כסף נבחר חלק ב קפ

הכא אע"פ שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור. ומשני מה ספק רה"ר טהור אמר להו מצינו שהציבור עושין את הפסח בטומא' בזמן שרובו של צבור טמאים אם טומאה ודאית הותרה בצבור ק"ו לספק טומא' ובתוספתא דטהרות פרק הנבלות השחוטות ר"ש בן גמליאל אומר מפני מה ספק רה"י טמא וספק רה"ר טהור מפני שאפשר לישאל ליחיד ואי אפשר לישאל לרבים עכ"ל. ובפסחים דף י' אית' תנן (טהרות פ"ה) שני שבילין א' טמא וא' טהור והלך בא' מהן ועשה טהרות ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות (יודעין הן שבשביל שהלך זה לא הלך זה דהשת' ודאי א' מהם טמא) ר' יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורים (ואין ב"ד יוכל לטמאו כדקי"ל בספק טומאה ברה"ר ספקו טהור) שניהם בבת אחת טמאין [הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין או טהורין א"א לנו לומר להם טהורים אתם שהרי הא' ודאי טמא] ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים אמר רבא ואיתימ' ר' יוחנן בבת אחת ד"ה טמאים (נרא' דהיינו מדרבנן דמדאוריית' אפי' בב"א טהורין) בזאח"ז ד"ה טהורין (ואע"פ שכל א' אומר לפנינו כך הי' המעש' שלי ושל חברי אבל איני נשאל אלא על עצמי) לא נחלקו אלא בבא לישאל עליו ועל חברו ר' יוסי מדמי ליה לבת אחת ור' יהודה מדמי לי' לזא"ז (הואיל ואין כאן שואל אלא א' משיבין לו טהור אתה שהרי ספק ביאה הוא ומעצמו מבין שאף חברו כמוהו אבל כששניהם שאלו בתוך כדי דבור צריך אתה להשיב לשניהן כאחד) (הא דנקט טהרות ולא קאמר אדם טהור משום דלגבר' אע"ג דמוקמינן להו בחזקת טהרה מצרכינן להו טבילה והזאה שלא יגעו שניהם בתרומ' דאז התרומה טמאה ודאית והאוכל במיתה ואם נגעו שניהם בא' ונכנס למקדש חייב. תוס'):

[ג.] נדה דף ב' מתני' שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן אם ראתה דם די לנו אם תטמ' תרומה וטהרות שתגע בהן משעת ראי' ולא אמרי' כי היכי דהשת' אשתכח דם בבית החיצון אי הוה בדקה נמי מקמי הכי הוי אשתכח וכותלי בית הרחם העמידוה וקי"ל לקמן דף מ"א כל הנשים מטמאות בבית החצון] הלל אומר מפקידה לפקידה [בדקה עצמה בא' בשבת ומצאת' טהורה וליום ד' בדקה ומצאת' טמא' חיישי' ומטמאה מספק כל הטהרות שנתעסק' בהם משעת בדיקת ב' בשבת דשמ' עם סילוק ידיה ראתה] ואפי' לימים הרבה [בין בדיקה א' לב'] וחכ"א לא כדברי זה ולא כד"ז אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקיד' לפקיד' [שאם יש ימים הרבה בין פקידה לפקיד' לא מטמאינן להו אלא אותן טהרות שנתעסק' בהן אתמול בשע' הזאת. על יד. על כח מפקידה לפקיד' הוא בא וממעטו] ומפקיד' לפקידה ממעטת על יד מעל"ע:

[גמ'] מ"ט דשמאי קסבר העמד אשה על חזקת' שהית' בחזקת טהור' עומדת (שהרי מספק אתה בא לטמאות' לענין טהרות דקודם ראיי' הלכך העמידנה על חזקת' שהית' קודם ראי' כשנתעסק' בטהרות אלו) והלל אמר כי אמר העמד דבר על חזקתו היכ' דלית לי' ריעותא מגופי' [כגון ספק נגע לא גרסי' דהתם לאו משום חזקה הוי דהא ספק טומא' ברה"ר טהור דהיינו ספק נגע הלכת' גמירי לה] אבל איתת' כיון דמגופה קא חזי' (מועדת ועלולה היא לכך אין לה חזקת טהרה) לא אמרי' אוקמה אחזקתה. (כתבו תוס' בד"ה מעל"ע דוקא לקדשים או לתרומ' אבל לחולין לכ"ע דיין שעתן דאוקמי' בחזקת טהרה וא"ת מ"ש מכל ספק טומאה דברה"י טמא ודאי אף לחולין ולא מוקמינן בחזקת טהרה משום דילפינן מסוט' מדפריך בגמ' לר"ש אי מה סוטה טמאה ודאי ברה"י אף הכא טמאה ודאי ומשני שאני סוט' דאיכא רגלים לדבר משמע דלרבנן דאמרי ברה"י טמאות א"ש וטעם דתרתי לריעות' לא הוצרך אלא לטמא אפי' ברה"ר. וי"ל דלא ילפינן מסוטה לטמאה למפרע לכך בטומאה במעל"ע מוקמינן לה אחזקתה עכ"ל. ובד"ה דאיכ' ריעותא מגופה כתבו תוס' אבל אי לאו האי טעמ' כו' מוקמינן לה אחזקת טהרה אע"ג דהשת' ודאי טמאה כמו בנגע באחד דמטהרין אף רבנן בראהו חי מבערב אע"ג דהשתא הוא מת וליכא עוד חזקת חיות (והא דאמרי' בחולין גמרי' מסוט' דברה"ר ספקו טהור היינו לפי סברת המקשה דמדמי איסו' לסכנתא אכן למסקנ' דשאני לן בין איסור לסכנת' לא ילפינן מסוטה גליון) ומ"מ אם עשו מבהמה גבינות ושחטוה ונמצאת טרפה אין להתיר הגבינות מטעם אוקי בהמה בחזקת שלא היתה טרפה מתחלה כיון דמעולם לא היתה אותו שעה מבוררת לא חשיב' חזקה כדמוכח בחולין דף י"א דקאמר אתיא ממכה אביו ומפר' אדומה דאזלי' בתר רובא והיכי מוכח דלמא משום דמוקי ליה בחזקת שאינה טרפה אלא לא חשוב אותה חזקה כדפרישית וצ"ע להתיר הגבינות עכ"ל. וע' תוס' חולין דף י"א. ורא"ש שם כתב ועוד י"ל למסקנ' דאזלינן בתר רובא כל הבהמות בחזקת כשרות ואפי' בתוך שנתן משום דרוב בהמה כשרות ורובא עדיף מחזקה עכ"ל. (וכ"כ הרשב"א שם בשם רבינו שמשון). ומסיים ומיהו ה"מ בטרפות שאפשר לומר דהשת' סמוך לשחיטה ממש נולד בה אבל ודאי בטרפה סרכ' או טרפות אחרים שא"א לתלות בשעת שחיט' בהא ודאי אסור דהא א"א לך לומר העמידנה על חזקתה דהא ודאי נפק' ליה מחזקתי' ואי אתה יודע מתי נטרפה וכיון דאי אתה יכול לברר מתי ולא לתלות בזמן ידוע אוסרין אותה למפרע וכענין שאמרו גבי כתמים (נדה דף נ"ו). ואע"ג דגבי מומין אמרו העמד אשה על חזקתה ובחזקת הבעל נולדו ואע"פ שהמומין הללו א"א שנולדו בה עכשיו ממש התם הוא דמ"מ ברשות הבעל נמצאו ואין לנו להחזיקם מרשות לרשות אלא אמרינן כאן נמצא וכאן הי' עכ"ל. ופריך הש"ס ומאי שנא ממקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"ר בין ברה"י טמאות לשמאי קשי' למפרע להלל קשי' ודאי (דמדקאמר ר"ש בסיפ' ברה"י תולין מכלל דטמאות קאמרי רבנן בריש' היינו ודאי. תוס') דאלו מעל"ע שבנדה תולין ואלו הכא טומאה ודאי. התם משום דאיכ' למימר העמד טמא על חזקתו ואימ' לא טבל. אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימ' לא חסר הרי חסר לפניך ה"נ הרי דם לפניך השת' הוא דחזאי ה"נ השתא הוא דחסר התם איכ' למימר חסר ואתא חסר ואתא (ואתרע לה לחזקה מקמי הכי טובא ולא ידעינן מאימת הלכך ריע טפי מאשה) הכי מי איכ' למימר חזאי ואתא חזאי ואתא (הלכך עד שעת מציאת הדם לא אתרע חזקה והך דאשתכח השת' איכא למימר השת' הוא דחזאי). ומאי קושי' דילמ' הגס הגס (לשון רבוי שהדם הולך וגדל במקור ויצא ממנו מעט מעט לבית החיצון וזה כמה ימים התחיל והוא נטמאת מטפת דם כחרדל) התם איכ' תרתי לריעותא (העמד טמא על חזקתו ובחזקת טהרה דמקוה איכ' ריעות' שהרי חסר לפניך) הכא איכ' חדא לריעות' (שהורע חזקת טהרתה קצת שהרי דם לפניך ומשום הך ריעות' לחוד' לא מרעינן לה הואיל ובטהרות לא משכחת ריעותא אחרית' דכי אמרת העמידם על חזקתן בחזקת טהרתם הם). ומאי שנא מחבית דתנן הי' בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומ' והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק קשי' לשמאי התם משום דאיכ' למימר העמד טבל על חזקתו וכו' אדרבה העמד יין על חזקתו וכו' הרי החמיץ לפניך ה"נ הרי דם לפניך השת' הוא דחזאי התם נמי השת' הוא דהחמיץ התם איכ' למימר החמיץ ואתא וכו' הכא מי איכ' למימר חזאי ואתא ומאי קושי' דלמא הגס הגס התם איכ' תרתי לריעות' (העמד טבל על חזקתו והרי החמיץ לפניך). ורמי חבית אמקוה מאי שנא הכא ודאי ומ"ש הכא ספק אמר ר' חנינא מסור' מאן תנא חבית ר"ש היא דלגבי מקוה נמי ספק' משווי'