כסף נבחר חלק ב קצב

פ"ב מכתובות וז"ל ולענין מה שכתבו מקצת הגאונים דכל סתם הלואה מקמי שלשים יום כותבין ונותנין דס"ל לפי שסתם דלא עביד אינש דפרע וכו' והנך שלשים בגו זמני' מקרי ואין כן דעת רב האי דלא אמרי' הכי אלא בקובע זמן עכ"ל. ובד"ה כי היכי דלא לטרדן כתבו תוס' אף על גב דבבכורות (דף מ"ט) תנן בכור בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה אור"י דהתם לא שייך הא טעמ' דלא לטרדן דהוי ממון שאין להם תובעין מיהו קשי' לרבי מב"מ (דף ק"ב) דאמר בעו מיני' מרב ינאי שוכר אומר נתתי (שכר הבית) ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראי' אימת אי בתוך זמנו תנינא דתנן מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה והשת' היכי מדמי לה לבכור דהתם לא שייך למימר לא ליטרדן לכך צ"ל דבכור נמי איכ' טירדא דמצוה שצריך מיד ליתן דזריזין מקדימין ומפרש ר"י טעם אחר דהכ' כיון דחייב לו ואתרמי לי' זוזי פורע לו תוך הזמן דלא ליטרדן אבל גבי בכור דאכתי לא איחייב כלל עד לאחר שלשים ושמא ימות בתוך שלשים ויפטר וכן שוכר שמא יפול ביתו של משכיר ויצטרך שוכר לצאת דלא עדיף מיני'. (ואספ"ז בשם הראב"ד כתב בשלמא גבי הלואה פליג אביי ורבא כיון דאריכת הזמן הוא מדת החסד אבל פדיון הבן ושכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף וגם פדיון אין חייב בה עד חדש מודה אביי ורבא עכ"ל) ומיהו קשה דפריך לר"ל מכותל חצר לאביי ורבא נמי תקשי דמודו התם דלא עביד דפרע דשמא לא יבנה זה את הכותל ומיהו בכמה מקומות יכול לומר ולטעמיך ולא קאמר עכ"ל. ובד"ה ואפי' מיתמי כתבו תוס' נראה דביתומים גדולים מיירי אבל בקטנים לא גבי אפי' תוך זמנו לר"פ דמפרש טעמ' דאין נזקקין לנכסי יתומים משום פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה ואפי' לרב הונא ברי' דר"י דמפרש טעמ' משום צררי לא גבי מיתמי קטני' אפי' תוך זמנו דאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין דקטנים חשיב שלא בפניו כדמוכח ב"ק דף קי"ב ואפי' נתקבלה העדות בחיי האב מצינו למימר דחיישי' לצררי אפי' תוך זמן בקטנים כדאשכחן גבי אלמנ' בגיטין דף ל"ד מיהו מאלמנ' אין ראי' כיון דאית לה בתנאי ב"ד עכ"ל. וכ"כ בגיטין דף ל"ד ע"ב על הא דתנן אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וא"ת והא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים ואמר ר"ל אין אדם פורע תוך זמנו ואפי' מיתמי ליפרע שלא בשבועה וי"ל דה"מ בעל חוב אבל אלמנה דאית לה בתנאי ב"ד מתפיס לה צררי אפי' תוך זמנה עכ"ל. ובבא מציעא דף ק"ו ע"ב אית' בעו מיני' מר' ינאי שוכר אומר נתתי ומשכי' אומר לא נטלתי על מי להביא ראי' אימת אילימ' בתוך זמנו תנינ' אי לאחר זמנו תנינ' דתנן מת האב בתוך שלשים (שנולד לו בנו הבכור) בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראי' שנפד' לאחר שלשים בחזק' שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה לא צריכה ביומא דמשל' זמני' מי עביד אינש דפרע ביומא דמשלי' זימניה או לא. א"ל ר' יוחנן תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל שכיר הוא דרמי רבנן שבועה עליה משום דבעה"ב טרוד בפועליו אבל הכא שוכר נאמן בשבועה (היסת) כתב הג"א פסק ר"ת דוק' הלואה הוא דאמרי' אין אדם פורע תוך זמנו משום דלהוצא' ניתנה אבל פקדון שאסור ליגע בו אע"פ שקיבל עליו להיות נפקד עד אותה זמן יכול לומר לו החזרתי לך בתוך זמנו:

חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה [ל.] כתובות דף יו"ד אמר רב נחמן אמר שמואל חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים לאלמנה מנה והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן אמר רבא חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. כתבו תוס' תינח באשת כהן או בפחותה משלש דמחסרי עלי' הלכך כיון דמפסיד נאמן למ"ד נמי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה חין לה כתובה כלל ניחא דהשת' נמי מפסידה שהרי מקח טעות הוא אבל למ"ד יש לה כתובה מנה לא מפסיד מידי אלא שבא להפסידה כתובה מנה אבל הסעודה לא מפסיד ואמאי מהימן ונרא' דלא מהימן עכ"ל (עיין לקמן דף י"ג דפליגי ר' יוחנן ור' אלעזר ר' יוחנן סבר כנסה בחזקת בתולה וכו' יש לה מנה ור"א סבר ולא כלום וגם רב ששת ור"נ פליג' בהא דר"נ ס"ל ולא כלום ואף רבא סבר לקמן דמקח טעות לגמרי משמע א"כ הכא אזלינן לר"נ ורבא לכן נאמן משום דמפסיד עיין מהר"ם שיף) עוד כתבו תוס' אור"י דלא קי"ל כר"נ דרב אשי פליג עליה כדמתרץ לקמן (דף י"ב) בריית' תני' כל שלא משמש אינו יכול לטעון טענת בתולים אלמא דחייש לשמא משקר ולא אמרי' חזקה אין אדם טורח וכו' וכן פי' ריב"ם דרב אשי פליג וצ"ל חזקה וכו' עכ"ל. ולקמן דף י"ב כתבו תוס' ישנים בשם ר"ת דלא פליג וכ"כ הר"ש בשם ר"ח דשאני התם כיון שנהגו למשמש ונשתנ' המנהג אנו תולין שבגרמתו נשתנה ורמאי הוא ואין לסמוך על החזקה עכ"ל עיין קדושין דף מ"ה ע"ב גבי ההוא דאמר לקריבאי:

(עוד נמצאים בש"ס מיני חזקות ואבארם אחת לאחת) [לא.] פסחים דף ד' בעא מיניה מר"נ בר יצחק המשכיר בית לחברו בי"ד חזקתו בדוק או לא למאי נ"מ לשיילי דליתא להאי לשיולי לאטרוחי להאי מאי א"ל תניתוה הכל נאמנים על ביעור חמץ וכו' אפי' קטנים מ"ט מהימני (הא לאו בני אסהודי) לאו משום דחזקתו בדוק (דודאי לא עבר על דברי חכמים אפי' הוא ע"ה לשאר דברים חבר הוא לענין בדיקה דהכל זריזין קסבר הכל חברים אצל בדיקת חמץ דתני' חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות אפי' בני יומן ה"ז בחזקת מתוקנים דודאי לא יצא מתחת ידו עד שגמר כל מצותו וה"נ כיון דאף ע"ה חברים הם על הבדיקה חזקתן שבדקוה) וממאי דלמ' שאני הכא משום דקאמרי הני (ולעולם אין ע"ה חברים אצל בדיקה) אטו אמירה דהני מידי ממשא אית בי' אלא מאי דחזקתו בדוק האי הכל נאמנים כל הבתים בחזקת בדוקין בארבעה עשר מבעי' לי' (ולא הוי למתלי' באמירה) אלא מאי משום אמירה דהני הא לא אמרי הני לא תפשוט מיניה דאין חזקתו בדוק לא לעולם אימא לך חזקתו בדוק והב"ע דמחזיק לן דלא בדוק וקאמרי הני בדקנוה מהו דתימ' לא להימנינהו רבנן קמ"ל כיון דבדיקת חמץ מדרבנן הוא דמדאוריית' בביטול בעלמ' סני המנוהו רבנן בדרבנן כתבו תוס' בד"ה לאו משום דחזקתו בדוק תימ' מאי ס"ד דאי בחזקתו בדוק אמאי צריך אמיר' דהני ואור"י דמיירי כגון שבעה"ב בעיר אע"ג דחזקתו בדוק כיון דאית' בעיר צריך לשאול הימנו ולהכי מהני אמירה דהני דלא שיילינן אע"ג דגבי טבל סמכינן אחזקת חבר וא"צ אפי' לשאול היינו משום דכיון ששולח לו לאכול מסתמ' תקנה שלא יבא לידי מכשול אבל גבי בדיקה אפי' לא יהי' בדוק לא יהי' כל כך מכשול לכך צריך לשאול אם הוא בעיר ועוד פי' ר"י פירוש אחר ע"ש. כתב הרא"ש כיון דהבעי' לא איפשט' יראה דיכול לבטל והוי ספק' דרבנן ולקול' עכ"ל. ע' פסחים דף ט' לענין חזקה על חבר:

[לב.] יומא דף פ"ה ע"ב סנהדרין דף ע"ב אמר רבא מ"ט דמחתרת (דרשאי להרוג הבא במחתרת) חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מידע ידע דקאי לאפי' ואמר אי קאי לאפי' קטילנ' לי' (ואין זה ספק נפשות אלא ודאי נפשות והתור' (אמרה לו כאן) הבא להרגך השכם להרגו:

[לג.) בב"מ דף קי"ב מתני' שכיר בזמנו נשבע ונוטל (אם תובע שכרו מבעה"ב והוא אמר שנתן) עבר זמנו אינו נשבע ונוטל. גמ'] שכיר אמאי תקינו לי' רבנן למשתבע ושקיל מסיק משום דבעה"ב טרוד בפועליו [וסבור שנתן לו ולא נתן לכך עקרוה שבועה מבע"ב] אי הכי אפי' עבר זמנן נמי חזק'