כסף נבחר חלק ב קעה

בנו נוהג בכלאים (רחל שילדה מן התייש שחטה ואת בנה) פריך הש"ס הא כתיב שה ואמר רבא זה בנה אב כ"מ שנא' שה אינו אלא להוציא את הכלאים אמר קרא או לרבות הכלאים האי או מבעי לחלק דסד"א עד דשחיט שור ובנו שה ובנו לא מחייב קמ"ל לחלק מבנו נפקא (דמשמע חד). ואכתי מבעיא ליה לכדתני' אילו נאמר שור ושה ובנו הייתי אומ' עד שישחוט שור ושה ובנו ת"ל שור או שה וכו' מאי לאו מאו נפקא לי'. לא מאותו (וה"ק אלו נאמר שור ושה ובנו ולא כתיב אותו ה"א עד דשחיט תרי וברי' דחד מנייהו ת"ל אותו וכו' חד אב וחד בן אבל או לכלאים אתא). הניחא לרבנן דמייתר להו אותו אלא לחנניא דלא מייתר אותו. לחלק מנא ליה לחלק לא צריך קרא דסבר לה כר' יונתן (דאמר אע"ג דלא כתיב או כמאן דכתיב או דמי וכל היכא דכתב פ' ופ' או האי או האי משמע). אמר ר"ה בר חייא אמר שמואל הלכתא כחנניא. ואזדא שמואל לטעמיה דתנן (כלאים פ"ח) ר' יהודה אומר הנולדין מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה בזה אבל הנולדין מן החמור עם הנולדין מן הסוס אסורין ואמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יהודה דאמר אין חוששין לזרע אב (דשמא אין חוששין לפיכך אסורין) אבל חכמים אומרים כל מיני פרדות אחת הן. מאן חכמים חנניא דאמר חוששין לזרע אב והאי בר סוסיא וחמרא והאי בר סוסיא וחמרא כולהו חדא מינא נינהו. ומדקרי ליה שמואל לחנניא בלשון חכמים ש"מ דהלכתא כוותיה). אבעי' להו מפשט פשיטא לר"י דאין חוששין או דלמא מספקא ליה למאי נפקא מיניה למשרי פרי עם האם א"א פשיטא ליה פרי עם האם שרי ואי אמרת מספקא ליה אסורה ת"ש דאמ' רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים בפרי עם האם שאסור ש"מ ספוקי מספקא ליה ש"מ א"ל ר' אבא לשמעי' אי מעייל' לי כודנייתא (פרדות) בריספ' (עגלה שהי' רוכב בה) עיין להנך דדמיין להדדי ועייל לי. אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב (והוי כלאים בני החמורה ובני הסוסיא דאי חוששין כולן שוין שבכולן יש ב' צדדין) וסימנין דאורייתא (מדסמיך אסימנין כדאמרי' לעיל רברבן אודני' וזוטרן גנובתי' בר חמרא וכו' ועוד יש מנין אחרים להכיר מה היה אמו] ושרי איסוריה עלייהו ש"מ הא דסמכי' אסימנין בחזרת אבדה דאורייתא. דאי דרבנן נהי דעבוד תקנתא בממונא באיסור' מי מצי מתקני) כתבו תוס' משמע דר' אבא סבר כר' יהודה וכן אביי דאמר עבי קליה חמרא. וכן רב פפא כולהו ס"ל כר"י ובכתובות (דף קי"א) אמרי' הלכתא כר"י בפרדות. ושור או שה מתרגמי' תורתא או שיתא משמע דאינו נוהג בזכרים והיינו דלא כחנניא ומיהו שמואל פסק כחנניא. ועוד דסתם מתני' דבכורות (דף מ"ה) מוקי התם כחנניא ועוד דחנניא כר' יונתן. ובמציעא דף צ"ה סבר רבא כר' יונתן וקי"ל כרבא ומיהו אפי' קי"ל בפרדות כר"י אין להתיר או"ב בזכרים דהא מסקינן דר"י מספקא ליה וכו' וכ"כ ר"ת בפרדות כר"י וא"וב נוהג בזכרים לאיסורא ולא למלקות עכ"ל. ורי"ף פסק דליתא לחנניא. וכן כתב בשאלתות. וכן בעל הלכות. ורא"ש כתב כתוס' דפסקינן כר"י דמספקא לי' הלכך אי ידעינן בודאי שהוא אביו אין שוחטין אותו עכ"ל. וכתב הר"ן לפ"ז יש שלש מחלוקת בדבר ת"ק דחנניא סבר אין חוששין כלל. וחנניא פשיטא לי' דחוששין ור"י מספקא לי' אי דרשי' קרא כחנניא או כת"ק ולא נרא' כן מדברי הרי"ף שהרי דחה דברי חנניא לגמרי באו"ב לפיכך כתב הרמב"ן ז"ל דליכא הכא אלא שני מחלוקות דת"ק דר' חנניא ר' יהודה הוא דר"י בעלמא הוא דמספקא ליה אבל לענין או"ב פשיט' לי' דאין חוששין מדרשא דקראי. ומאי דמספקא לי' בעלמ' היינו טעמא משום דקסבר חדוש הוא שחדשה תור' באו"ב דהוא האב ואם שניהם שותפין בולד הלכך דוקא באו"ב שחדשה תורה הוא דאין חוששין אבל בעלמא חיישי' או דלמא כיון דגילה לן הכתוב באו"ב דאין חוששין ילפינן נמי בעלמא הלכך אע"ג דקי"ל בפרד עם האם דאסור ובבן פקועה הבא על הבהמ' הולד אין לו תקנה משום ספקא דר"י באו"ב נקטינן לקולא דאינו נוהג בזכרים דאפי' ר"י מודה אבל אחרים אומרי' דלמסקנ' פשיט' לן דאין חוששין מדמסקינן בעובדא דר' אבא אלמא קסבר אין חוששין וכו' ור' אבא כודניית' בהדי אם נמי שרי וכיון דעבד בה עובד' ומעשה רב אמרי' דר' יהוד' ס"ל הכי. והכי קי"ל דאין חוששין הלכך או"ב אינו נוהג בזכרים ובפר' עם האם שרי ובן פקועה הבא על הבהמ' הולד יש לו תקנה וכו', ואין דרך זה מחוור אלא שהוא דעת בעל הלכות ושאלתות וכן דברי הרי"ף מטין עכ"ל:

[ב.] חולין דף ע"ט ע"ב. ת"ר אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי ר' אליעזר אומ' כלאים הבא מן העז ומן הרחל או"ב נוהג בו כוי אין או"ב נוהג בו אמר רב חסדא איזהו כוי שנחלקו ר"א וחכמים זה הבא מן התיש ומן הצביה (ולאפוקי ממ"ד דכוי ברי' בפני עצמו) היכי דמי אילימ' בתיש הבא על הצביה וילדה ושחט לה ולברה והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא צביה ובנה תיש שפטור שה ובנו אמר רחמנ' ולא צבי ובנו אלא בצבי הבא על התישה וילדה ושחט לה ולברה. והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא תישה ובנה צבי שחייב שה אמר רחמנא ובנו כל דהו וכו' אלא בתיש הבא על הצביי' וילד' בת והבת ילדה בן (ה"ה בת) וקשחיט לה ולברה ובין ר"א ובין רבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע אב ופליגי בשה אפי' מקצת שה או לא אמר ר"פ הלכך לענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת אלא בצבי הבא על התישה דבין לרבנן ובין לר"א מספקא להו אי חוששין וכו' רבנן סברי שה אפי' מקצת שה ור"א שה ולא מקצת שה. לענין או"ב משכחת לה בין בתיש הבא על הצביי' לאיסו' (היינו דאסו' לשחטה לנקבה הבאה מן התיש ומן הצבי' עם בנה. אבל מלקות ליכא דשמא אין חוששין ואפי' מקצת שה ליכא הלכך הוי לה התראת ספק ולא שמה התרא' ואין מלקות בלא התראה) דרבנן סברי דלמא חוששין וכו' ושה אפי' מקצת שה ור"א סבר נהי דחוששין שה ואפי' מקצת לא אמרי'. ובצבי הבא על התישה ולמלקות רבנן סברי נהי נמי דחוששין שה ואפי' מקצת אמרי' ומלקינן לי' ור"א סבר איסור' איכא דלמא אין חוששין מלקות ליכא דלמא חוששין. ושה אפי' מקצת לא אמרי':

[ג.] סנהדרין דף פ' גרסי' פרה שהמיתה אם משנגמר דינה עברה וילדה ולדה אסו'. הניחא למ"ד זה וזה גורם אסו' אלא למ"ד מותר מאי איכא למימר וכו'. כתבו תוס' נראה דהא דחשיב לי' זוז"ג היינו כמ"ד חוששין לזרע אב דלמ"ד אין חוששין חד גורם הוא. ותימא מאי קשי' לי' הא הך ברייתא כר' יהודה דאמר כונסין לכיפ' ושמעי' לי' דאמר אין חוששין וכו' מיהו התם מבעי' לן אי פשיטא לי' או מספקא ליה. (ועיין במהרש"א שכתב צ"ע מה תקנו בזה דהא אי נמי דמספק' לי' מ"מ מספקא שמא אין חוששין והוי חד גורם ואסור ויש לישב בדוחק דמשמע לי' דולדה אסו' בודאי כמו הפרה מדלא קתני ולדה אסור מספק עכ"ל. (ולי יש עוד קשי' הא מסקינן בחולין דר"י ודאי מספקא לי' ויש ליישב) ועוד יש לחלק דהתם בדבר דכל חד באפי נפשי' היתרא הוא פליגי אבל הכא דחד איסור' וחד היתר' כ"ע מודים דחוששין. תדע דבתמורה (דף ל"א) איכא מאן דשרי לר' אליעזר נרבעו ולבסוף עברו ובחולין (דף ס"ט) איבעי' להו מהו לחוש לזרעו עכ"ל. וכן כתבו בתוס' בחולין ד' נ"ח גבי שיחל' קמא דאע"ג דקי"ל כר"י בפרדות דמספקא לי' אי חוששין וכו' היינו במלתא דשרי כל חד באפי נפשי' ולא שייך זה וזה גורם. ועיין בכורות דף ז' גבי ולד טרפה דפליגי ר"א ור"י אי יקרב למזבח כתבו תוס' מה שמזכיר כאן זוז"ג ובחולין נקט לישנא דחוששין לזרע אב משום דהכא