כסף נבחר חלק ב קפו

להכי לא מהני חזקה דגופא לפי שאין הטענ' שלה אלא של אבי' שכתובת אירוסין לאב וגבי אב לא אמרי' בגוף שלה דתהני חזקתה) וסיפא מנה לי בידך). [כתבו תוס' בד"ה אבל היכא דליכא חזקה דממונ' אזיל ר"י בתר חזקה דגופא] פירוש אע"ג דאיכ' חזקה אחרת כנגד חזקת הגוף כי הכא דבלאו חזקת ממון יש חזקה אחרת דהעמידנה בחזקת פנוי' דדוק' כי איכ' חזקת ממון לא אלימא לי' חזקת הגוף כנגד חזקת ממון אבל היכ' דליכ' חזקת ממון אלימא לי' חזקת הגוף משאר חזקות דאי ליכא שום חזקה כנגדה מאי אתי לאשמעי' פשיט' דאזיל בתר חזקת הגוף כיון דאין דבר מכחישה וההיא נמי דמייתי אוקי חזקה אחרת כנגדה כמו שאפרש ומיהו תימא לר"י דהיכי מצי למימר דאי לאו חזקת ממון דהכ' הוי אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף והא הוי חדא במקום תרתי דאית לן למימ' העמידנ' בחזקת פנוי' וכי תימא אדרבה העמד אותה בחזקת שלמה והשת' נעש' בה מום הרי מום לפניך דכי האי גונא חשבינן תרתי לריעות' גבי מקוה שנמדד. ונרא' לרשב"א דחזקת פנוי' לא חשיבה כלל חזקה לגבי חזקת הגוף עכ"ל (והטעם כ' באספ"ז משום שעומדת לינשא). [ואספ"ז כתב דיש לפרש דאת' לאשמעי' דלא נימא דלא אזיל בתר חזקת הגוף ואפי' אין דבר מכחישו ולא תקשי פשיט'. דכי אמרי' מקרא דאוקי מילת' אחזקה היינו היכ' דאין שור שחוט לפניך כגון גבי הסגר הבית דלא ידוע אי בצר הנגע בשעת הסגר ולכך אמרי' אוקי מלת' אחזק' אבל היכ' דשור שחוט לפניך כגון הכא דהרי מומין לפניך איכא למימר דדילמ' סבר ר' יהושע דלא אזלי' בתר חזקה עכ"ל. (ובד"ה ספק טמא כתבו תוס') הקשה ר"ת מ"ט דרבנן אמאי לא אזלינן בתר חזקה דהא בחולין מייתי לה מקרא אומ' ר"ת דהכ' מיירי כשנזקק לטומאה שהי' בו נגע אחד שחין או מכוה קודם והי' מוחלט ממנו וקודם שנטהר נולד בו הספק ואחר שנטהר מן הראשון לא נשאר בו אלא ספק זה והשת' מייתי שפיר דאזיל ר"י בתר חזקת הגוף והעמידנו בחזקת שלא הי' בו נגע אע"ג דאיכ' חזקה דהעמידנו בחזקת טומאה כנגדה וה"נ הוי אמרי' לעיל אי לאו חזקת ממונ' וא"ת והיכי יליף מהתם דשאני התם דכתוב קרא כדיליף בסוף נזיר מלטהרו או לטמאו וי"ל דמהתם גמרי' והא דלא אזיל ר"י בתר חזקה דגופ' בראוה מדברת ומעוברת משום מעל' דיוחסין עכ"ל. (ובתוס' נדה דף י"ט ד"ה ר' יהושע כתבו וי"ל דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמה. ובכתובות דקאמר היכ' דליכא חזקה דממונ' אזיל ר"י בתר חזקה דגופא היינו אפי' דאיכ' ריעות' דאי לא אזיל לא הוי מוקי קרא דלטהרו אספק בהרת קדמו דשכיח הרבה ואיכ' ריעות' טפי אלא הוי מוקי לה לדרש' אחרית' כרבנן א"נ מהתם יליף דאזיל בתר חזקת הגוף אע"ג דאיכ' ריעות' עכ"ל). (ובד"ה רישא כאן נמצא כתבו תוס') והיא אומרת משארסתני נאנסתי התם נמצא ריעותא ברשות הבעל ולכך נאמנת לר"ג דלא אתרע חזקת רשות האב ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דאי בענין שודאי לא נאנסה משנשאה אע"ג דנכנסה לרשות הבעל אתרע לה חזקת רשות האב הואיל ודאי ברשות אביה נאנסה עכ"ל. (ור"ן כתב) דהיכ' דהיא טוענת ברי לא אמרי' כאן נמצא וכו' ולהכי גבי משארסתני דהיא טוענת ברי נאמנת אע"פ שע"כ בבית אביה נבעלה לא אמרי' כאן נמצא ומתני' דהכ' מיירי בשמא ושמא כגון שאינה בקיאה בהן מתי נולדו וכו' ומשום האי טעמ' בלחוד הוא דאמרי' בפ"ק דלא אמר ר"ג אלא בברי ושמא משום דבשמא לא הי' מאמינה ר"ג כיון דודאי בבית אביה נבעלת מטעם כאן נמצא עכ"ל הר"ן. (ובד"ה חדא במקום תרתי כתבו תוס') וא"ת הא גבי בעל נמי איכא תרתי חדא דאין מתפייס וחדא דאית לן למימר כאן נמצאו וכו' והני תרי חזקי דבעל עדיפי טפי מהני תרי חזקי דאשה דכאן נמצא וכו' עדיף מחזקת הגוף דהא עודה בבית אביה על האב להביא ראי' ולא מהני לי' חזקת הגוף וכו' וכשנכנסה לרשות הבעל והביא הבעל ראי' שעד שלא נתארסה הי' פטור מכתובה דעדיף טעמ' דאין אדם מתפייס מההי' דאין אדם שותה וכו' א"כ השת' נמי דמייתי ראי' דמשנתארסה היו אמאי לא מפטר מהני תרי טעמי ומאי שנא דכאן נמצא גרידא עדיפ' מחזקת הגוף וחזקה דאין מתפייס עדיף מחזקה דאין אדם שותה וכו' וכי הוו תרווייהו בהדי הדדי עדיפ' טעמי האשה מנייהו. וי"ל דודאי טעמי האשה עדיפי וכאן נמצא גרידא דעדיפא מחזקת הגוף היינו משום דמסייע לי' חזקת ממון וכן חזקה דאין אדם מתפייס מסייע לי' חזקת ממון ולחד מנייהו יש כח לחזקת ממון לסייע אבל לתרווייהו בהדי הדדי לא מסייע. ועוד יש לפרש דמש"ה כי הוי תרווייהו בהדי הדדי עדיפי טעמי האשה משום דאפי' לא יהא אלא אחד מהן אמת או חזקת הגוף או אין אדם שותה בכוס יש לה כתובה אבל בעלה לא מפטר אלא עד שיהיו כל הטעמים שלו אמת שאם אחד מהם שקר מפסיד הבעל הילכך גריעי טעמי הבעל מטעמי האשה עכ"ל. (ובד"ה רישא מנה לאבא בידך כתבו תוס') לכאורה הי' נראה לר"י לפרש דטעמ' משום דברי שלה ל"מ לאב דהוי כמנה לאחר בידך דאמרי' ב"ב (דף קל"ח) דאינו נאמן וכו' וחזר בו ר"י דהא משמע מדקאמר על אב להביא ראיה שאינו נוטל בלא ראיה אפי' טוען ברי דל"מ חזקת האשה לגבי אב עכ"ל. וצריך לחלק בין ההיא דהכא לההיא דקדושין דף ס"ו דכתבו תוס' דמהני חזקת האם לגבי ינאי):

[כא.] כתובות דף ע"ו אמר רב יהוד' אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור (זה אומר עד שלא משכת את פרתי מת חמורך ולך מת וזה אומר משמשכתי מת כבר קנוי הוא לך) על בעל החמור להבי' ראי' שהי' חמורו קיים בשעת משיכת הפרה ותנא תונא כלה תנא דמתני' דאיירי במומי כלה מסייע לי') הי' כלה אילימ' כלה בבית אביה מי דמי התם מייתי אב ראי' ומפיק הכא מייתי בעל החמור ראי' ומוקים אמר ר' אבא כלה בבית חמיה. ואכתי לא דמי התם מייתי בעל ראי' ומרע לי' לחזקיה דאב הכא בעל חמור מייתי ראי' ומוקים חזקי' בידי'. אמר רב נחמן בר יצחק כלה בבית אביה ולקידושין (לעכב לו הקדושין שבידו שאם לא יביא ראיה יחזירם וזו להחזיק היא בידו) מתיבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחר כשרה משני צדדין טרפה נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לפני שחיטה (וטרפה) לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיט' (וכשרה) הוגלד פי המכה בידוע ששלש' ימים קודם שחיט' (ואם לקחה טבח זה בתוך ג' ימים מקח טעות הוא ויחזור לו בעלים הדמים שמכר לו טרפ') לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראי'. ואי יהיב טבח דמי בעי לאתויי ראי' ומפיק ואמאי בעל בהמ' לייתי ראי' ונוקים בדלא יהיב טבח דמי מאי פסקא (בתמי' וכי פסק התנא דבר קצוב שלעולם מוכרין בהמות באמנה והוא המוצי' אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתינהו להני כללי דכייל יהוד' אחי משמי' דשמואל הכי אמר שמואל כל שנולד ספק ברשותו עליו הראי' (על בעל הפרה להבי' ראיה שמת החמור קודם משיכה הואיל וספק ברשותו נולד שלא נמצ' החמור מת עד לאחר משיכת הפרה) ותנא תונא כלה (דס"ל לשמואל דכול' מתני' חד תנא הוא וכדתרצה רבא לעיל). מיתבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות וכו' ואי דלא יהיב טבח דמי בעל בהמ' בעי לאתוי ראי' ומפיק ואמאי ספק' ברשות טבח אתילד דיהיב טבח דמי ומאי פסק' סתמ' דמילת' כמה דלא יהיב אינש זוזי לא יהיב אינש חיותא. [כתבו תוס' בד"ה על בעל החמור להביא ראי']:

אע"פ שהוא מוחזק וחזקת הגוף נמי מסייע לי'