כסף נבחר חלק ב קפח

שמעתא דרבא בהאי לישנ' (דשמעת מיני' תוך זמן כלפני זמן) אמר רבא קטנה כל י"ב שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינ' ממאנת ואינה חולצת. הא גופ' קשי' אמרת אינה ממאנת אלמא גדולה היא א"ה תחלוץ וכי תימ' מספקא לי' וכו' והא אמר רבא קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינה צריכה בדיק' חזק' הביאה סימנים ה"מ בסתמ' אבל הכא דבדקו ולא אשכחו לא אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו הניחא למ"ד חוששין אלא למ"ד אין חוששין מא"ל דאתמר רב פפא אמר א"ח רב פפי אמר חוששין אלא לעולם דלא בדק' (לעולם אינ' ממאנת דרבא בדלא בדקנוה הלכך מסתמא אמרי' כיון שהגיע' לכלל שנותיה ודאי אית לה ואינה צריכה בדיקה ובעיא גט) ולענין חליצה חיישי' מש"ה אינה חולצת דחיישי' שמא לא הביאה סימנין ודקשי' לך האמר רבא חזקה הביאה סימנין) וכי קאמר רבא חזק' למיאון (דלא ממאנת מסתמא אבל לחליצה בעי בדיק'. ובנדה דף מ"ט אית' ת"ר כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים וכן הי' ר' אליעזר מוסר לאשתו ור' ישמעאל מוסר לאמו ר' יהודה אומר לפני הפרק (קודם עונת נדרים) ולאחר הפרק נשים בודקות אותן (דבין אמרו איתנהו בין אמרו ליתנהו בקטנה מחזקינן לה ולאו עלייהו סמכינן ובדיקתן להכי מהני דאי משתכחי בה הני גופייהו לאחר הפרק אמרי' שומא נינהו. ולאחר הפרק נמי אי אמרן איתנהו מהימני וחולצ' דהא אורחא הוא) תוך הפרק אין הנשים בודקו' אותן שאין משיאין ספקו' ע"פ נשים ור"ש אומר אף תוך הפרק נשים בודקו' אותן ונאמנ' אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ אבל אין נאמנו' לומר קטנה היא שתמאן וכו' אמר מר ר"י אומר לפני הפרק וכו' לאחר הפרק למה לי בדיקה האמר רבא קטנה שהגיע לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין כי אמר רבא למיאון וכו' תוך הפרק אין הנשים בודקות קסבר תוך הפרק (אם הביאה אמרי' סימן הוא) כלאחר הפרק ולאחר הפרק דאיכא חזק' דרבא סמכינן אנשים תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים. ר"ש סבר תוך הפרק כלפני הפרק ובעי בדיק' דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו ונאמנ' אשה להחמיר וכו'. האי מאן קתני לה איבע"א ר"י ואתוך הפרק (דקאמר אין הנשים וכו') איבע"א ר"ש ולאחר הפרק ול"ל חזקה דרבא. כתבו תוס' בד"ה ואיבע"א ר"ח פוסק דהלכ' כר"ש דתוך הפרק כלפני הפרק כדמסיק לעיל תוך זמן כלפני זמן ומתוך כך פסק דאין הל' כרבא דאמר חזקה דהא ר"ש לית לי' דרבא ואין נרא' דאפי' הלכ' כר"ש דתוך הפרק כלפני הפרק אין הל' כמותו בהא דלית לי' חזק' דרבא דלאו הא בהא תליא ורבא גופא פסק לעיל דתוך הזמן כלפני הזמן ודרב נחמן (דאמר בתרא דף קנ"ו בודקין לחליצה ומיאונין) נמי ליתא מקמיה דרבא וכו' ואפי' בתוך הפרק כלפני אומר רבי דאין הל' כר"ש דע"כ תוך זמן ותוך הפרק לאו חדא מלת' הוא דאי חדא מלת' אמאי איתותב לעיל ר' יוחנן דאמר תוך זמן כלאחר זמן כיון דפליגי הכא תנאי ועוד דלעיל קרי לי' זמן והכא פרק משמע גדלות כמו (שבת דף פ') בנות ישראל שהגיעו לפרקן וכו' פי' הביאו ב' שערות ולא הגיעו לכלל שנים ומפ' ר"ת דפליגי ביום אחרון של שנת י"ב ויום א' לנקבה או ביום שנת י"ג ויום א' לזכר ואותו היום אקרי תוך הפרק דלר' יהודה הוי זמן הבאת שערו' מתחל' היום ולר"ש בסופו וקי"ל כר"י לגבי ר"ש עכ"ל. וכ"כ הרא"ש בשם רי"ף דקי"ל כחזקה דרבא והא דאמר ר"נ בודקין לחליצה וכו' הדין הוא פרוקא דהאי קושי' הא דאפסקי חוששין שמא נשרו היכ' דבעל לאחר זמן וכו' אבל היכא דלא בעל לאחר זמן דהוי נשואין דרבנן לא אמרי' חוששין דלא אמר רבא חזקה אלא לענין איסור דאוריית' דעבדינן לחומרא ולא בדקינן דחיישי' שנשרו אבל בספקא דרבנן בדקינן ואי משכח ב' שערות אינ' ממאנת ואי לא משכח ממאנת והיינו דאמר ר"נ בודקין למיאונין כגון בנשואין דרבנן עכ"ל:

חזקה שליח עושה שליחותו [כה] עירובין דף ל"א ע"ב מתני' השולח עירובו ביד חש"ו או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב. ואם אמר לאחר לקבלו ממנו ה"ז עירוב:

[גמ'[ ואם אמר לאחר וכו' וליחוש דלמא לא ממטי לי' כדאמר רב חסדא בעומד ורואהו ה"נ בעומד ורואהו וליחוש דילמא לא שקיל מיני' (ולא מערב לי' אע"פ שהבטיחו) כדאמר רב יחיאל חזקה שליח עושה שליחותו. כתבו תוס' מאי פריך דילמא לא שקיל הא מדיוקא דמתני' מוכח דחזקה שליח וכו' דקתני ביד חש"ו אינו עירוב הא ביד פיקח עירובו עירוב וי"ל דהתם סומך עליו לגמרי אבל הכא שאמר להם לקבל מהם דלא סמך בכל השליחות ממנע ולא עביד מש"ה פריך ומשני דאפ"ה חזק' שליח וכו' עכ"ל. והיכ' אתמר דר"ח ודר' יחיאל אהא דתניא נתנו לפיל והוליכו לקוף והוליכו אין זה עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ה"ז עירוב. ודילמ' לא ממטי ליה אמר ר"ח בעומד ורואהו ודילמא לא מקבל אמר רב יחיאל חזקה שליח וכו'. אמר רב נחמן בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו (כלומר לא סמכינן אחזקה עד דחזינן דעבד בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו (סמכינן אחזקת שליח דאי נמי לא עביד לא חמיר איסורו כגון עירוב תחומין) ורב ששת אמר א' זה וא' זה חזקה שליח עושה שליחותו. אמר ר"ש מנא אמינא לה דתנן משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקים מותרין מחצות היום ואילך והא חדש דאוריית' וקתני הרחוקים מותרין מחצות אלמא סמכינן אכהנים שהם שלוחינו ועבדי שליחותייהו ומקרבי לי'] כתבו תוס' אע"ג דע"כ צריכין להקריב משום מצות העומר מ"מ מייתי ראי' מהא דשרי רחוקים מחצות אע"ג דיש שעות כל היום אלא שממהרין לפי שיודעין שהרחוקין סומכין עליהם וכן גבי קיני זבה ויולדות אע"ג דמצווין להקריבו באותו יום מיהו לא מחייבי להקריב אי לאו משום דסומכו' עליהם וחזקה שליח עושה שליחותו עכ"ל. ורב נחמן כדקתני טעמא לפי שיודעין שאין ב"ד מתעצלין בו (ואבי דינ' סמכינן אבל בשליח בעלמ' לא) ואיכ' דאמרי אמר ר"נ מנא אמינא לה דקתני טעמא לפי שאין ב"ד מתעצלין וכו' הא שליח מתעצל ור"ש אמר לך ב"ד עד פלגי דיומא שליח כולי יומא (נטרי ומכי מטי לאורת' סמכינן עלי' דודאי לא עבר היום עד ששמר הבטחתו). אמר רב ששת מנא אמינ' לה דתני' האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר (דמי שתי תורין נותנת בשופר שכ' עליו קינין ששם נותנין מעות קיני חובה כדתנן בשקלים). טובלת ואוכל' בקדשים לערב מ"ט לאו משום חזקה שליח וכו' ור"נ התם כדרב שמעי' דאמר חזק' אין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר (והא נמי חזקה דבי דינא) ואמר רב ששת מנא אמינ' לה דתניא האומר לחברו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי (כשבא לאוכלן קבע מעשרן ודאי שאין ספק לומר שמא בע"הב מעשר עליהם ממקום אחר דהא לא ידע כמה ליקט) מלא לך כלכלה זה תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי בד"א בעם הארץ שהנותן ע"ה ואינו חושש בלפני עור) אבל בחבר אוכל ואינו צריך לעשר (אפי' דמאי) דברי ר' ר"ש ב"ג אומר בד"א בעם הארץ (דסגי בדמאי) אבל בחבר אינו אוכל עד שיעשר לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. אמר רבי נראין דברי מדברי אבא מוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ולא יאכילו לע"ה טבלים (לקמן מפ' הי ניהו ע"ה) ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר נחשדו וכו' אבל כ"ע חזקה שליח וכו' והא לאו הכי ודאי הוי סמכינן על בע"הב זה שהוא שליח על כך שמוטל עליו לעשר מה שהוא נותן). ור"נ התם כדרב חנינא חוזאה דאמר חזקה על חבר שאינו מוצי' מידו דבר