כסף נבחר חלק ב קפא

לי' דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג בין ברה"ר בין ברה"י טמאות ר"ש אומר ברה"ר טהורות ברה"י תולין ושניהם לא למדוה אלא מסוטה דכתיב והיא נטמאה אתקש טומאה לסוט'] רבנן סברי כי סוטה מה סוטה ספק ועשאוה כודאי (שאסור' לבעל' עד שתשתה) ה"נ ספק ועשאוה כודאי. אי מסוט' אימא כי סוטה מה סוטה ברה"ר טהור ה"נ הכי השת' התם משום סתירה הוא וסתיר' ברה"ר ליכא הכא משום חסר הוא מה לי חסר ברה"ר מה לי חסר ברה"י. וכי תימ' הא כל ספק טומא' ברה"ר טהור כיון דאיכ' תרתי לריעות' כודאי טומאה דמי. ור"ש סבר כי סוטה מה סוטה ברה"ר טהור ה"נ ברה"ר טהור אי מה סוט' ברה"י טמא' ודאי ה"נ וכו' הכי השתא התם יש רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתר' הכא מאי רגלים לדבר איכ' (דלהוי חסר מקודם לכן דלמ' השת' הוא דחסר וש"מ דקסבר ר"ש בשאר ספק טומאה דעלמ' נמי ברה"י תולין דהא אין רגלים לדבר) ואיבע"א היינו טעמ' דר"ש גמר סוף טומאה מתחלת טומאה (סוף טומאה דהיינו טבילה מתחלת מגע טומא') מה תחלת טומאה ספק נגע ספק לא נגע ברה"ר טהור אף סוף טומאה ספק טבל ספק לא טבל ברה"ר טהור. ורבנן הכי השת' התם גבר' בחזקת טהרה קאי מספק לא מחתינן לי' לטומא' הכא גברא בחזקת טומא' קאי מספק לא מפקינן לי' מטומאתו (להאי איבע"א רבנן לאו מסוט' למדוה דתחלת טומא' אתקש לסוטה סוף טומאה לא אתקש) ומ"ש ממבוי (לשמאי פריך) דתנן השרץ שנמצ' במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא הי' בו שרץ. התם נמי כיון דאיכ' שרצים דגופי' ושרצים דאתי מעלמ' כתרתי לריעות' דמי. כתבו תוס' בד"ה ושניהם לא למדוה וכו' תימא הא רבנן מטמאין ברה"ר משום דהוי תרתי לריעות' א"כ לא הוי ספק ולא שייך זה לסוטה מידי וכן בחבית דהוי ודאי טבל לרבנן דומי' דמקוה הא לא גמרי' מסוט' אלא טומא' ור"ש נמי דגמר חבית מטומאה הא לא שייך מידי לסוט' ואומר ר"ת דלא קאמר הכי אלא לפ' דלא תקשו להו מסוט' וטעמ' דרבנן משום תרתי לריעות' והוי ודאי ולא ספק ולר"ש הוי ספק דלית ליה טעמ' דהרי חסר לפניך דהשת' הוא דחסר וכנגד העמד מקוה בחזקת שלם איכ' העמד טמא על חזקתו ולכך ברה"י תולין מדינ' ואע"ג דלא ילפינן מסוט' ולכך בחבית נמי ספק אבל ברה"ר מטהר אע"ג דליכ' חזקה דמסוטה ילפינן כדפרישי' לעיל ובכל ספק טומא' אית לי' ברה"י תולין עכ"ל. ובד"ה גמר סוף טומא' כתבו תוס' תימא דשפיר קאמרי רבנן דהתם איכ' חזקת טהר'. וי"ל דגמר מתחלת טומא' היכ' דליכא חזקת טהרה כגון ההיא דתינוק בקדושין (דף פ') דאיכ' רוב תינוקות מטפחין כנגד חזקת העיס' ואינו רוב גמור והוי פלגא כנגד החזקה ואלו הי' בו דעת לישאל מן התור' הי' ברה"י טמא גמור וברה"ר טהור גמור דגמרינן מסוטה ורבנן התם איכא חזקת טהרה פי' כנגד רוב טיפוח והוי ספק וגמרי' מסוטה לטהר ברה"ר אבל הכא גברא בחזקת טומאה והוי תרתי לריעותא והוי ודאי עכ"ל. ובנזיר דף ס"ג איתא מתניתן. נזיר שגילח ונודע לו שהוא טמא אם טומא' ידועה סותר אם טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר כיצד הוא טומאת התהום ירד לטבול במער' ונמצא מת צף ע"פ המער' טמא נמצא משוקע בקרקע המער' ירד להקר טהור ליטהר מטומאת המת טמא שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר (כלומר שהדברים נראין כך דטהור העמד על חזקתו וטמא על חזקתו). ובקדושין דף ס"ו תניא אמר ר"ש מעש' במגור' של דסקים (בריכות מים) שהית' עומדת בחזקת שלמה ומדדוה ונמצאת חסרה כל טהרות שנעשו ע"ג הי' ר' טרפון מטהר ור"ע מטמא. אמר ר"ט מקוה זה בחזקת שלם עומד אל תחסרנו מספק. אמר ר"ע אדם זה בחזקת טמא עומד אל תטהרנו מספק וכו'. א"ל ר"ט עקיבא כל הפורש ממך כפורש מן החיים:

[ד.] חולין דף י' אתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומ' אמר רב הונא אפי' שבר בה עצמות כל היום פסול' (שבר בה בין שחיט' לבדיק' אחרונ' דאיכא למתלה בעצמות) ורב חסדא אמר כשרה שמא בעצם נפגמה בשלמא ר"ה כשמעתין (דאמר לעיל בהמה בחייה בחזקת איסור וזו נולד בה ספק בשחיט' דחיישי' שמא בעור השחיט' נפגמה) אלא רב חסדא מ"ט אמר לך עצם ודאי פוגם עור ספק פוגם ואין ספק מוציא מידי ודאי. מתיב רבא לסיוע לר"ה טבל ועלה ונמצ' עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום (לאחר טבילה) לא עלתה לו טבילה וכו' והא הכא דודאי טבל ספק הוי עלי' וקאתי ספק ומוצי' מידי ודאי שאני התם דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימ' לא טבל ה"נ הרי טבל לפניך הא אתילד בי' ריעות' ה"נ אתילד בה ריעות' סכין אתרעי בהמה לא אתרעי (וכיון דלא בגופה ממש אתילד אלא בדבר אחר לא דמי לטבילה ולא אתי ספק דריעות' דסכין ומוצי' אותו מידי שחיטה ודאית דודאי עצם פוגם). כתבו תוס' תימא דליכא לשנויי הכי אההיא דמקוה שנמדד ונמצ' חסר דהתם נמי מקוה אתרעי אדם לא אתרעי וי"ל דשאני התם דאיכ' למימר חסר ואתא. ועי"ל דהכא טעמ' משום דעצם ודאי פוגם וכי תימ' התם נמי ודאי טבל כדאמר הכא גבי טבל ועלה לא דמי דמה שנתעסק באותו המין אח"כ עושה אותו ודאי טבל דמסתמ' מאותו מין שנתעסק בא אבל התם מה שייך לומר ודאי טבל הרי במקוה חסר טבל ואין זו טבילה וכו' ועי"ל דמה לי אתילד ריעות' בסכין ומה לי אתילד ריעות' בבהמה אלא ע"כ הכי קאמר סכין אתרעי פי' ואיכ' ספקא טובא שמא בעצם נפגמה ואפי' בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימנים כנגד הפגימה והוי כס"ס עכ"ל. ומסיק הש"ס והלכת' כוותי' דר"ה בשלא שבר בה עצם (חיישי' לעור) והלכת' כוותי' דר"ח בששיבר בה עצם מכלל דר"ח אע"ג דלא שיבר בה עצם (מכשיר) אלא במאי אפגים אימא בעצם דמפרקת אפגים (לאחר שחיטה שנגע בעצם הצואר ולא ס"ל כוותי' למתלי לקול' דההו' נגיפ' דעצם מפרק' לא פגמה לסכין טפי מעור אבל שבירת עצמות בההו' ודאי תלינן) רב יוסף טרף עד תליסר חיות' (שלא בדק בין זו לזו ולאחר שחיטת כולן נמצאת פגומה) כמאן כר"ה ואפי' בקמיית' לא כר"ח ולבר מקמיית' ואיבע"א לעולם כר"ה דאי כר"ח מכדי מתלי תלינ' ממאי בעצם דמפרקת דקמייתא אפגים דלמא בעצם דמפרקת דבתריית' אפגים. כתב הרא"ש והיכא דבדק הסכין תחלה ונאבד הסכין קודם שבדקו אחר שחיטה כשרה דלא חיישי' שמא בעור נפגמה ולא שייך הכא לומר בחזקת איסור עומדת וכו' כיון דלא חזינן ריעות' בסכין ודאי נודע לנו במה נשחטה ואפי' שחט כמה בהמות זא"ז כשרות דלא תלינן לא בעור ולא במפרקת כל כמה דלא חזינן ריעותא בסכין תדע לך דקי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין ולא אמרי' סמוך מיעוט דאין מומחין לחזקת איסור דבהמה כיון דמיעוט אין מומחין לא שכיח ודאי נודע לנו שנשחטה יפה ויצאתה מכלל איסור ה"נ כיון ששחט בסכין בדוקה לא שכיח שנפגם בעור או במפרקת ובודאי נשחטה יפה ויצאה מכלל איסור עכ"ל:

[ה.] נזיר דף ס"ה ע"ב מתני' כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ספקו טמא. [גמ'] מה"מ אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה אי הכי אפי' משנזקק לטומאה נמי ספקו טהור אלא אי אתמר אהא אם בהרת קודם לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ור' יהושע אומר כהה. אמר רב יהודה כהה וטהור. ודלמ' כהה וטמ'. אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא לטהרו או