כסף נבחר חלק ב קעט

דהלכת' גמירי לה מסוט' ואי קשי' לך וכי ל"ל לרבא זיל בתר חזקה והא ליכא מאן דפליג בה וא"כ האיך אפשר לומר דספק טומא' בר"הר דטהור לא מדינ' ותירץ רבינו הרב דמים מגולין בטלה חזקתן משנתגלו כיון דאיכ' דוכת' דשכיחי נחשים כההי' דאמרי' בנדה אשה כיון דשכיחי בה דמים וכו' ואפ"ה ס"ל לאביי דכל ספק איסור שהאיסור תלוי במקרה הבא לו אע"פ שאין שם חזקת טהרה וכההיא דמקואו' דאמר ר"ש כל טהרות שנעשה של גבה למפרע בר"הר טהורו' ואע"פ שאין שם חזקת טהרה שאם אתה אומר העמד מקוה על חזקתו והשת' הוא דחסר אדרבה העמד טמא על חזקתו וחתיכת ספק חלב ספק שומן שהי' אסורה שאין הספק תלוי במעשה אלא מעולם היתה חתיכה זו או חלב או שומן ולא ידענו לה היתר מעולם ואינו דומה לספק טומאה בר"הר שאנו מסופקים אם נתחדש' שם טומאה וכן במקוה שאנו מסופקין בשעה שעשו טהרות ע"ג אם כבר נתחדשה שם מקרה וחסר וא"ל רבא התם ספק טומאה בר"הר דטהור אע"פ שאין שם חזקת טהר' לאו מדינא הוא אלא הלכת' גמירי לה מסוטה. כתבו תוס' בד"ה התם הלכת' גמירי וכו' תימ' דמשמע הכא הא דמטהרין ס' טומאה בר"הר מסוטה גמרי' וקשה דבנזיר דף נ"ז תנן אמר להם אחד ראיתי אחד מכם [בשני נזירין מיירי] שנטמא שניהם מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה (בשותפות) ופריך בגמרא דהני ב' נזירים והך דקאי גבייהו הרי תלתא והוי ספק טומא' בר"הר וספקו טהור (דכל ספק טומאה מהיכ' ילפי' לה מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת אף כל ספק טומאה בר"הי כגון דאיכ' בי תרי) ומשני באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם (כגון דקאים הוא בלבד ואומ' ראיתי טומאה שנזרק' ביניהם מבפנים) ואכתי מאי תירץ דהשת' הו"ל ספק טומאה בר"הי והוי ליה ודאי טמא כדמוכח בריש נדה וא"כ תרווייהו לייתי קרבן טומא' ולא קרבן טהרה כמו מעיקרא דס"ד דהוי רה"ר דפריך דלייתי קרבן טהרה אלא ודאי היינו טעמ' דלא מייתי קרבן טומאה גרידא כי הוי ר"הי משום דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות כמו סוטה וזה ודאי שלא נטמאו שניהם אבל מעיקרא דס"ד דהוי רה"ר ניח' דמייתי שניהם קרבן טהר' אע"ג שודאי האחד מהן נטמ' דלאו מסוטה גמרי' להו אלא מטהרין להו מכח דמוקמי' כל חד וחד בחזקת טהרה וי"ל דמסוטה גמרי' לטהר בר"הר היכ' דליכ' חזקה לטהרה כי ההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דליכ' חזקה דטהרה דאי משום העמד המקוה בחזקת שלם אדרבה העמד טמא על חזקתו ומטהר ר"ש ברה"ר משום דגמרי' מסוטה והשת' דבעי למימר דלא מוקמי' באיסור אחזקתי' כמו בסכנת' אפי' היכא דאיכ' חזקה ילפינן מסוטה והיכ' דלא אפשר למילף מסוטה כי ההיא דשני נזירין לא נטהרם מספק מכח חזקה והאי פירכ' דהתם הוי לפי המסקנ' דהכא דאזלינן בתר חזקה וכן דבר שאין בו דעת לישאל דהוי ספקו טהור דילפינן מסוטה היינו היכ' דליכ' חזקה כי ההוא דתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר ר"מ משום דאין בו דעת לישאל מטעם סמוך מיעוט לחזקה וה"ל פלגא ופלגא. וא"ת ומסוטה היכי מצי למילף והא סוטה אית לה חזקת טהרה וי"ל כיון דקינא לה ונסתרה יש רגלים לדבר ואתרע לה חזקתה וא"ת כל ספק טומא' בר"הי מנלן דטמא היכ' דאיכ' חזקת טהרה אי מסוטה הא אתרע לה חזק' וי"ל דגמרי שפיר מסוט' דעשאה הכ' כודאי ולא מוקמינן לה אחזקתה דאע"ג דאתרע לה חזקתה מ"מ אי מוקמינן לה אחזקתה לא היה לה להיות ודאי טמאה והא דאמרי' סוטה דף כ"ט דאצטריך סוטה לטהר בר"הר דאי מדרב גידל ה"א דבר שיש בו דעת לישאל אפי' בר"הר ספקו טמא ה"מ למימר דאיצטריך לטומאה בר"הי אפי' היכ' דאיכ' חזקה דטהרה דאי מדרב גידל דילמ' היינו היכא דליכ' חזקה דטהרה עכ"ל. ובנדה דף ב' בד"ה והלל כתבו תוס' דברשות היחיד לא מוקמינן אחזקתי' והוי טומאה ודאי דילפי' מסוטה ודוקא ספק נגע ספק לא נגע הוי ודאי טמא אבל טמא שנגע בא' מן החביות ואינו יודע באיז' הוי שניהם טמאים מספק ואין שניהם טמאים ודאי דלא גמרינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות כסוטה והכא א' טהור בודאי וכו' וא"ת היכא ילפינן מסוט' דברה"י ספיקו טמא אפי' איכא חזק' הא בסוט' אתרע חזקה וקרא דונטמא' דאייתר לאגמורה בעלמ' טומא' מסוטה אימא דוק' היכא דליכ' חזקה ואיצטריך קרא לאשמועי' דהוי טמא ודאי אע"ג שאינו אלא ספק וגם לטהר ברה"ר אע"ג דליכ' חזק' וי"ל דילפי' מסוטה שעשה הכ' ודאי טמאה אע"ג דאית לה חזקה שאינ' טמא' ודאי ולא אתרע אלא חזקת טהרה ודאית עכ"ל ובסוטה דף כ"ח איתא מה ת"ל והיא נטמאה (וקנא את אשתו והיא נטמאה דמשמע ודאי נטמא') והיא לא נטמאה (או עבר עליו וכו' והיא לא נטמאה) אם נטמא' למה שותה אם לא נטמא' למה משקה מגיד לך הכ' שהספק אסור' (וה"ק קרא אשה זו שמא נטמא' שמא לא נטמאה וקאמר לך דישקנ' לברר הספק ואי לא משקה לה אסורה) מכאן אתה דן לשרץ [ספק נגע בטהרות ספק לא נגע דמחזקינן לה בטומא' מספק] ומה סוט' שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון (דכתיב והיא לא נתפש') עשה בה ספק כודאי שרץ שעש' בו שוגג במזיד ואונס כרצון אינו דין שיעש' בו ספק כודאי וממקום שבאת הואיל ולא למדת דמטמינן מספק אלא מסוט' חזור ודון) מה סוטה רה"י אף שרץ רה"י ומה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל (אם נטמאת אם לאו) אף שרץ דבר שיש בו דעת לישאל (דבר שיש בו בנוגע זה דעת לישאל אם נגע אם לאו והוא אומ' איני יודע כגון אדם או טהרות שהי' אדם עסוק בהם בשע' שנולד הספק] ומכאן אמרו דבר שיש בו דעת לישאל ברה"י ספקו טמא ברה"ר ספקו טהור ושאין בו דעת לישאל בין ברה"י בין ברה"ר ספקו טהור וכו' אמר רב גידל אמר רב דבר שיש בו דעת לישאל ואין בו דעת לישאל מהאי קרא נפק'. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק טמא יאכל אימ' סיפ' והבשר כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הוא דיאכל בשר הא ספק טמא לא יאכל אלא לאו ש"מ כאן שיש בו דעת לישאל [הבשר אשר יגע דדבר שאין בו דעת לישאל הוא דבשר הוי נוגע הלכך ספקו טהור וכל טהור דיאכל בשר דאיירי בטומאת הגוף דיש בו דעת לישאל בההוא קאמר לך ספקא טמא] כאן שאין בו דעת לישאל ואצטריך דרב גידל אמר רב ואצטריך למגמר מסוט' דאי מדרב ה"א בין ברה"י בין ברה"ר אצטריך למגמר מסוטה ואי מסוטה ה"א עד דאיכ' דעת נוגע ומגיע [במטמ' ונטמ' כי סוטה ויש בה דעת ויש דעת בבועל המטמאה צריכ'. כתבו תוס' בד"ה מכאן אמרו ברה"ר ספקו טהור בחולין דף ט' ובע"ז דף ל"ו אמר דספק טומא' ברה"ר הלכת' גמירי מסוט' דמשמע דדוק' במקום סתירה טימא אבל שלא במקום סתירה גמירי דטהור ודאי הוא ותימ' למאי אצטריך הלכת' נימא העמד טהור על חזקתו ואימר לא נטמאה וכו' וי"ל אי לא הלכת' דאמרי' דברה"ר טהור ה"א סתירה דנקט קרא לא דיבר הכ' אלא בהווה וה"ה לכל ספק טומאה בכל מקום שנולד' דמסברא אין לטהר זו יותר מזו וסד"א דגזרת המלך כך היה בכל ספק טומא' הלכך אצטריך הלכת' להעמיד ספק טומא' ברה"ר אחזקת' דלא מחתינן ליה טומא' מספק'. ירושלמי דפ"ק שאלו את בן זומא מה ספק רה"י טמא אמר לון סוטה מה היא לבעלה ודאי או ספק אמרו לו ספק אמר להו מצינו שהיא אסורה לבעל' ומכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה"י אף להלן ומה כאן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן מכא אמרו דבר שיש בו דעת לישאל כו' מילהון רבנן פלגין דמר ר' זעיר' ור' יוסי בשם ר' יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה והא תנינן כל דבר שיש בו דעת לישאל ספקו טמא ברם