כסף נבחר חלק ב קעח

משום דאמרי' אוקים אחזקי'. כתבו תוס' ד"ה ודילמא וכו' אין להקשות היכי מוכח מהכא דאוקים מלת' אחזקי' דלמ' הכא טמא מספק דספק טומאה בר"הי ספקו טמא. דבכל ענין טימא הכ' אפי' הוי רה"ר שיש בו הרבה בני אדם ואפילו דבר שאין בו דעת לישאל. אבל ק' דתינח היכא דליכ' ריעותא אבל היכא דאיכ' ריעות' כגון סכין שנמצאת פגומ' וכן אחד משנים שנטמא ודאי בר"ה דמטהרין שניהם מטעם חזקה כה"ג מנא לן דאזלינן בתר חזק' וי"ל דה"נ יש ריעותא גדולה דאע"ג דאשתכח שחסר לאתר שבעה אפ"ה לא מטהרין למפרע כל אותן שנכנסו לבית בימי הסגר [וחייב קרבן אם נכנס בעזר' תוס' נדה דף ב']. מיהו קשה דהך מלת' דמיא למקוה שנמדד ונמצא חסר דשבקינן לחזק' דמקוה ומטמאין לגברא שטבל משום העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך וה"נ הוי לן למימר דשבקינן חזקת נגע ואזלינן בתר גבר' דאוקמינן בחזקת טהר' והרי חסר לפניך עכ"ל. [ותוס' נדה דף ב' תירץ דגבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט אבל הנגע רגיל להתחסר בבת אחת פחות מכגריס לכך אמרי' השתא הוא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם ביציא' הכהן מן הבית וכשיטמא הכהן את הבית אפי' נתחסר הנגע אחרי כן קודם שנכנס זה גזרת הכ' הוא שהבית טמא עד שירא' הכהן בסוף שבוע ויטהרנו עכ"ל] ובד"ה אלא לאו משום דאזלינן בתר חזקה כתבו תוס' ואין לומר דשאני הכא דאזלינן לחומר' דמדאוריי' אין לחלק ועוד אף לקולא מטמאין לי' לשרוף קדשים ולהביא קרבן אם נכנס למקדש וקא מייתי מספק חולין לעזרה. ועוד דאף לקולא מוקמינן הכא אחזקי' דאי היה נגע גדול ובסוף השבוע הי' חסר ממה שהי' מטהרין וניחוש דלמ' אדנפק בצר לי' שיעור' והיה כשיעור שהי' בסוף שבוע ונמצא שנגע עומד בעיניו ובעי הסגר שני אלא משום דמוקמינן לי' בשעת הסגר אחזקי' עכ"ל. מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודילמ' כגון שיצא דרך אחוריו דקא חזי לי' כי נפק. א"ל אביי ב' תשובות בדבר חדא דיציא' דרך אחוריו לא שמה יציא' ועוד אחורי הדלת מאי איכ' למימר (אם הי' הנגע אחורי הדלת ביציאתו היכי חזי לי') וכי תימא דפתח בי' כוותא חלון בדלת קודם הסגר) והתנן בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו (ופוטרין אותו לגמרי דכתיב כנגע נרא' לי בבית לי ולא לאורי) א"ל רבא דקא אמרת יציא' דרך אחוריו לא שמה יציאה כהן גדול ביה"כ יוכיח דכתיב ביה יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו ודקאמרת בית אפל וכו' ה"מ היכא דלא אתחזק (כל זמן שלא ראה הכהן את הנגע במראותיו שהי' מקום אפל אבל נגע שעומד אחורי הדלת וכבר הכיר שהוא נגע וא"צ חלון אלא להעמידו בחזקתו) אבל היכא דאתחזק אתחזק תניא דלא כרב אחא בר יעקב ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לתוך ביתו ויסגיר ת"ל אל פתח הבית אי פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר ת"ל מן הבית עד שיצא מן הבית כולו הא כיצד עומד בצד המשקוף (ומסגיר ומנין שאם הלך לתוך ביתו והסגיר (ע"י חבל ארוך) ואו שעמד בתוך הבית (תחת המשקוף) והסגיר שהסגרו מוסגר ת"ל והסגיר את הבית מ"מ (קתני הכא שאם הלך לביתו וכו' הסגרו הסגר והכא ודאי אכסי נגע מיני' ומוקמי לי' אחזקי' דלא כרב אחא) ורב אחא ב"י (אמר לך מהא לא תותבן דאיכ' לאוקמי) כגון דקיימי דרא גברי ואמרי כדקא' קאי ולרב אחא לית לן חזקה מקרא אלא הל"מ. מהרש"א]:

[ב.] חולין דף ט' לא בדק השוחט בסימנין אחר שחיט' אם שחוטין יפה) מאי ר' אליעזר בן אנטיגנוס משום ר"א בר ר' ינאי אומ' טרפה ואסור' באכילה (משום דרוב פעמים שוחט שפיר ושרי מדאוריית' לא החמירו לעשות נבלה. תוס') במתנית' תנא נבלה ומטמא' במשא. במאי קמפלגי בדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומד' (שהרי אסורה משום אבר מן החי הלכך אם נולד ספק בשחיט' ובאת להעמיד' על חזקת' שהרי בכל דבר אתה אומר העמד דבר על חזקתו שהי' מתחל' שאין יכול להוציאה ממנה ע"י ספק נמצאת אומר שבהמה זו אסורה שהרי בחזקת איסור הית' תחלה ומספק אתה בא להתיר' שמא נשחטה כראוי אל תתירנה מספק) עד שיודע לך במה נשחטה. נשחטה הרי הוא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה. מר סבר בחזקת איסור קיימא והשתא מתה היא (בחזקת איסור הראשון עומד שלא הית' שחוטה וכיון דבחזקת שאינה שחוטה מוקמית לה הרי מתה ומטמאה) ומר סבר בחזקת איסור אמרי' בחזקת טומאה לא אמרי' (שהרי בשר מן החי אינו מטמא). כ' הרשב"א אהא דבחזקת טומאה לא אמרי' דכיון דמתה לה ע"י שחיטת מומחה מסתמא שפיר שחט דרוב הפעמים רובן של סימנין נשחטין בשחיטת מומח' אבל באיסור דרובא דתלוי במעש' ומיעוט' דאינו תלוי במעשה הוא ובכי הא לא אזלי' בתר רוב' כדאי' בבכורות מש"ה אוקמי רבנן בחזקת איסור' הראשונ' ומיהו בחזקת איסור' דהות קיימ' מוקמינן לה וכו' ומר סבר עד השת' באיסור' הוי קיימ' והשת' מתה וחיה שמתה נבלה היא מספק אתה בא להוציא מידי טומאתה אל תוציאנה עכ"ל. עיין תוס' ביצה דף כ"ה שכתבו על מה שכתב רש"י בחזקת איסור אבר מן החי עומדת לא נרא' כיון דחזינן דמתה וכו' לכן נראה לי בחזקת איסור שאינה זבוחה דרחמנא אמר תזבח ואכלת שחוט ואכול ובזה ניחא אפי' למ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת עכ"ל. וכ"כ הרשב"א חולין דף ט' ובסוף מסיק וז"ל ומיהו לא קשה כ"כ על רש"י דאפשר לומר כיון דמעיקר' בחזקת איסור אבר מן החי עומדת ועכשיו נמי לא נתברר אם נשחטה כהוגן הרי הוא מוחזקת מאיסור לאיסור ויש כיוצא בה ביבמות (דף ל' ע"ב) גבי וכולן שהיה בהן ספק קדושין עכ"ל. גופא אמר רב הונא וכו' נשחטה בחזקת היתר עומדת וכו' ולימא נשחטה הותרה (דלשון חזק' לא שייך אלא בדבר ספק דנימא העמד דבר על חזקתו) הא קמ"ל דאע"ג דאתיליד בה ריעות' (שנולד בה ספק טרפות ספק קודם שחיט' הי' בה ויש לתלותו בלאחר שחיט' מוקמינן לה אחזקת היתר דסתם בהמה אינה טרפה ותלינן בלאחר שחיטה וכשרה) כדבעא מיני' רב אבא מר"ה בא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובין מהו מי חיישי' שמא במקום נקב נקב או לא א"ל אין חוששין וכו' איתביה ראה צפור המנקר בתאנים חוששין שמא במקום נקב (של נחש) נקב ואסו' משום סכנת נפשו') א"ל מי קא מדמית איסור' לסכנת' סכנה שאני א"ל רבא מאי שנא ספק סכנת' לחומר' ספק איסור' נמי לחומרא א"ל אביי ולא שאני לן בין איסור' לסכנת' והא אלו ספק טומא' בר"ה ספקו טהור ואלו ספק מים מגולים אסורים א"ל התם הלכת' גמירי לה מסוטה [דבר"ה ספקו טהור וגזרת הכ' הוא דהא ברה"י לחומרא אזלינן וכל ספק דאיסור' נמי לחומרא בעינן למיזל שמא יעבור] מה סוטה ברשות היחיד אף טומאה בר"הי (וכל סתירה אינה אלא בר"הי והתם הוא דאסר רחמנ' מספקא אבל בר"הר שרי דלאו סתירה הוא וטומאה מהתם גמרי דטומאה קרי' רחמנ'). כתב רשב"א ק' הא ודאי ס' טומאה בר"הי טמא וא"כ מנא לי' לאביי לדמויי ספק איסור לספק טומא' ברה"ר דלמא לספק טומאה ברה"י מדמינן וכו' ותירץ רבינו הרב דאביי ס"ל דספק טומא' בר"הי הלכת' גמירי מסוטה גזרת הכ' הוא דמדינא הו"ל להעמיד על חזקתו וספק טומאה בר"הר דטהור קם לי' אדינא ולא מדגמרי' לה מסוטה וכיון שכן גבי איסור בין ברה"ר בין ברה"י אית לן למימר דחזקתו כשר וכו' ודוק' בדבר שהוא בחזקת היתר אמר דספק' להקל כגון בא זאב אבל ודאי בדבר שאין בו חזקה כלל לא להתיר ולא לאיסור כגון ספק חלב ודאי ספקו אסור ואהדר לי' רבא דספק טומא' ברה"ר נמי דטהור לאו מדינ' הוא אלא