כסף נבחר חלק ב קפב

לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה. וכתבו תוס' ד"ה אלא אי אתמר אדר' יהושע דמטהר אפי' נזקק לטומאה אבל מתני' דהכא נאמר בין נזקק ללא נזקק דאוקמי' אחזקתי' עכ"ל. ובנדה דף י"ט איתא אמר רבה כהה וטהור. כתבו תוס' הקש' ר"ת מ"ט דרבנן דמטמאי מספק' נוקי גבר' אחזקתי' ור"י נמי אמאי צריך קרא וי"ל דדרך שער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמה ובהמדיר דקאמר היכא דליכא חזקה דממונ' אזיל ר"י בתר חזקה דגופ' היינו אפי' דאיכ' ריעות' דאי לא אזיל לא הוי מוקי קרא דלטהרו אספק בהרת דשכיח הרבה ואיכ' ריעות' טפי וכו' א"נ מהתם יליף דאזיל בתר חזקת הגוף אע"ג דאיכ' ריעות' (ועיין לקמן מ"ש בכתובו' דף ע"ה בשם תוס'):

[ו.] עירובין דף צ"ה מתני' נתגלגל חוץ לתחום (כלו' העירוב שהניח) נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבע"י אינו עירוב משחשכה ה"ז עירוב אם ספק ר"מ ור' יהודה אומרים ה"ז חמר גמל (דמספק' לן אי קני זה עירוב או לא וכו' כאדם המנהיג חמר לפניו ומושך הגמל מאחוריו דצריך לראות תמיד לפניו ולאחריו ה"נ הפסיד אלפים אמה מרוח זה ואלפים אמה ממקומו) ר' יוסי ור"ש אומרים ספק עירוב כשר. [גמ'] וסבר ר"מ ספק' לחומר' (דגבי תרומה ונטמאת י"ל העמידנה בין השמשות על חזקתה וקודם לכן טהורה היתה אפ"ה לא אמרי' חזקה לקול') והתנן טמא שירד לטבול ספק טבל או לא ואפי' טבל ספק במ' סאה או לא. וכן ב' מקואות באחת יש מ' ובאחת אין מ' ואינו יודע באיזה טבל ספקו טמא בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה כגון שאכל אוכלין טמאין וכו' (דרבנן היא) ספקו טהור (וסתם מתני' ר"מ) ר' יוסי מטמ'. קסבר ר"מ תחומין דאוריי' וכו' וספק' דאוריי' לחומר' וכו' ורמי דאוריי' מדאוריי' דתנן נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר (דאמר אוקמי' אחזקה ואתמול חי היה אלמא בספקא דאוריי' ואיכ' חזק' לקול' אזיל ר"מ בתר חזקה ומתני' נמי ליזול בתר חזקה ומעיקר' כי אנחי התם טהורה הוי) וחכמים מטמאין שכל הטמאים כשעת מציאתן (ובסיפ' איתא ומודים חכמים לר"מ בראוהו חי בערב וכו'. וכתבו תוס' דכל הטמאים כשעת מציאתן אינו אלא לקדשים משום חומר' אבל לחולין לא עכ"ל) א"ר ירמיה משנתינו שהי' עליו שרץ כל ביה"ש (מתחלתו ועד סופו דודאי אטמי מבע"י דתחלת ביה"ש מבערב שבת הוא) אי הכי בהא לימא ר' יוסי כשר. רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בשני כתות עדים עסקינן אחת אומרת מבע"י נטמאת ואחת אומרת משחשכה. רבא אמר התם תרי חזק' לקול' והכ' חדא חזקה לחומרא (ספרים אחרים לקול') (גבי נגע וכו' אפי' יש ב' כתי עדים אחת אומרת קודם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת הוי נמי ר"מ מטהר ואפ"ה לא תקשי התם תרי חזקי נינהו לטהר ומש"ה אזלינן לקול' דאוקי תרי לבהדי תרי והעמד מת על חזקתו ראשונה כל הלילה וחי הוי. ועוד העמד נוגע על חזקתו הראשונ' וטהור הי'. הכא במתני' חדא חזקה היא דאיכא למימר העמד תרומה על חזקתו ומשום חדא חזקה לא מרעינן סהדי הלכך אזלינן לחומרא) קשיא דר"י אדר' יוסי וכו' רבא אמר התם היינו טעמא דר"י העמד טמא על חזקתו אדרבה העמד מקוה על חזקתו. במקוה שלא נמדד (והתם כולי' חזקה לחומרא איכא אבל מתני' איכא חזקה לקול' ולחומר' העמד אדם על חזקת ביתו ואימא לא עירב העמד תרומה על חזקתה ועירב ובדרבנן לקול' אזלינן). כתבו תוס' וא"ת מאי קושי' דר"מ וכו' דבמתני' הא דלא אוקמי' אחזקה לאו משום דהשתא היא טמאה אלא משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקי לגברא בחזקת שלא עירב כמ"ש רש"י וי"ל דניחא ליה לשנוי אפי' סבר ר"מ תחומין דרבנן דהשתא לא מצי לשנוי הכי וכו' כיון דאיכא נמי לקולא דספק דרבנן לקולא מש"ה מוקי בב' כתי עדים דלא שייך למימר הכי כיון דאיכא כת דמפקי לה מחזקתה עכ"ל:

[ז.] קדושין דף ע"ט אתמר קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרות לפנינו רב אמר הרי היא בוגרות לפנינו (וקדושיה קדושין ולא של אביה) ושמואל אמר חיישי' לקדושי שניהם. כתבו תוס' וא"ת נפלגו בקדשה אביה גרידא וכו' וי"ל דודאי בההיא מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרי' העמד אשה אחזקת פנויה כמה שהיתה קודם שקדשה והרי היא בוגרת לפנינו ואין קדושי האב קדושין אבל עתה שקדשה אף הי' עצמה ליכא חזקה דפנוי' דממ"נ אשת איש היא או משום קדושי אביה או משום קדושי עצמו וכו' ומש"ה פליג שמואל עכ"ל. ופריך הש"ס. אימת אילימא בתוך ששה בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו (הא כל אותן ששה חדשים בחזקת נערה היא עד שנכיר בסימני בגרותה וכי בדקנוה בפניא ואשתכח בוגרת מי יימר דצפר' נמי בוגרת היא) השתא הוא דבגרה אלא לאחר ששה והאמר שמואל אין בין נערות לבוגרות אלא ששה חדשים בלבד. לא צריכ' דקדיש ביומא דמשלים שית (אביה בבקר והיא בערב והיום הזה היא בחזקת שתבגור) ושמואל מ"ש ממקוה שנמדד וכו' בין ברה"י בין ברה"ר טמאות (דלאו ספק הוא אלא ודאי אלמא אמרינן כשעת מציאתן מחזקינן וכו' ה"נ מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת שכל היום היא בחזקת שתביא) שאני התם דאיכא העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך דהוי תרתי לריעותא והכא חדא לריעות' (דהרי בוגרת לפנינו אבל אם באת לומר העמד על חזקתה יומא דמשלם שית לאו חזקת בוגרת ולאו חזקת נערות אית בה שהיום הוא עשוי' להשתנות). כתבו תוס' לרב נמי תקשי דע"כ לא קאמר דמצפר' נמי בוגרת אלא משום דליכא חזקה דנערות כדפי' בקונט' אבל אי הוי חזקה דנערות מודה רב דאוקמ' אחזקה וגבי מקוה איכא חזקה דשלם. עכ"ל. כתב ריטב"א קשיא לן אמאי אזלינן בתר חזקת טמא ניזל בתר חזקת טהרות שנגע בהן ולא נטמא בספק. ואיכא למימר כיון דודאי נגע בהן אין להם שוב חזקה כדאמרי' (נדה דף כ"ו) שליא בבית כיון דרוב שליות יש להם ולד הבית טמא ולא אזלינן בתר חזק' דבית למימר סמוך מיעוט שליות לחזקת בית אלא כיון דהו"ל שליא בבית נפק בית מחזקתי' והו"ל כשליא וה"ה להא וכן כל מקום דאיכא ודאי מגע עכ"ל. ותוס' רי"ד כתב עוד ראיתי מקשין מהא דנדה נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת וכו' ר"מ מטהר וחכמים מטמאין וכו' וא"כ רב ושמואל כתנאי ונ"ל שאין זה דומה לזה ומפני כך לא הקשה בנדה להלל ושמאי מינה כמו שהקשה מחבית ומקוה משום דהתם אתיליד ספק' בטומאה גופא דבעידנא דנגע לא ידעינן אי הוית טומאה אי לא הלכך אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן בין להחמיר בין להקל שהרי גבי מחט שנמצא מלאה חלודה וכו' אמרי' נמי כשעת מציאתן להקל אבל הכא גבי נדה הדם הטמא ברור הוא אלא שלא ידענו מתי נטמאת האשה ממנו וכן סימני בוגרת ברורין ומצויין הן אלא שלא ידענו מתי נולדו באשה הלכך אין לדמות זה לזה של נדה דומה לספק מגע שהטומאה ברורה ואותו שנגע במת והרי ודאי נגע וספק טומאה ואין להקשות מזה על זה עכ"ל. (ור"ן בחדושיו לנדה כתב) דלאו קושי' היא דהא תניא בתוספ' ומודים חכמים לר"מ בשראהו חי אלמא דכל היכא דקאי מעיקר' בחזקת חי אע"פ שנמצא מת בשעת מציאתו לא מפקינן לי' מחזקתי' וה"נ גבי אשה כיון שבחזקת טהרה עומדת שהרי בדוקה אע"ג דשכיח בה דמים אוקמא אחזקה עכ"ל:

[ח.] קדושין דף ע"ט ע"ב ת"ר אשה נשאתי במדינת הים מביא ראיה על האשה וא"צ להביא ראיה על הבנים ומביא ראיה על הגדולים וא"צ להביא רא' על הקטנים. בד"א באשה