כסף נבחר חלק ב קפט

שאינו מתוקן (דהואיל ופירי דידי' הוא עלי' דידי' רמי וחייש אלפני עור אבל שליח דקיבל עליו מחברו איכ' למימר דמייאש ולא עביד דסבר ההוא לא סמך עלי):

כתבו תוס' אע"ג דמעשר פירות מדרבנן ור"נ מודה דבשל סופרים חזקה שליח וכו' כיון דעיקר שם מעשר מהתור' חשיב לי' כשל תורה עכ"ל (ובד"ה רב ששת כתבו תוס' הר"ר שמשון מפוליזא פסק כרב ששת דבה"ג פוסק הלכ' כרב בדינא וכר"ש באיסורי ולר"ת נר' דהכא הלכ' כר"נ דבגיטין אמרי' כי אמרי' חזקה שליח וכו' לחומרא אבל לקולא לא וכן מוכח מחולין (דף י"ב) ואע"ג דהתם ר"נ קאמר לה מ"מ סליק הש"ס התם הכי וההוא דבעא מיני' קיבל' ועוד דרב שמעי' סבר נמי כר"נ דלר"ש לא הי' צריך לחזקת כהנים ואור"י דמכל זה אין ראיה דר"ש נמי לית ליה חזק' שליח כו' אלא במקום שאם לא יעש' שליחותו יבא המשלח לידי עבר' אם יסמוך עליו ולכך בגט אין חושש השליח ליתן גט וההיא דחולין נמי אינו חושש לשחוט ולתרום שאם לא יתרום יראה המשלח שאינו תרום ולא אסיק אדעת' שמא אחר ישמע ויתרום עכ"ל. וכ"כ הרא"ש וז"ל. ובההי' דחולין נמי אין השליח חושש לשחוט ולתרום כ"א לא ישחוט אין מכשול וכן אם לא ימצא התרומ' אצל הכרי ידע המשלח שאינו תרום וכיון דנדחו ראיותיו של ר"ת אין אנו צריכין כלל של הגאונים [דהלכת' כרב ששת באיסורי]. ובחולין דף י"ב איתא בעא מיני' רב דימי בר יוסף מר"נ האומר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט מהו א"ל חזקתו שחוט האומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצא תרום מהו א"ל אין חזקתו תרום. מה נפשך אי חזקה שליח עושה וכו' אפי' תרומה נמי. ואי אין שליח עושה וכו' אפי' שחיטה נמי לא א"ל לעולם אין חזקה שליח עושה וכו' (אלא ספק עוש' ספק אין עושה) ושחיטה אי נמי דילמא אינש אחרינ' שמע ושחט רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן תרומה דילמא אינש אחרינא שמע ואזיל תרם הו"ל תורם שלא מדעת והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה. ובנזיר דף י"ב אית' אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת שלוחו אסור בכל הנשים (שיש להם קרובות) חזקה שליח עושה שליחותו (שמא זו קרובת ארוסתו שקידש לו שלוחו. כתבו תוס' וא"ת וכ"ע יאסרו לישא שמא זאת שנתקדשה ולר"ת דהנשים נאמנות לומר לא נתקדשתי תינח גדולו' אבל קטנות שאין יודעו' אם קיבל אביה קדושין מא"ל וי"ל דמדאורי' אפי' הוא שרי לישא אשה דאזלינן בתר רובא ואינו אלא קנס' לדידי' קנסו לאחרינ' לא קנסו עכ"ל. ובגיטין דף ס"ד כתבו תוס' וז"ל אבל לכל אדם אין לאסור ולקדש שמא זאת שקידשה השליח דאם אית' דנתקדשה לא היתה חוזרת ומתקדשת אבל האי אסור שמא שלוחו קידש אחת מקרובותיה ואפי' באות כל הקרובו' ואמרו שלא נתקדשו לא סמכינן אדבורא בעלמ' (פי' אבל איהי דעבדה מעשה סמכינן עלה) וא"ת יתומה קטנה תאסר לכל אדם שמא קידשה אביה ונר' דקנסא בעלמ' הוא שצוה לקדש סתם ולא חשש על עצמו שלא יבוא לידי תקלה אבל מן הדין מותר בכל הנשים דאין זה חזקה גמורה דאינה בידו להתקדש שמא לא תתרצה ועוד דאזלינן בתר רוב' ומ"מ מוכח שפיר דחזקה שליח עושה וכו' דאי לאו הכי לא הי' ראוי לקנסו עכ"ל (עיין לעיל אות י"ד מה שכתבתי בשם רמב"ן). ובגיטין דף ס"ד אית' בעל אומר לגירושין (נתתי הגט לשליח) ושליח אומר לגירושין (היא אומרת נתן לי ואבד אמר ר' יוחנן אין דבר שבערוה פחות משנים ולימ' חזקה שליח עושה שליחותי דאמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש כו' אסור בכל הנשי' ה"מ לחומר' (כי הא דר"י) אבל לקולא לא. כתב המרדכי מכאן מדקדק ר"ת דלהקל לא אמרינן חזקה שליח עושה וכו' ויש לדחות דהכ' הוא דליכא איסור' למשלח אם אין השליח עושה שליחותו כגון אם לא קידש או אם לא גירש אין חושש השליח לעשות שליחותו אבל היכ' דאיכ' איסור' למשלח כגון אומר לחברו צא ותרום והאומר לשלוחו צא ושחוט פ"ק דחולין התם ודאי טורח השליח לעשות (וצ"ע הא התם נמי לא יבא המשלח לידי איסור' כמ"ש תוס') ועוד הביא ר"ת ראי' מפ"ק דחולין דקאמר לעולם אין חזקה שליח עושה וכו' ור"נ לטעמי' דאמר בשל תורה אין חזקה שליח וכו' וכיון שלא חשש להביא דברי רב ששת דפליג ש"מ דאין הלכה כמותו עכ"ל. וע' בגיטין דף ס"ה:

חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה [כו] נדרים דף צ' אמתני' בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלו' כתובה האומרת טמאה אני לך וכו' חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה האומרת טמאה אני לך תביא ראי' לדבריה וכו'. [גמ'] איבעי' להו אמרה לבעלה גרשתני מהו אמר רב המנונא ת"ש האומרת טמאה אני לך דאפילו למשנה אחרונ' דקתני לא מהימנה התם הוא דמשקרה דידעה דבעלה לא ידע בה אבל גבי גרשתני דידע בה מהימנה דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה א"ל רבא אדרבה אפילו למשנה ראשונה דקתני מהימנה התם משום דלא עבידה לבזוי' נפש' (דלימרה דנטמאה אי לאו דהכי הוא) אבל הכא דזימנין דתקיף לה מן גברא (שצערה לה בעלה. ענין אחר שתקיף יצרה מן אדם אחר שנתנה בו עיניה) מעיזה ומעיזה. מתיב רב משרשיא השמים ביני לבינך דמשנה ראשונ' תיובת' דרבא הכא דלית לה כסופא וקתני דמהימנה קסבר רבא התם (נמי אית לה כסופא) כיון דלא סגי לה דלא אמרה אין יורה כחץ אי לא אית' כדקאמרה לא אמר' לי'. השמי' ביני לבינך דמשנה אחרונ' דהוי תיובת' דרב המנונ' והא הכא דידעה היא ובעלה ידע בה וקתני דלא מהימנא קסבר רב המנונא ה"נ הוא גופה אמרה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע ומשום הכי משקר. כתב הר"ן דהכ' משמע דמלתא דידע בה בעלה דלא מחצפה ודלא ידע בעלה לא מהימנא ובסוף הבא על יבמתו משמע איפכ' דאמרינן התם הוא אמר מינה (גבי הא דתנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה וכו' דהוא אמר דהיא גורמת שלא ילדה דהיא עקרה) והיא אומרת מיני' נאמנת מ"ט היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים לי' משמע משום דלא קים לי' מהימנא הא קים לי' לא מהימנא תירץ רמב"ן דהתם איהו דקא מפיק לה ומפסיד לה כתובתה הלכך אי תרווייהו קים להו ליכ' למימר איהי מהימנא משום חזקה דאינה מעיזה דכי אמרי' הכי היכ' דאי בעי לאפוקי נפשה מבעלה דאיכ' העזה טובא ואי לאו דקושט' קאמרי אינה מעיזה אבל התם דאיהו בעי לאפוקה מעיזה אבל כיון דאיהי קים לה ואיהו לא קים לי' אינו בדין שיוציאנה ויפסיד כתובתה בטענת שמא עכ"ל. (כתבו תוס' ישנים בשם ריצב"א) דאם אומרת שאינו יכול להתקשות או (לא) בקי בדרך ארץ דנאמנת דבדבר שיש לו לבעל לידע אינה מעיזה ויוציא ויתן כתובתה ודוק' כשהוא מגרשה ואינה תובעת כתובתה אבל אם צועקת כשרוצה לגרשה שיתן לה כתובתה אינה נאמנת עכ"ל. (וכ"כ) תוס' יבמות דף קי"ו וכ"כ הרא"ש דשמא מחמת חימוד ממון אומרת כן. ובכתובו' דף כ"ג אית' מתני' האשה שאמרה א"א הייתי וגרוש' אני נאמנת ואם יש עדים שהיתה א"א וכו' אינה נאמנת האשה שאמרה נשביתי וטהור' אני נאמנת ואם יש עדים שנשבית אינה נאמנת ואם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא. [גמ'] רב אושעיא מתני' לה (הא דאם נשאת באו עדים) אריש' רבה בר אבין מתני לה אסיפ' (אנשבית) מאן דמתני' אריש' כ"ש אסיפ' מאן דמתני אסיפ' אבל אריש' לא נימא בדרב המנונ' קמפלגי דמאן דמתני אריש' אית לי' דרב המנונא ומאן דמתני