כסף נבחר חלק ב קפג

אחת אבל בשתי נשים מביא ראי' על האשה ועל הבנים ועל הגדולים ועל הקטנים אפי' כרוכין אחריה דשמא בניה של חברתה הם וגדלתן]. אמר ר"ל לא שנו (דסמכינן אכרוכין) אלא לקדשי הגבול (אם כהן הוא אוכלין בקדשי הגבול משהביא ראי' על אשה זו שהיא כשרה לכהונה סומכין על הבנים הכרוכים אחריה לומר בניהם הם ואינן חללים) אבל ליוחסין לא (אם יש בהם בנות אינן נשאות לכהנים עד שיביאו ראי' שהם בנותיה של זו) ור' יוחנן אמר אפי' ביוחסין. ואזדא ר"י לטעמי' דאמר ר"ח בר אבא אמר ר"י מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות ואין שורפין תרומה על החזקות (על דבר שאנו מחזיקין כן ואפי' אין עדות בדבר. ואין שורפין תרומה דבר שהוא טמא מתוך חזקה ולא מתוך ראי' ונגע בתרומ' אין שורפין אלא תולין כדאמר טעמא העמד עיסה על חזקתה וכו') מלקין על החזקות כדרב יהוד' דאמר הוחזקה נדה בשכינותיה (שראוה שהי' היום לובשת בגדי נדותה) בעלה לוקה עליה משום נדה. סוקלין ושורפין וכו' כדרבה בר רב הונא דאמר איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זע"ז וכו' (בחזקה שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירין בהם בעדות גמור נסקלין זע"ז אם בא הבן על אשה נסקל הבן עליה משום שבא על אמו) אמר ר"ש בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא מעשה באשה שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתפה (בחזקת בנה) והגדילתו ובא עליה והביאוה לב"ד וסקלוה לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה:

[ט.] גיטין דף י"ז מפני מה תקנו זמן בגטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו. כתבו תוס' שלא יחפה עליה כשאין בו זמן דלא אמרי' אוקמה אחזקת אשת איש והשתא דאגרשה כיון שהיא גרושה לפנינו ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרות שלא נבעלה כשהיא אשת איש (וע' בפנ"י שכ' דשני תירוצים הם תירוץ אחד). ולקמן איתא גזיי' לזמן ויהבי' לה מאי הועילו חכמים בתקנתן וכו' לרמאי לא חיישי'. כתבו תוס' והא דאמר (יבמות דף ל"א) גבי מפני מה לא תקנו זמן בקדושין וכו' נינחי גבי דידה מחקה לי' ופריך אי הכי גבי גירושין נמי ומשני התם להצלה דידה קאתי. לא כמו שפירש הקונטרס דאי מחקה קטלינן לה משום דמוקמינן לה אחזקי' א"א אע"ג דאי לא תיקן זמן מצי לחפוי עלה דמספק' לא קטלינן לה השת' דתיקון זמן אי מחקה מוקמינן בחזקת א"א וכו' דהא הכא משמע דאי גזיי' לזמן לא קטלינן לה דקאמר מאי הועילו וכו' ודוחק לומר דלא פריך אלא למ"ד משום פירי. אלא אומר ר"י דהכי פירושו התם להצלה וכו' הגט בא להצילה ולהעיד עליה שהיא מגורשת ולכך יראה למחוק הזמן כי סבורה שיפסל בכך אבל האמת דאי מחקה לא קטלינן לה עכ"ל:

[י.] יבמות דף ל' ע"ב מתני' וכולן (ט"ו עריות) שהי' בהן (לאחיו המת) קדושין או גירושין בספק הצרות חולצות ולא מתיבמות. כיצד ספק קדושין זרק לה קדושין ספק קרוב לו וכו'. ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים וכו' זהו ספק גירושין. גמ'] ואלו בגירושין ספק קרוב לו וכו' לא קתני אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת (קודם לכן אם ימות בעלה שהרי צרת ערוה הוא) ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק. א"ל אביי אי הכי בקדושין נמי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת אל תאסרנה מספק, התם לחומרא וכו' אלא אמר אביי יגיד עליו רעו תנא בקדושין (ספק קרוב לו וה"ה בגירושין). וגם רבא אמר כל שיש בקדושין יש בגירושין וכו'. כתבו תוס' בד"ה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת] וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר הוי צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הוי בחזק' היתר לשוק וכו' וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה. וא"ת דהכי מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספ' היתה עומדת בחזקת איסו' שבעלה עדיין חי ובחולין אמרי' בהמה בחיי' בחזקת איסור וכו' נשחטה בחזק' היתר ומשמע דוק' לענין ריעות' דאתיליד לאחר שחיטה הוי בחזקת היתר כגון בא זאב דלא חיישינן שמא במקום נקב נקב אבל אם נולד הס' מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הס' היתה עדיין בחזק' איסור. ואור"י דהתם חיישינן לספק דרוסה משום דשכיח ומוכח מלת' לאיסור' טפי מלהתיר'. וכן בישב לה קוץ בושט דחיישי' שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה כדקאמר חולין דף מ"ב. ופסק אמימר הלכת' דחוששין לס' דרוסה אע"ג דאמרינן התם איכ' למימר הכי ואיכ' למימר הכי מ"מ מסתבר טעמ' לאיסו' טפי עכ"ל. וכ"כ תוס' חולין דף מ"ג ע"ב ד"ה קסבר:

[יא) יבמות דף ס"ז ע"ב מתני' העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן ט' שנים ויום אחד פוסלין (מתרומ') ולא מאכילין ס' שהוא בן ט' שנים ויום א' ספק שאינן ס' הביא ב' שערו' ספק לא הביא הוי נמי כבן ט' ופוסל (אם הוא מפסולי קהל או מפסולי כהונה שפוסל בביאתו לינשא לכהן ואם בת כהן היא פוסל מן התרומה כדמוקי לקמן דבהכי מיירי מתני'). כתבו תוס' בד"ה ריש' בפסולי כהונה וא"ת וס' בן ט' האיך פוסל בביאתו נוקמי אחזקה קמיית' דהוי פחות מבן ט' ונוקי אתתא בחזק' כשרו' ומיהו לכהונה ניח' דלא אזלינן בתר חזקה ליוחסין כדאמר ר"י (כתובות דף י"ג) ואפי' לר"ג דמכשיר היינו משום שאמרה לכשר נבעלתי אבל הכא דלא ידעה אם הוא בן ט' לא. אבל לתרומה קשיא דאזלינן בתרומה בתר חזקה כדמוכח כתובות (דף כ"ה) וי"ל דהכ' כגון דהשת' דאתי קמן הוי ודאי בן ט' אע"פ שהי' ספק כשבא עליה לא מוקמינן לי' אחזקה קמיית' אלא אזלינן בתר השת' שהוא בן ט' דחזקה קמיית' אתרע לי' עכ"ל. ונר' לי דכוונתם הוא לתרץ הך דתרומ' דמצינו דאזלינן בתר חזקה ועל זה אמרו כיון דאתרע חזקה לא אזלינן אלא בתר השת' והיינו דוקא בתרומ' ומדרבנן כמו שמצינו כמה מעלות בתרומ' אבל בעלמ' י"ל דס"ל לתוס' דאזלי' בתר חזקה קמיית' אע"ג דאתרע דאמרי' השתא הוא דאתרע. ומהרי"ט ח"א סי' י"א כתב כל חזקה העשוי' להתבטל כגון חזקה דתלוי' בזמן דודאי יגיע לכלל שנים לאו חזק' אלימת' היא ודמיא להא דאמרי' בריש נדה כיון דמגופא קחזי' אתרע חזקתה לפרש"י דמועדת ועלולה לראות וכו' ולכן סברי תוס' דלא מוקמינן אחזקה קמיית' היכא דאתרע השת' אבל בשאר חזקות דאינן בודאי שיתבטלו מודו תוס' ע"ש שהאריך:

[יב] גיטין דף כ"ח מתני' המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים (ולא חיישי' שמא מת ובטל שליחותו ומדאוריי' נפק' לן (חולין דף י"א) העמד דבר על חזקתו) בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדה"י אוכלת בתרומ' בחזקת שהוא קיים השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים. [גמ'] אמר רבה לא שנו שלא הגיע לגבורו' אבל הגיע לגבורו' וגוסס שרוב גוססין למיתה לא. איתבי' אביי המביא גט והניחו זקן אפי' בן מאה שנים נותן לה בחזקת שהוא קיים. תיובת'. ואיבעית אימא כיון דאפליג אפליג (ועיין תוס' ב"מ דף ל"ט ע"ב ד"ה דלמ' שכיב' סבת' וכו' שכתבו דגבי גט דוקא אמרינן בחזקת שהוא קיים משום עיגונא. וכן בשביל אכילת קרבן אבל הכא אדרב' החמיר בנכסי יתומים להחזיק הסבת' וברת' במתה. אי נמי הכא שנשבו חיישי' טפי דלמ' מתו לפי שעשו לה יסורין עכ"ל). רמי לי' אביי לרבה תנן המביא גט וכו' ורמינהו ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומ'. אמר רב אדא ברי' דרב יצחק שאני התם שהרי אסרה עליו שעה אחת קודם מיתתו. (כתבו תוס' פי' גבי הלך בעלה וכו' אוכלת בתרומ'