדכר משום שבועה איכ' למימר דלא מדכר אלא ממאי דרמי אנפשיה מנפשי' כגון מחיוב בל תלין דכבר ידע לי' ומסיק אדעתי' אבל מחיוב שבוע' הבאה עליו פתאום ולא אסיק אדעתי' לא דכיר עכ"ל. ובד"ה וכי שכיר וכו' כתבו תוס' וא"ת גבי בעה"ב נמי אית לי' הך חזקה דאינו עובר על בל תגזול וי"ל דחמיר לי' לאו אחד כמו שנים וא"ת ומ"מ איכ' חזקה דאין בעה"ב עובר על בל תלין כנגדו והוי ברי וברי והמע"ה וי"ל דחזקת בעה"ב אינה חזקה טובה דזימנין לא רמי אנפשי' וחזקה דאין שכיר משהא שכרו לבדו לא חשיבא כחזקת שכיר אלא כששתיהן ביחד הוו כנגדו חזקת שכיר והוי ברי וברי עכ"ל. ע' ב"ב דף קע"ד לענין חזקה אין אדם עושה קנוני' על ההקדש ובשבועות דף מ"ב:

[עוד יש מין חזקה אחרת דלא דמי' לראשונות דהיינו שאנו מחזיקין ע"י שהורגל הדבר כמה פעמים שיהי' כן תמיד ובכמה פעמים יוחזק הדבר ויתבאר לפנינו]:

[לד.] יבמות דף ס"ד מתני' נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל [מפריה ורביה] (אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה) גירשה מותרת לינשא לאחר ורשאי השני לשהות עמה י' שנים. [גמ'] שני אין שלישי לא (דהוחזקה עקרה) מני רבי היא דתני' מלה (בנה) הראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול דברי ר' רשב"ג או' שלישי תמול רביעי לא תמול והא תני אפכ' הי מינייהו אחריניית' [איזה מהמשניות נשנית אחרונ' דנסמך עלה על מילת' דמר ודמר דכל חד וחד הדר משיטתי' קמיית' ובתריית' עיקר] ת"ש דאמר ר"ח בר אבא א"ר יוחנן מעשה בארבע אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת שלישית ומת רביעית באת לפני רשב"ג אמר לה אל תמולי (אלמ' מתנית' קמיית' אחרניית' דהאי מעש' בסוף ימיו מדקא מסיים עלה ר"י שהי' אמור' וסוף התנאים והוא ראה את המעש') ודילמ' אי אתי שלישית נמי הוי אמר לה א"כ מאי אסהדותי' דר"ח בר אבא ודלמ' הא קמ"ל דאחיות מחזקות [דכי היכ' דאשה מוחזקת בג' פעמים כך היא מוחזקת בשלש אחיותי'] אמר רבא השת' דאמרת אחיות מחזקות לא ישא אדם לא ממשפחת נכפין ומצורעין והוא דאתחזקת תלת זימני [אבל בתרי זימני אקראי בעלמ' הוא כ"כ הרי"ף. וכתב נמוקי יוסף אע"ג דרבא כרבי ס"ל שאני הכא דאפי' רבי מודה שאין לחוש במשפחה בפחות מתלת' זימני] מאי הוי עלה כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר עובד' הוי קמי' דר' יוחנן בכנישת' דמעון ביה"כ שחל להיות בשבת ומלה ראשונ' ומת שני' ומת שלישית באה לפניו אמר לה לכי ומולי. א"ל אביי חזי דקא שרית איסור' וסכנת' (שאם חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לדחות ממנה הוי מילה שלא בזמנה ואינה דוחה שבת. וסכנת' סכנות נפשות) סמך עלה אביי [על הא דרב יצחק דאמר משמי דר"י בתלת זימני הוא דהוי חזקה] ואזל נסבה לחומה שהי' לה כבר שני בעלים ומתו] ושכיב אמר רבא ומי איכ' דעביד עובד' בנפשי' בסכנת נפשו] כי האי והא איהו דאמר אבין דסמכ' [מה שאמר רבין משום ר"י יש לסמוך עליו] יצחק סומקא לאו בר סמכא אבין ישנו בחזר' (חוזר על תלמודו לשון אחר מצוי כל שעה לפני ר"י ואף חזר בו ר"י ממה שאמר תחלה שומע רבין וחוזר גם הוא בו אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו ופעמים ששמע דבר מר"י ולמחר חזר בה ר"י והוא אינו יודע) ועוד אימר דפליגי לענין מילה בנשואין מי פליגי אין והתני' נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רשב"ג אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא בשלמ' גבי מילה איכ' משפחה דרפי דמא ואיכ' משפחה דקמיט דמא אלא נשואין מ"ט א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוני' משמי' דרב הונא מעין גורם ורב אשי אמר מזל גורם מאי בינייהו א"ב דאירס' (השלישי ומת) אי נמי דנפל מדיקלא ומית (למ"ד מעין גורם לא הוחזקה זו שהרי מעינה לא גרם לו שימות שהרי לא מת מחולי) א"ל רב יוסף ברי' דרבא לרבא בעי מיני' מרב יוסף הלכה כרבי אמר לי אין הלכה כרשב"ג (פעם אחרת שאלתיו אם הלכה כרשב"ג) אמר לי אין אחוכ' אחיך בי [כמדומה ששחק בי) א"ל לא [לא שיחק בך] סתמ' היא (יש משנה שסתומה כרשב"ג ויש שסתומה כרבי דאיכ' מלת' דמחזקינן בתרי ואיכ' בתלת') ופשט לך נשואין ומלקות כרבי נשואין הא דאמרן מלקיות דתנן מי שלקה ושנה כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכרסו נבקעת וסתות ושור המועד כרשב"ג וסתות דתנן אין האשה קובעת וסת עד שתקבענה ג' פעמים ואין מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה ג' פעמים ושור המועד דתנן אין השור נעש' מועד עד שיעידו בו ג' פעמים (רבי לא פליג אקר' אלא כלומר דהתם מתקיימין דברי רשב"ג דלא אתחזק אלא בתלתא זימני תוס') ת"ר נשאת לראשון ולא הי' לה בנים לשני ולא הי' לה בנים לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה. כתבו תוס' דמשמע דמן השני יש לה כתובה ותימ' אמאי יש לה כתובה מן השני הא כיון דאסר לה אשלישי א"כ סובר בתרי זימני הוי חזקה ואור"י דלענין ממון מודה רבי דלא הוי חזקה עד דאתחזק בג' כדאשכחן בשור המועד דלא פליג כדפרישית [וכ"כ הרא"ש] ומיהו תימ' דהשת' לענין איסור' לא סמכינן ארוב נשים דחזיין לבנים משום דאתרע רובא ע"י דאתחזק בתרי זימני ולענין ממון סמכינן אהך רובא אע"ג דאתרע ובעלמ' אמרי' איפכא דלענין ממון לא אזלינן בתר רובא ובאיסור אזלינן עכ"ל. בפ"ב מיבמות כתב נמוקי יוסף וטעמ' דמלת' דפסקינן בנשואין ומלקיות כרבי משום דהא מלת' דספק' היא אי בתרי זימני הוי חזקה הלכך גבי נשואין דסכנת' וה"ה למילה אזלינן לחומרא ובמלקיות אע"ג דספק נפשות היא מחמרינן הכא מפני יסור רשעים לבער עוש' רשעה מחייבי כריתות דבסנהדרין מוקי לה במי שלקה על חייבי כריתות ובוסתות ושור המועד כרשב"ג דוסתות דרבנן אזלינן לקול' וכן גבי שור המועד שאין מוציאין ממון מחזקתו אלא בראי' ברורה עכ"ל וכ"כ הרשב"א נרא' דס"ל דרבי נמי פליג אשור המועד ודלא כתוס' ורא"ש ולפי דבריו צריך לפרש הקר' דשור המועד דנגח תרי זימני ובנגיחה שלישית חייב נזק שלם וכ"כ הרשב"א בחידושי יבמות דלרבי בנגיחה שלישית חייב נזק שלם ועיין תוס' ב"ק דף כ"ג ע"ב] ובב"מ דף ק"ה ע"ב אית' מתני' המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו אם אינה מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו גמ') תני חדא פעם ראשונה ושניו' זורעה (זרעה ואכלה חגב