כסף נבחר חלק ב קצא

לפסוק כחכמים ודחו ראיות הרי"ף בטענה אחרת שאמרו דרבנן לא פליגי אלא בבנו קטן אבל בבנו גדול מודו. והא דתני ר' אמי בבנו גדול וד"ה. ואע"פ שמשנת ראב"י קב ונקי ה"מ היכא דיחיד פליג עלי' אבל ברבים ויחיד הל' כרבים עכ"ל הר"ן:

חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות [כח] יבמו' דף ק"ז מתני' בש"א אין ממאנין אלא ארוסו' ובה"א ארוסות ונשואו':

[גמ'] אמר רב יהודה אמר שמואל מ"ט דב"ש לפי שאין תנאי בנשואין. רבה ורב יוסף אמרי טעמ' דב"ש לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות (ורבנן תקנו נשואין לקטנה ואי אמרת ממאנת ממנעי ולא נסבי לה דאין אדם רוצה לעשות בב"ז ומעיקרא תקנתא דרבנן) וב"ה כיון דאיכ' קדושין וכתובה לא אתי למימר דבעילתו ב"ז. כתבו תו' ק' לר"י הא בגיטין דף פ"א אמרי' דב"ש סובר אדם עושה בעילתו ב"ז ותירץ דשאני התם דכיון דגירשה ונתיחד עמה גלי דעתי' שבעילתו ב"ז אבל הכא שהי' מתחלה דרך נשואין או בעלמא שאין הוכחה אין לנו לומר שיעשה בעילתו ב"ז עכ"ל (ותוס' בגיטין כתבו כיון שראינו שקידש' ודאי אין רוצ' לבעול ב"ז אבל היכא שלא ראינו הקדושין סברי דבועל ב"ז עכ"ל). ובגיטין דף פ"א איתא מתני' המגרש אשתו ולנה עמו בפונדק אחד בש"א אין צריכה ממנו גט שני ובה"א צריכה וכו'. גמ'] אמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן מחלוק' בשראוה שנבעל' דב"ש סברי אדם עושה בעילתו ב"ז (וכל כמה דלא אמר הריני בועל לשם קדושין לא אמרי' לשם קדושין בעל) וב"ה סברי אין אדם עושה וכו' אבל לא ראו' שנבעל' ד"ה אינה צריכה גט. תנן ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאין צריכה גט שני שאין לבו גס בה ואי בשראוה שנבעלה מה לי מן האירוסין מה לי מן הנשואין אלא מתני' בשלא ראוה שנבעלה ור' יוחנן דאמר כי האי תנא דתני' אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על שלא ראוה שנבעלה שאינה צריכה גט שני על מה נחלקו על שראו שנבעלה שב"ש אומרים אדם עושה בעילתו ב"ז ובה"א אין אדם עושה וכו' ומתני' דאוקימנא בלא ראו שנבעלה במאי פליגי דאיכ' עידי יחוד וליכא עידי ביאה ב"ש סברי לא אמרי' הן הן עידי יחוד והן הן עידי ביאה וב"ה סברי אמרי' הן הן עידי יחוד וכו'. כ' רשב"א קשיא והא איפכא שמעי' להו ביבמות וי"ל דהכא אזלי' ב"ש לטעמייהו דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר הלכך כל שהוציאה מביתו מחמת דבר ערוה חזקה מזוהמת היא בפניו ואינה מחזירה והשתא בעילת זנות הוא קעביד וב"ה נמי אזלי' לטעמי' וכו'. ועוד כ' ואנן קי"ל כסתם משנה אע"פ שלא ראוה שנבעלה אלא דאיכא עדי יחוד ודוק' אם הוא ראה את העדים אבל אם העדים רואין והן אינן נראין אינ' צריכה גט לפי שאדם יודע שהמקדש בלא עדים אינה מקודשת ובעל לשם זנות בעלמא. ועוד כ' אבל בפנוי' דעלמא לא אמרי' חזקה ודלא כמקצת הגאונים שהורו שכל אשה שתבעל לפני עדים צריכה גט חזקה אין אדם וכו' עכ"ל. וכ"כ הרא"ש ז"ל ומסתבר דוקא בגרושה מן האירוסין כיון שכבר היתה ארוסתו אימר נתחרטו על הגירושין וחזר ובעל לשם קדושין אבל אם ראו עדים שבעל אשה דעלמא אין חוששין לקדושין דהא אמר ר"א פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ולא אמרי' שבעל לשם קדושין ולא מפליג בין בעל לפני עדים ובין בעל שלא בפני עדים. וכן נושא אדם אנוסת אביו וכו' ולא חיישי' שמא בעל לשם קדושין והוי אשת אביו וכ"כ הרמב"ם עכ"ל. ובכתובות דף ע"ב איתא אתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה וכו' אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי' אלא טעמי' דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו ב"ז (ובעל לשם קדושין ואפי' יש עליה נדרים אבל לענין ממונא בתנאי' קיימי' שאם ימצא עליה נדרים תצא שלא בכתובה) ולקמן א"ר אלעזר המקדש על תנאי ובעל ד"ה צריכה הימנו גט (ולא פליגי רב ושמואל אלא בכנסה ולא בעל ופליג אדאביי אע"ג דגבי קטנה שלא מיאנה קאמר שמואל דאינה צריכה גט התם ליכא בעילת זנות אפי' לא יבעל לשם קדושין דהא איכא קדושי דרבנן תוס') ולעיל איכ' פלוגתא דתנאי דתניא קידשה בטעות וכו' ובפחות משוה פרוטה אע"פ ששלח סבלונות אינה מקודשת ואם בעלו קנה ר"ש בן יהודה אומר משום ר' ישמעאל אם בעלו לא קנה וכו' (נמצא לאביי פליגי רב ושמואל אי עושה בב"ז ולר"א כ"ע ס"ל אין עושה וכו' ולרבה דמפרש פלוגתא דברייתא בדרך אחרת נמי ליכא פלוגתא בברייתא בזה. (ועיין ר"ן (בקדושין דף ג') דכ' דהכא אע"פ שאין אדם יודע אי פחות משוה פרוטה הוי קדושין או לא מ"מ אינו סומך על ספק זה ומחשש ב"ז בעל לשם קדושין עכ"ל). ופריך הש"ס הא פליגי בה חדא זימנא דאתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה עמדה ונשאת רב אמר אין צריכה גט משני ושמואל אמר צריכה וכו' צריכה דאי אתמר בהא בההיא קאמר רב משום דליכא תנאה אבל בדאיכ' תנאה אימא מודי לי' לשמואל וכו'. כתבו תוס' בד"ה טעמא דרב משום שאין אדם עושה וכו' צריך לפרש שמחמת כך מתכוין לקדש בבעילה דאם נפרש דאין עושה ב"ז ולפיכך מחל התנאי וחלו קדושי כסף מאי פריך והא פליגי בה חדא זימנא דהתם מקודשת לפי שבעל לשם קדושין והכא מחמת קידושין הראשונים הוא עכ"ל. וכ' הרא"ש משמע מתוך פירש"י הא דקי"ל דאין עושה ב"ז ובעל לשם קדושין דקדושין גמורין הן ואם קידשה אחר אין צריכה גט משני וכן מסתבר דהא בקטנ' שאין בעילתו ב"ז ממש דהא אשתו היא מדרבנן ואפ"ה אמר רב דאינ' צריכ' גט משני כ"ש הכא וכו' וראיתי מן הגדולים שדקדקו מדאמרי' המקדש על תנאי ובעל צריכה גט משמע שצריך גט להוציאה מספק וכו' וראוי להחמיר להצריך גט משניהם ובקטנה אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום ומיד כשגדלה בועל לשם קדושין גמורין אבל הכא הוי ספקא שמא היה סבר שתנאו קיים ולא נזכר לבעול לשם קדושין עכ"ל:

חזקה אין אדם פורע תוך זמנו [כט] בב"ב דף ה' אמר ריש לקיש הקובע זמן לחברו (נ"א ובא בזמנו) ואמר לו פרעתיך בתוך זמנו אינו נאמן ולואי שיפרע בזמנו (נראה שיש עדים שחייב לו וקבע לו זמן דאי לאו הכי נהימנא שפרעו תוך זמנו במגו וכו' ולקמן מבעי לי' אי אמרי' במקום חזקה תוס') אביי ורבא דאמרי תרווייהו עביד אינש דפרע בגו זמני' זימנין דמתרמי לי' זוזי אמר איזל אפרעי' כי היכי דלא ליטרדן. תנן כותל חצר (שבין שתי חצרות) שנפל מחייבין אותו לבנותו עד ד' אמות בחזקת שנתן עד שיביא ראי' שלא נתן ה"ד אילימ' דא"ל פרעתיך בזמנו [כשהשלמ' את גובה ארבע אמות] פשיט' בחזקת שנתן אלא לאו דאמר ליה פרעתיך בתוך. זמנו אלמ' עביד אינש דפרעי' בתוך זמני' שאני הכא דכל שפא ושפא זמני' הוא ת"ש (מסיפא מארבע אמות ולמעלן אין מחייבין אותו וכו') בחזקת שלא נתן עד שיביא ראי' שנתן ה"ד אילימ' דא"ל פרעתיך בזמנו אמאי אלא לאו דא"ל פרעתיך בתוך זמנו אלמ' לא עביד אינש דפרע בגו זמני' שאני הכי דאמר מי יימר דמחייבי לי רבנן (והלכך אפי' אמר פרעתיך בזמנו לא מהימן) רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע עבדי כאביי ורבא מר בר רב אשי עביד כר"ל והלכת' כר"ל ואפי' מיתמי (אם מת הלוה בתוך זמנו גובה חובו מן היתומים בלא שבועה ולא חיישינן דלמא פרעי' ואע"ג דאמר מר הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבוע' חזקה לא עביד אינש דפרע בגו זימניה). כתבו תוס' בד"ה הקובע זמן אור"י דוקא קובע זמן אבל בסתם הלואה לא חשיב לי' תוך זמנו עכ"ל. וכ"כ ר"ן