כסף נבחר חלק ב קפד

דהעמידנו בחזק' חי אבל הכא אפי' נעמידנו בחזקת חי אסרה מחיים עכ"ל) מתקיף לה ר"פ ממאי דאיהו מיית בריש' דלמ' איהי מיית' בריש'. אלא אמר אביי הא ר"מ דלא חייש למיתה הא ר"י דחייש למיתה. רבא אמר שמא מת לא חיישי' (דאוקמי אחזקה שהניחו חי וכו' ומתני' דברי הכל) שמא ימות תנאי היא (ובריית' דה"ז גיטך פלוגת' דר"מ וחביריו). עוד שם מתני'. ג' דברים אמר ר"א בן פרטא וכו' וקיימו חכמים את דבריו עיר שהקיפוה כרכום ועל הספינ' המטורפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין. אבל עיר שכבשוה וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים וכו'. עיין שם בגמר'. ובגיטין דף ל' אית' מתני' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהם מחלקן מפריש עליהם בחזקת שהם קיימין ואינו חושש שמא מת הכהן וכו' או העשיר העני וכו'. ובגיטין דף ל"א מתני' המניח פירו' להיו' מפריש עליהם תרומו' ומעשרו' מעות להיו' מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין. ואם אבדו ה"ז חושש מעל"ע דברי ר' אלעזר. ר' יהודה אמר בג' פרקים בודקין את היין וכו'. גמ' מאי מעל"ע ר' יוחנן אמר מעל"ע של בדיקה (וטפי מהכ' לא אחמור רבנן למיחש אלא סמכינן אחזקה) ר"א בן אנטיגנוס אומר משום ר"א ב"ר ינאי מעל"ע של הנחה (ה"ז חושש למפרע כל הימים עד מעל"ע של הנחה ראשונה יום א' שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין מכאן ואילך ספק) ומסיק הש"ס דברי ר"א בר ינאי בקשי'. אמר ר"א חולקין עליו חביריו על ר' אלעזר (ואמרו דלעולם חיישי' הואיל ונמצאו אבודים וכל פירו' שתקנו וכו' צריך לחזור ולהפריש) דתנן מקוה שנמדד וכו' כל טהרו' שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"י בין ברה"ר טמאו' (דכי אמרי' ספק טומא' ברה"ר טהור היינו ספק נגע וכו' אבל זה שהי' טמא ודאי אל תטהרנו מספק) פשיט' דחולקין מהו דתימ' מהו למפרע מעל"ע קמ"ל:

[יג] כתובו' דף כ"ד ע"ב תניא ר' יוסי אומר גדולה חזקה (שאין ב"ד יכולין להוציא דבר מחזקתו) שנאמר ומבני הכהנים בני חבי' וכו' אלה בקשו כתבם המתיחסים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה ויאמר התרשת' להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ותומים (כלומר עד שיבא משיח) א"ל הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלין בגולה בקדשי הגבול (תרומה שנוהג בגבולין חוץ למקדש וירושלים) אף כאן בקדשי גבול וכו' ואיתא שם חד אוקימת' דמאי גדול' חזקה מעיקר' אכול בתרומה דרבנן (בגולה) השתא אכול בתרומה דאוריי' ואיבעית אימא השת' נמי בתרומה דרבנן אכול בתרומה דאוריי' לא אכול:

[יד] קדושין דף ס"ו על הא דאמר יהודה בן גדידי' לינאי המלך רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים (ופסול לכהונה) בעי הש"ס מאי ויבוקש הדבר ולא נמצא אילימ' דבי תרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכ' אהני סמוך אהני (ואי אמרת אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא בחזקת' ה"מ אי היא קמן והיתה באה לב"ד להתירה אבל בנה זה הנדון אין לו חזקה דכשרות שהרי מעידין על תחלת לידתו בפסול. אלא בעד אחד שהעיד על השבוי' ובאו שנים והכחישוהו). וכתבו תוס' קשה על פי' הקונט' מ"מ תהני לי' חזקת כשרות דאמו דהא אמרי' כתובו' (דף י"ג) לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. ונר' דלא אמרי' אוקי תרי לבהדי תרי אלא בתרומה דרבנן אבל ביוחסין דאיכ' איסור' דאוריי' החמירו ואסור' היא מדרבנן עכ"ל. וע' ברשב"א חדושי גיטין דף ס"ג גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה שאסור בכל הנשים שהקשו ראשונים אמאי לא יאסרו כל הנשים לינשא וכ' בשם הרמב"ן דכל הנשי' אפי' קטנות מותרת משום דאין חזקת שליח מוציאן מחזקתן דקיימין בחזקת פנויו' וחזקת אב נמי אינו מקלקל בהו ואלו קבל בה קדושין מימר הוי אמר לה או מודיע לאחרי' שיודיעוה. אבל הוא אסור בכל הנשים שיש להן קרובו' שאין חזקת קרובו' שאינן באו' לידון בפנינו מועלת לו הא אלו באים הקרובו' ואמרו לא קדשנו שליח ודאי מותר בהם דע"א נאמן באיסורין וכ"ש הכא דלא אתחזק איסור' וחשש' בעלמ' הוא וכ"ש דמתוך שנאמנו' של עצמן ונשאות לאחרים נאמנו' הן לזה עכ"ל:

[טו] קדושין דף ע"ד מתני' מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן. גמ'] אלמא נאמן להתיר ואין נאמן לאסור נימא דלא כר' נתן דתני' בשעת קדושין אמר יש לו בנים בשעת מיתה אמר אין לו בנים בשע' קדושין אמר אין לו אחים ובשעת מיתה אמר יש לו אחים נאמן להתיר ואין נאמן לאסור דברי רבי ר' נתן אומר אף נאמן לאסור וכו'. אלא אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן באחי ולא בבני דאמרי' כיון דלא מוחזק לן וכו' אמר יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן לאו כל כמיני' דאסר לה אכ"ע. בריית' דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרי' מה לו לשקר. מאי קאמר למפטר' מיבום מצי אמר פטרנ' לך בגיט'. רבי סבר מה לו לשקר כי עדים דמי ואת' עדים ועקרו חזקה דהוי מחזקינן ליה באחי בלא בנים וקיימ' הך אתתא בחזקה שאינה זקוקה וכי אתי בשעת מיתה לאפוקי מחזקה לאו כל כמיני' דמה לי לשקר דשעת קדושין כאלו באו עדים בדבר זה דמי) ור"נ סבר מה לי לשקר כי חזקה דמי ולא אתי חזקה ועקרה חזקה לגמרי (דהוי קאי בה קודם הקדושין לאוקמי הך אתתא בחזקת שאינה זקוקה למפסל דבוריה בשעת מיתה. ומיהו אי לא הדר בי' הוי שרי' לעלמא נהי דלא אתי' חזקה ועקרה חזקה לגמרי אורעי מיה' אתרעי כל כמה דלא אתכחש דבור' קמא מהימן דאין אדם חוטא ולא לו ואלו אית לי' אחי הוי הדר בי' בשעת מיתה). כתב הרא"ש הרי"ף השמיט ברייתא זו ומה שנא' עלה. וכ' רמב"ן דלכך השמיט דשנויא דאביי דחיקא כדי לאוקמא מתני' כר"נ דהא מוכח (בתרא דף קל"ד) היכא דמוחזק באחי דלא מהימן לומר לית לי' אחי דמשמע התם דוק' זה בני נאמן לו' שאינו סותר החזק' לגמרי אבל לסתור החזקה לגמרי ולומר אין לי אחים אינו נאמן וכו' אע"פ שנא' להוציאה מחזקת יבום ולומר זה בני וכו' מ"מ אינו נאמן לעקור חזקת אח דמגו להכחיש החזקה לגמרי לא אמרי'. ועוד דקי"ל (בתרא דף וי"ו) לא אתי מה לי לשקר ועקרה החזקה גבי פרעו לאחר זמנו. וכן ביבמות (דף קט"ו) מבעי' לן אי אתי מה לי לשקר ומרע לחזקה ולא אפשטי' הלכך לא סמך הרי"ף אהך שנוי' להקל עכ"ל:

[טז.] בב"ב דף קנ"ג. ההוא מתנה דהוי כתיב בה כד קציר ורמי בערסי' ולא כתוב בה ומגו מרעי אפטר אמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו (ובתר השתא אזלינן והעמידנו על חזקת מיתתו ויש לנו לומר שמתוך אותו חולי מת וזכה המקבל מתנ') א"ל אביי השתא ומה ספינה שרובן לאבד נותן עליו חומרי חיים וכו' חולין שרובן לחיים לא כ"ש (דנימ' עמד וחזר בו) אמר ר"ה ברי' דרב יהושע כמאן אזלא הא שמעתא דרבה כר' נתן דתני' מי מוציא מיד מי (מתנ' שאין כתוב בה לא לשון מתנת בריא ולא לשון מתנת ש"מ) הוא מוציא מידיהם בלא ראי' (ונותן עומד בנכסיו דהעמד נכסים על חזקתן) והן אין מוציאין מידו אלא בראי' (שברי' הי') דברי ר' יעקב. ר' נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראי' (שהי' ש"מ דאזלינן בתר השתא) אם ש"מ הוא עליהן להביא ראי' שבריא היה. כתבו תוס' אומר ר"י דהך סוגיא דהכא ל"ל כההי' סוגי' (קדושין דף ע"ט) דאמר התם לימא כתנאי מי מוציא מיד מי