כסף נבחר חלק ב קעז

דגבך נינהו או דלמא אין שבח וכו' וא"ל לית לך גבאי ולא כלום. כתבו תוס' תימא הרי נהנה שצמר מעולה בדמים יותר וישלם מה שנהנה כמו אכלה מצדי הרחבה דלעיל (דף כ"ח) ובכתובות (דף ל) אמר תחב לו חברו משקין של אחרים דמשלם מה שנהנה. ויש לחלק דהנאה דהכא אינה באה לא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשה בהמתו. ובתחב לו חברו אע"פ שאין זה מעשיו מ"מ נהנה גופו. אי נמי הנאה דהכא לא חשיבא הנא' שאין אלא לנוי בעלמא יותר עכ"ל. [עיין ברא"ש]:

ת"ש בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אלמ' חזות' מילת' היא. אמר רבא הנאה הנרא' לעינים אסרה תורה (מראה בעלמ' אע"פ שאין בו ממש כגון נר וצבע) דתני' ערלים הם לא יאכל אין לי אלא איסו' אכילה מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע ולא ידליק בו את הנר ת"ל וערלתם ערלתו את פריו ערלים לא יאכל לרבות את כולם ת"ש בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק (דהיינו קליפי פירות דעצים אין שביעית חלה עליהם) שאני התם דאמר קרא תהי' בהווייתה תהא. רבא רמי בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אלמא חזות' מלתא. ורמינהו דם שנבלעה בכסות רואין אם מתכבסת הכסות ויוצאת ממנה רביעית דם טמאה ואם לאו טהורה (אע"ג דחזותא דרביעית איכא שהדם שנשאר בבגד שאי אפשר לסוחטו נראה לנו בבגד אלמא חזות' לאו מלתא) אמר רב כהנא מקולי רביעית שנו כאן בדם תבוסה דרבנן (הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ספק כולה בחייו ספק כולה במותו). כתבו תוס' ד"ה רבא רמי. תימא דהא רבא שני לעיל שאני ערלה וכו' ומהתם לא ילפינן. ומאי פריך מערלה אטומאה. ונראה דלעיל גרס רבה. ואי גרס רבא יש לומ' דדחוי הוא עכ"ל. [וע' תוס' קדושין דף נ"ו ע"ב ד"ה לא יצבע]:

ובד"ה ולא יצבע כתבו תוס' אע"ג דאסר שאר הנאה אצטריך לרבוי' צביעה משום דחזותא בעלמא הוא. והדלק' משום שכלה האיסו' בשעת הדלקה. וא"ת בפסחים (דף כ"ז) שרינן עצים להדלקה למ"ד אין שבח עצים בפת ולא משכח עצים דאיסורא אלא בשרשיפ'. וי"ל דשמן הוי בעין שהוא דולק אבל עצים נעשין גחלת והשלהבת אינה באה אלא מן הגחלת וכו'. ור"ת מפרש דאצטריך הכא לאסור צביעה והדלקה שלא כדרך הנאתו כגון צביעה דתאנים ורמונים ודברים דלאו אורחייהו. והדלקה אצטריך לשמן שאין עומד להדלקה כלל. וההיא דפסחים (דף כ"ה) דשייף בגוהרקי דערלה ואמר מידי דרך הנא' עבידנ' התם לא הוי דרך הנאה כלל. וקשה לפירושו דהא בעי למפשט הכא חזותא ודחי שאני ערלה דגלי קרא משמע דלא אתי קרא למיסר שלא כדרך הנאה אלא למיסר אע"ג דליכא אלא חזותא וכו'. וא"ת א"כ תפשוט לאידך גיסא מדאצטריך למיסר ש"מ חזותא לאו מלתא. וי"ל דאיכא למילף מהכא דחשיב כאלו הוא בעין עכ"ל. (ועיין זבחים דף ע"ט אמר רבא אמור רבנן בחזותא כגון לענין טבילת מקוה בחזותא):

[פסק] [ב.] בפ"ג הלכה י' מגזלה כתב הרמב"ם מי שהי' לו צמר וסמנין שרוין ובא אחר וצבע הצמר בסמנין שלא מדעת חברו משלם לו דמי מה שהפסיד בצמר ואינו מחשב לו שבח סמנין שעל גבי הצמר ואם תפס הניזק דמי מה שחסרו מן הסמנין אין מוציאין מידו. וכתב ה"ה בעיא דלא אפשטא. וע' ח"מ סימן שס"ג. ובי"ד סימן ק"ב כתב רמ"א וכן איתא בש"ע א"ח סימן תקי"ג אם לבנו בו מאכל (בביצה שנולדה בי"ט) וכו' אינו בטל. ושם בא"ח כתב מידי דלחזותא ולטעמא לא בטיל כתב פר"ח בי"ד אי ליכא טעמא ואיכא חזותא מי אמרי' באיסורין חזותא מלתא או לא ומסיק כיון דאבעי' לא אפשטא נקטינן דבכל מידי דלא אסור כ"א מדרבנן אי איכא חזות' ולא טעמ' הו"ל ספק' במידי דרבנן ולקולא (ואע"ג דרבא רמי מערלה אטומא' משמע דס"ל מעיקר דדינא חזות' מילת' וכממשו של איסור דמי י"ל דרבא ה"ק למאי דאבעי' להו לקמאי ולא פשיט מידי בחזותא אי מילתא אי לא לכשתמ"ל דחזות' מילתא היא תקשי להו ההיא דערל' עם ההיא דרביעית דם אע"כ דלאו מלתא ושאני ערלה דגלי קרא ודחינן דלמא חזות' מלת' וההיא דם תבוסה דרבנן ולא מלתא) אבל במידי דאסור מה"ת חזותא מלתא דומיא דערלה וכמ"ש הר"ן בשלהי כל הצלמים דגבי ערלה אנו רואין הצבע כאלו ממשו של איסור מעורב בבגד וכו' ומינה ילפינן לכל איסורין שבתורה משום ספקא דדינא. ומצאתי תשובת הר"ן סי' ע' שנשאל על מה שעכו"ם נותנין לתוך עבוד של עורות חומץ שלהם שהוא אסור בהנאה בשעה שצובעים אותו שחור אם המנעלים מהם מותר. והשיב תשובה ארוכה ובסוף כ' אפי' תאמר אבעי' לא אפשטא כדברי ראשונים. לענין איסור הנאה של דבריהם איכ' למנקט לקולא דחזות' לאו מילת' אלא באותן איסורי הנאה דגלי קרא דהיינו ערלה ושביעית אבל בע"ז לא גלי. אלא שאין להקל יותר באיסור ע"ז מבערלה. ואעפ"כ כיון דנקטינן מבעי' לענין איסורי הנאה של דבריהם דלאו מלת' היא אפי' תאמר שהחמיר הכתוב בע"ז כערלה ושביעית אפ"ה אין גוף איסור שם כיון דחזות' לאו מלתא אלא גרמת הנאה הוא שאסר הכ'. וכיון שהנאה בא ע"י שני גורמין כנדון שלפנינו יש להתירו מטעם זו"ז"ג והאריך הרב להוכיח דכה"ג מקרי זוז"ג לפ"ז אפי' חומץ יין שנתנסך לפנינו דאסור מן התורה יש להתירו מטעם זה זהו העולה מדבריו ז"ל. ושותא דמר לא ידענ' כיון דאבעי' לא אפשטא א"כ מספקא לן אי חזות' מילת' וגוף האיסור שם ואין כאן זוז"ג דכי שרינן זוז"ג היינו כשאין שם גופו של איסור שאין האיסור אלא גורם בלבד אבל כל שנתערב שם גופו א"א להתירו מטעם זה. לפיכך לענין דינא אין לסמוך על הרב ז"ל בזה אלא שיש להתיר במנעלים משום דסתם יינם מדרבנן וספק' דרבנן לקול'. וא"כ מ"ש המחבר בא"ח מידי דלחזות' לא בטל לית' גבי ביצה כיון שאינו אלא מדרבנן. אך מטעם אחר אסור דהוי דשיל"מ ואע"ג דהוי באינו מינו כיון שנותנין לתקן מקרי מב"מ כמ"ש תוס' ביצה. ודע דלא אמרי' חזותא אלא במידי דעביד לחזות' כגון כרכום שנתנו אדעת' דחזות' אבל חזותא דעלמ' דלא עבידא להכי בטלה מידי דהוי איין שבטל בשש' חלקים מים אע"ג דאיכ' מראה יין עכ"ל (משמעו' דברי הפ"ח דחזות' אסור מדאוריית' ומנחת כהן כ' דחזות' לא אסור אלא מדרבנן ודוקא דעשוי ליתן מרא' אבל אינו עשוי לכך לא). ומנחת יעקב כלל ע"ד ס"ק ה' מסיק מלת' דעביד לחזות' אי איכא ששים חזות' לאו כלום במידי דרבנן. ועוד כ' נ"ל דאפי' ערל' ושביעית דאמרי' גבייהו חזות' מלתא היינו דוקא לענין בגד וכה"ג דלצביעה קאי ולא שייך אצלם טעם על כן אסרה תור' הנאתן אבל בדבר מאכל דעיקר הנאתן אכילה הוא הכל בטעם תליא מילת' אף שניכר מראיתו לאו כלום הוא. וראי' מהא דכ' רש"י זבחים דף ע"ט מילי דלא תלי בטעמ' וכו'. וע' סוט' דף ס"ו ע"ב ובתוס' שם ד"ה מביא מים שדם צפור ניכר בו עכ"ל. וע' פרי תואר שכ' דלא מהני לחזות' אלא באיסורי הנאה:

(כלל ט) חזקה בכלל זה אבאר כל מיני חזקות הנמצאים בש"ס [א.] גרסי' חולין דף י' ע"ב מנא הא מלת' דאמור רבנן אוקי מלתא אחזקי' (במקומו' הרבה סמכו על החזקה לאסור ולהתיר) אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אמר קרא ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית ז' ימים (דבעיא דליפוק מכל הבית ואח"כ יסגיר את הדלת) דלמא אדנפק ואתא בצר ליה שיעורי' מכגריס ונמצא שלא הי' נגע בשעת הסגר ואין הסגרו הסגר דכמאן דלית' דמי] אלא לאו