כסף נבחר חלק ב קעד

שכתב שם חש"ב שאסורין מדבריהם בהניי' א"כ איך מביא קרא דכי ירחק. ועוד למה פסק בפ' י"ד השוחט חולין בעזר' פטור מלכסות הלא לפי דעתו אינו אסור אלא מדרבנן ואם סובר דהוא דאוריית' קשה הא איהו כתב בפ"י ממ"א דאתא קרא לדברים ככתבן וא"כ צריך אותו למעט כל איסורין כר' יהודה וע"כ ח"בע לאו דאורייתא עכ"ל. ושער המלך בפ"א מחמץ כתב הא בפ"ב מגנבה פסק רבינו השוחט חולין בעזר' משלם ד"וה אע"פ שח"בע אסורין בהנאה הואיל ואיסורן מדבריהם ה"ז חייב לשלם ואם איתא דס"ל לרבינו דהוי דאורייתא אמאי חייב ד"וה מכי שחט פורת' אסר' אידך לאו דמרא קטבח וכן הקשה עצמות יוסף ונרא' דס"ל לרבינו דחש"בע דאוריי' מקרא דכי ירחק אמנם ס"ל דדוקא בשחיטה ואכילה אסור מן התור' אבל בהנא' אין אסור אלא מדרבנן והיינו משום איסור הנא' נפקא מאותו וצ"ל לרבינו דהיינו דוקא לר"מ דס"ל בין לגר וכו' א"כ אייתר אותו למעוטי חש"בע שאסור בהנא' אבל לר' יהודה דס"ל דברים ככתבן וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריי' מש"ה פסק דבהנא' לאו דאוריית' דהוא כר' יהוד' אבל אכילה ושחיטה נפ"ל מקרא דכי ירחק וכן דעת רש"י בפסחים (דף כב). ומה שהקשו תוס' שם על רש"י מנזיר (דף כ"ט) י"ל דאין ה"נ דהתם קאמר לריב"י דלאו דאורייתא אפי' באיסור אכילה משום דלא דריש קרא דכי ירחק אבל לפום מאי דקאמר תלמודא הכי דלר"י איצטריך אותו למעוטי שאר איסורין ולא דריש אותו למעוטי חש"בע דס"ל לאו דאוריית' אית לן למימר שפיר דר"י באיסור אכילה מודה דאסור מקרא דכי ירחק ואיסור הנאה לאו דאוריית'. ומש"ה פסק השוחט חולין בעזר' פטור מלכסות משום שאסור באכיל' מדאוריית' ובכסוי אשר יאכל כתיב. וגבי תשלומין ד"וה ס"ל כרבנן דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיט' ומחייב דמן התור' וטבחו קרינן בי' דמותר בהנאה מהתורה. ומה שפסק גבי נמצא טרפה כר"ש י"ל כמו דאמרי' גבי כסוי ראה רבי דבריו של ר"ש משום דכתיב אשר יאכל א"כ ה"נ כיון דכתיב וזבחת ואכלת משמע דבראוי' לאכול הוא דאסר קרא עכ"ל שער המלך. בפ"א הלכה ז' ממחוסרי כפרה כ' הרמב"ם חטאת העוף הבא' על הספק נשרפת שמא אינה חייבת ונמצא חטאת זו חש"בע שהן אסורין בהנייה כמו שבארנו בהל' שחיטה. (ושער המלך בפ"ב משחיטה הקש' הרי פסק הנוחר והמעקר וכו' מותרין בהניי' א"כ היאך כתב דנשרפת שמא חולין בעזר' הן וצ"ע עכ"ל). ופ"ד מבכורים כ' הקונה ב' אילנות מביא ואינו קורא לפי שהדבר ספק אם יש לו קרקע וכיצד עושה מקדיש אותן תחלה לבדק הבית מפני שהם ספק חולין ואין מכניסין חולין בעזר' והכהן פודה אותן מהקדש ואח"כ אוכלין ומפריש מהן תרומות ומעשרות. עיין פ"ח מתמידים ובפ"י ממעשה קרבנות:

(כלל נז) חוקקין להשלים או לא [א.] יומא דף י"א ע"ב תניא כיפה ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרין (שאין שער בלא רוחב ד' וכל כיפה מתקצרת בראשה לפחות מד') ושוין שאם יש ברגליה עשרה (קודם שיתחיל העגול ומתמעט רחבה) שחייבת. (שאפי' הכל סתום מעשרה ומעלה יש שיעור פתח בגובה עשרה ברחב ד') אמר אביי דכ"ע גבוה עשרה (בין הכל) ואין ברגליה שלשה (גובה שנתמעט רחבה קודם שיגביה גבהה שלשה) ולאו כלום היא (דכל פחות משלשה גובה ארעא סמיכתא היא ואין כאן צד שם פתח של ד' ואפי' ר"מ מודה שאין כאן התחלה לומ' חוקקין להשלים) אי נמי יש ברגלה ג' ואינה גבוה עשרה ולא כלום לא נחלקו אלא בגובה עשרה ויש ברגלה ג' (ברוחב ד') ואין ברחבה ארבע' (בגובה עשרה שקודם שהגביה נתמעט רחבה מד') ויש בה לחוק להשלימ' לארבע' (להרחיב החלל למעלה כמדת של מטה) ר"מ סבר חוקקין להשלים (הואיל והתחיל בה ג' ברוחב ארבעה שם פתח עליו ורואין כאלו הוא חקוק למעלה להרחיב כמדתו של מטה) ורבנן סברי אין חוקקין להשלים. כתבו תוס' הא דאמרי' שבת (דף ז) בית שאין תוכו יו"ד אין מטלטלין בתוכו אתיא ככ"ע דכיון דאין גבוה יו"ד בשום דוכתא לא אמרי' חוקקין להשלים עכ"ל. ובשבת דף ק' איתא אמר רב א"ר חייא זרק למעל' מעשר' והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר"מ ורבנן לר"מ דאמר חוקקין (דבר שאין בו שיעור ויש שם עובי ורחב לחקוק ולהשלים לכשיעור אמרי' כמאן דחקוק דמי) חייב לרבנן דאמרי אין חוקקין פטור וכן איתא בדף ז' וכתבו תוס' שם דמיירי דיש בחור לצד ר"ה ארבעה ומפולש לר"ה ושם אין ד' לכן חוקקין דאם אין בשום צד ד' אפי' לר"מ לא אמרי' חוקקין כדאמר ביומא שאם אין ברגליה ג' או שאינ' גבוה י' לא אמרי' עכ"ל. וכ"כ תוס' עירובין דף י"א ע"ב. בעירובין דף ל"ג ע"ב אמרי' ורבי סבר כר"מ דחוקקין להשלים:

[פסק] [ב.] כתב הרמב"ם פ"ו ממזוזה בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף אם יש בגובה המזוזות יו"ד טפחים או יתר חייב במזוזה ואם אין בהם י"ט פטורין מפני שאין לו משקוף כתב כ"מ צ"ע שאם אין הכיפה חשוב משקוף כי הוי מזוזות י"ט מאי הוי אטו גבוה המזוזות משוי לכיפה משקוף ואי חשיב משקוף אפי' אין גובה המזוזות יו"ד לתכשר עכ"ל. וט"ז בי"ד סי' רפ"ז ס"ק ג' תירץ דודאי ביש גבוה י' אמרי' דיש כאן מזוזו' וממילא יש משקוף על מזוזו' משא"כ באין גבוה י' אין לך מזוזות אלא מה שמתעקם הוא נחשב למזוזה א"כ אין לך משקוף שכל המקום כחדא חשבינן לי' ואי אתה יכול לעשות מזוזה ממנו וגם משקוף עכ"ל. וע' באר הגולה. (וצריך להבין לדעת הרמב"ם סוגיא דיומא דנחלקו בגובה יו"ד ואין ברחבה ד' ויש בה לחוק להשלים ד' דחכמים סברי אין חוקקין ואי מטעם דרמב"ם דאין לו משקוף איך תליא בזה אם יש ברחב ד' ואיך תליא בפלוגתת חוקקין ואין לומר דפסק כר"מ דאף שאין ד' חוקקין אלא דבאינ' גבוה עשרה ר"מ מודה כדאית' התם ואמר הוא הטעם שאין לו משקוף הא איהו פסק בפרק י"ד מהלכות שבת גבי נח בחור כל שהוא כחכמים שפטור. ועוד למה לא משמיענו הדין בגבוה עשר' ואינו רוחב ד' דבזה פליגי ר"מ וחכמים. ואפשר לומר כיון דלרמב"ם בכל צורת הפתח לא בעינן רחב ד' כמ"ש ה"ה פט"ז משבת הלכה כ' וה"ה לענין מזוזה וז"ל ועד כאן לא הזכירו רחב ד' אלא משום ר"מ דאית לי' חוקקין להשלים ואינו סובר כן במה שאינו רחב ד' שאין לו שיעור אבל בשיש ברגליה עשרה ודאי אינה צריכה רחב ד' כך נ"ל ורשב"א לא כתב כן עכ"ל ה"ה שם. א"כ אין נפקא מיני' לדידי' ברוחב ד' ועדיין אינו נוח לי וצריך יישוב):

(כלל נח) חוששין לזרע האב או לא [א.] חולין דף ע"ח ע"ב תניא אותו ואת בנו נוהג בנקבו' ואינו נוהג בזכרים (דאין חוששין לזרע אב ואם שחט זכר מותר לשחוט בנו ובתו) חנניא אומר נוהג בין בזכרים בין בנקבות מ"ט דרבנן דתניא יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין כו' א"ל אותו אחד ולא שנים באחד הוא נוהג ולא בשנים אחר שחלק הכתוב זכית לדין חייב כאן וחייב באם על בנים מה התם בנקבות ולא בזכרים אף כאן בנקבות וכו'. ואם נפשך לומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו. מה אם נפשך לומר וכי תימא אותו זכר משמע הרי הוא אומר בנו (משמע שנרא' לו כבן ודרך ולד להיות כרוך אחר האם) ולחנניא כתיב אותו דמשמע זכר וכתיב בנו מי שכרוך אחריו דמשמע נקבה הלכך נוהג בין בזכרים וכו' ולעיל אמרי' דאותו ואת