כסף נבחר חלק ב קעו

איירי בדבר הבא מהיתר ואיסו' ומיהו קשה כיון דאין חוששין לזרע אב מאיזה טעם תחשב ולד טרפה זה וזה גורם לא יחשב שור גורם ולתסר עכ"ל:

[ד.] חולין דף ס"ט בעי ר' ירמיה מהו לחוש לזרעו (של עובר זה שהוציא ידו ונשחטה אמו והוציאוהו חי וגדל ובא על הבהמ' והוליד מהו שיאסר אבר כיוצא בו הנולד ממנו) ה"ד אילימ' דאזל אבהמה מעליות' מאי איריא האי דאית בי' איסו' יוצא אפי' בן פקועה דעלמא נמי והאמר ר' משרשי' לדברי האומ' חוששין לזרע אב בן פקועה הבא על הבהמה מעליות' הולד אין לו תקנה (שמצד אביו אין טעון שחיטה ומצד אמו טעון שחיטה וסימניו אינן סימנין דהא פלג' כשחוטין דמי ואי נמי הוי לי' בר סימן אחד ובהמ' צריכה רוב שנים) לא צריכה דאזל אבן פקועה דכוותי' מאי אבר מוליד אבר וחתך לי' ושרי או דלמא מבלבל זרעי' הדר אמר פשיטא דמבלבל וכו' אלא קמבעי לי' מהו לגמוע חלבו וכו'. ולקמן דף ע"ה ע"ב איתא להאי דרב משרשי' וכתב רש"י שהרי הוא כמי שאין לו אלא סי' א' מצד אמו שהסימן השני שחוט ועומד הוא וכו' ובבהמ' בחד סימן לא מתכשר' והאי סימנא בתרא לא מצטרף לקמא שאין לך שהיי' גדולה מזו שהראשון שחוט משנולד. ולית לי' לרב משרשי' הא דאמרן לעיל ד' סימנין אכשר ביה רחמנא עכ"ל. ותוס' כתבו דחשיב כל סימן וסימן חציו כשחוט ואין רוב סימן שיהא ראוי' לשחיט' ואפי' לא הית' שהיי' פוסלת בשחיטה אין שייך להתיר כיון דחצי הגוף של ולד הבא מכח אמו לא נשחט כלל. ואפי' למ"ד ד' סימנין וכו' מודה הכא. דהתם שחיטת טרפה לא הוי שחיטה אבל כאן הוי כאלו נשחט חציו. ומודה נמי לסוגיא דלעיל גבי מהו לחוש לזרעו דמשמע דעובר היוצא אין לו תקנה בשחיטה דהתם הסימנין כשחוטין ושוב אינן בני שחיטה להתיר כלום ולפי' הקונטרס כולה ההיא סוגיא דלא כוותי' עכ"ל. וכ"כ הרא"ש ור"ן כתוס' ורי"ף לא הביא ההיא דר' משרשי' [משום דס"ל דאין חוששין]:

[פסק] [ה.] בפ"ב הלכה י"א משחיטה כ' הרמב"ם איסו' אותו ואת בנו נוהג בנקבות שזה בנה ודאי ואם נודע ודאי שזה הוא אביו אין שוחטין שניהם ביום אחד ואם שחט אינו לוקה שהדבר ספק אם נוהג בזכרים או אינו נוהג:

כתב כ"מ בסוף כתובות פסקינן הלכה כר' יהוד' ובפ' אותו ואת בנו אסיקנא דר' יהוד' מספקא לי' אי חוששין לזרע אב לפיכך פסק רבינו דאינו לוקה עכ"ל. ובהלכה ח' כ' הרמב"ם אין אותו ואת בנו נוהג אלא בבהמ' טהור' בלבד ונוהג בכלאים כיצד צבי שבא על העז ושחט העז ואת בנה לוקה אבל העז שבא על הצביי' אסו' לשחוט אותה ואת בנה ואם שחט אינה לוקה ופרה ובנה אסרה תורה לא צבי' ובנה. כתב כ"מ בשם הרשב"א דבעז שבא על הצבי' אפי' איסורא נמי ליכא לשחוט הצבי' ואם בנה והא דאמר ר"פ דמשכחת לה בתיש הבא על הצבי' לאיסורא היינו בתיש הבא על הצבי' וילדה בת ובת ילדה בן כדאוקימנא ברישא דשמעתין וכו' ותמיה לי מה שנרא' מדברי הרמב"ם שמפרש לה כצורתה בתיש הבא על הצביה שחט לה ולברה לאיסורא וצ"ע. עכ"ל. ועוד כתב הרמב"ם הית' בת הצביה זאת נקבה וילדה בן ושחט את הנקבה בת הצביה ואת בנה לוקה וכתב לח"מ קשה הא איהו פסק לקמן שהדבר ספק אם נוהג בזכרים משמע דמספקא לי' אי חוששין לזרע אב ולמה פסק כאן לוקה ועוד הקש' קושיות אחרות. ותורף תירוצו הוא דרמב"ם פסק כההיא אוקימתא דמוקי דרבנן סברי חוששין לזרע אב ושה אפי' מקצת שה ולעולם בתיש הבא על הצביה וילדה בת והבת ילדה בן וקשחיט לה ולברה ור"א סבר אין חוששין וכו' וגבי אותו ואת בנו פסק דספק אם נוהג בזכרים אין הכוונה דמספקא לי' אי חוששין דודאי חוששין אלא דמ"מ אפשר דאינו נוהג בזכרים מטעמא דקרא דקאמר בנו מי שכרוך אחריו א"כ שפיר מצי סברי רבנן דחנניא דחוששין מ"מ גזירת הכתוב הוא דאינו נוהג בזכרים. והא דקאמר התם דאזדא שמואל לטעמיה רבינו מפרש כך דשמואל ס"ל דטעמא דרבנן משום דאין חוששין ולא משום בנו וכו' ולכך קאמר הלכה כחנני' דחוששין אבל אי הוי שמיע לי' לשמואל הך ברייתא דטעמא דרבנן משום בנו אפשר דהי' סבר דהלכתא כוותי' דרבנן. ולכן פסק רבינו ה"ז ספק אבל ודאי דחוששין לזרע אב דאנן שמיע לן ברייתא וטעמא משום בנו וא"כ אפשר דהלכה כוותייהו אבל בהא דחוששין מודה הגמרא דהכי הלכתא עכ"ל. וכן תירצו הב"ח והט"ז (ואין להקשות לפי פירושן מאי פריך הש"ס על האי אוקימתא דפליגי ר"א ורבנן בכוי אי חוששין ולפלגי בחוששין לזרע אב בפלוגתא דחנניא ורבנן וכו' ולפי דבריהם אין ענין פלוגתא דחנניא לפלוגתא דחוששין. די"ל דהש"ס רוצה לתרץ גם אליבא דשמואל דסובר דפלוגתת חנניא ורבנן בחוששין). וש"ע י"ד סי' ט"ז כ' כלשון הרמב"ם. וכתב הט"ז וש"ך קשה על ש"ע ורמב"ם הא כאן פסק לוקה ולענין מתנות כתבו דחייב בחצי מתנות אלמא מספקא להו ע"ש. עוד כתב הט"ז משום הכי כ' הרמב"ם דעז הבא על הצביה דאסור לשחוט הצביה ובנה משום דאמרי' בש"ס הכל מודים וכו' דפטור משמע אבל אסור והטעם דלא אתי לאחלופי בתישה ובנה עכ"ל. ומהרש"ל פסק כרשב"א דמותר אפי' לכתחלה. ובפ"ט מכלאים כתב הרמב"ם הילודים מן הכלאים אם היו אמותיהן מין אחד מותר להרכיבן זע"ז ואם היו ב' מינים אסור להרכיבן ואם הרכיב לוקה וכן אם הרכיב זה הנולד אפי' על מין אמו לוקה. [כ' כ"מ בשם הרא"ש תימא שכ' אם היו אמותיהן מב' מינין לוקה אלמא דפשיטא לי' דאין חוששין לזרע אב והדר קאמר ואם הרכיב זה הנולד וכו' אלמא פשיטא דחוששין עכ"ל. ובפ"ט מבכורים הל' ה' כ' הרמב"ם כלאים הבא מכבש ועז חייב במתנות והכוי אעפ"כ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות (דסובר דכוי ברי' בפ"ע כמ"ש הר"ן וכר' יוסי בפ' אותו ואת בנו ורבי' התורה לשווי' כבהמה דאהני רבוי דאם שה. כ"מ) צבי הבא על העז וילדה הולד חייב בחצי מתנות שנא' אם שה אפי' מקצת שה תיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות וכ"פ ש"ע י"ד סי' ס"א ובב"י י"ד סי' י"ג הקשה למה השמיט הרמב"ם הא דרב משרשיא כיון דפסק מספקא חוששין לזרע אב ע"ש. ומהרש"ל תירץ דרמב"ם סובר כרש"י דמפר' דרב משרשיא לית לי' ד' סימנין אכשר בי' רחמנא ואנן קי"ל ד' סימנין וכו' א"כ ליתא לדרב משרשי'. ושער המלך פי"א משחיטה הקשה דא"כ לא הי' לו לרמב"ם להביא לההיא דר' ירמיה ובהדיא כ' בפ"ה ממאכלות דאבר היוצא אין לו תקנה בשחיטה והחלב שלו אסו' ושמא נאמר דלענין אבר היוצא לכ"ע לא נאמר ד' סימנין דכיון דאהני שחיטת אמו לגבי עובר להתירו כולו בלתי שחיטה חשיב כשחוט ולא אהני שחיטה דידי' לגבי אותו אבר משא"כ בבן פקועה שבא על בהמה מעליותא דכיון דשחיטת אמו לא אהני לגבי ולדה דחשיבי חצי הסימנין כשחוטין אמרי' דסימני דידי' מועילים להתירו בשחיטה דומי' דאמי' טרפה וזה נראה דעת רש"י מדלא כתב גבי בעי' דר' ירמיה דלית ליה הא דאמרינן ד' סימנין כמ"ש בההיא דר' משרשיא עכ"ל:

(כלל נט) חזותא מילתא או לא [א.] גרסי' ב"ק ד' ק"א אבעי' להו יש שבח סמנין על הצמר או אין שבח סמנין על הצמר וכו' ואמרו בזה ציורים הרבה על איזה אופן קאי האבעי'. רבינא אמר הב"ע כגון דצמר דחד וסמנין דחד וקאתי קוף וצבעי' להאי צמר בהאי סמנין. יש שבח סמנין ע"ג הצמר דאמר ליה הב לי סמנאי