כסף נבחר חלק ב קעג

לא פירש כלום) חוץ לעזר' יאכלו חולין ותרומ' ויכנסו ויאכלוה על השבע. ומיהו אפי' בעזר' מכניסין תבלי חולין כדאיתא זבחים (דף צ') דתנן התם וכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן צלוין וכו' לתת לתוכו תבלי חולין וכו' עכ"ל:

[ט.] מנחות דף מ"ז ע"ב ת"ר שחט ב' כבשים על ד' חלות מושך שתים מהם ומניפן והשאר נאכלת בפדיון אמרו רבנן קמי' דרב חסדא הא דלא כרבי דאי רבי כיון דאמר שחיטה מקדש' דפריק להו היכא אי מאבראי כיון דכתיב לפני ד' אפסל להו ביוצא אי גואי הא מעייל חולין לעזר' א"ל ר"ח לעולם כרבי ופריק להו גואי וחולין ממילא הויין (דתוך העזרה הן נעשין חולין והוא לא הכניסו משנעשו חולין) והא תני' כשהוא פודן אין פודן אלא בחוץ (משום חולין לעזרה) הא ודאי ר"א בר"ש היא (דשחיט' לא מקדשי) דאי רבי אפסלו ביוצא:

[י.] מנחות דף ק"ו פרשתי ואיני יודע כמה פרשתי (שאיני יודע מאיזה מנחה וכמה עשרונות פרשתי) יביא חמש מנחות של ששים עשרונים שהן ג' מאות דברי חכמים רבי או' יביא חמש מנחות של ששים עשרונים מאחד ועד ששים שהן ט' אלפים ומאה וחמשים (כיצד קח בידך אחד מאחד ועד ס' וצרף תחלתן לסופן עד האמצע כגון אחד וס' הם ס"א שנים ונ"ט הן ס"א כן תמנה עד שלשים וכו' ויעל' לך ל' פעמים ס"א וכן נוכל למנות פרי החג דעולין לשבעים וכו' כן כתבו תוס' לעיל ד"ה אלף וח' מאות ושלשים. וא"כ הכא צריך לכפול אותן בחמש' ועולה לט' אלף ומאה וחמשים) במאי קמפלגי אמר רב חסדא במותר להכניס חולין בעזרה קמפלגי רבי סבר אסור להכניס ורבנן סברי מותר להכניס. (הלכך לרבנן יביא ס' עשרון בכלי אחד ויתנה אם כולן נדרתי כולן לחובתי ואם לאו מה שנדרתי יהא לחובתי והשאר חולין אבל בשאר לנדבה לא מצי לאתויי דאסו' לערב חובה בנדב'. ולרבי דאסור להכניס חולין הלכך לא מצי לאתויי בכלי אחד ומתנ' אבל יביא ששים מנחות מאחד ועד ס' בששים כלים ויאמר אותם שנדרתי יהא לנדרי והשאר לנדבה) רבה אמר דכ"ע אסו' להכניס חולין לעזר' והכא במותר לערב חובה בנדב' קמפלגי רבנן סברי מותר לערב ורבי סבר אסו' לערב:

[יא.] חולין דף ק"ל פריך הש"ס ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק מק"ו. אמר קרא וזה יהי' משפט הכהנים זה אין מידי אחרינא לא. אלא טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי ה"א חולין חייבין בחזה ושוק הא בעי תנופה היכא לינפנהו אי אבראי לפני ד' כתיב אי גואי קא מעייל חולין לעזר' הלכך לא אפשר אלא זה למה לי כדר"ח דאמר ר"ח המזיק מתנות כהונה פטור מלשלם וכו'. (כתב רש"י קא מעייל וכו' מיד דלא אתעבד בי' צורך גבוה) כתבו תוס' משום דכל חולין מדאוריי' אסו' להביא. וכן אמרי' בבתרא גבי בכורים ולא מסתבר דהתם אגוזלת דמביא בהדייהו קפיד דאפשר ומתנה עליהם ומביאים נדבה. וכן במנחות (דף פ') גבי תודה שנתערב' בתמורות דקאמר וליתי לחם וכו' הא קא מכניס חולין לעזר'. ומדקאמר שאין לה תקנה ש"מ דהוי דאורייתא. ותימא דבזבחים אמרי' ולתת לתוכן תבלין חולין וכו' ונראה דוקא חזה ושוק ובכורים דדרך קדושה מייתי להו דעביד בהו תנופה וכן לחם לצורך תודה שהוא הכשר קרבן יש קפידא טפי בהבאתה בעזרה שלא לצורך עכ"ל:

[יב.] כריתות דף כ"ה מתני' חטאת העוף הבאה על הספק אם משנמלקה נודע (דאינו חייב קרבן) תקבר:

[גמ'] (דף כ"ו ע"ב) אמר רב וכיפר אי הכי אמאי תקבר וכו' אלא מתני' בנודע לה דלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנא' (דחולין גמורין הוא ומשום חולין בעזר' נמי ליכא למיסר דלא אסרה תור' אלא שחיט' אבל מליקה לא) ומאי תקבר מדרבנן (דאסרו בהנאה שמא יאמרו נהנין מחטאת עוף ספק) וכי אתמר דרב על האש' שהביאה וכו' (וק' על רש"י הא פרכינן בנזיר על ר"ל דאמר חולין בעזר' ושחיטת עוף לאו דאוריית' מבריית' דקתני ר' יוסי בן יהודה אומר מנין לחטאת עוף שבאה על הספק שאינה נאכלת ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה וכו' אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה וכו' לא אם אמרת בזכר שכן איסור א' תאמר בנקבה שכן שני איסורין מאי שני איסורין לאו איסור נבלה וחולין בעזרה וכו' הרי שאף מליקה אית ביה איסור חולין בעזרה. ונראה דמ"ש רש"י דבמליקה אין בו איסור חולין וכו' היינו לפום מאי דמסיק אביי דחולין בעזרה נפ"ל מכי ירחק וזבחת וכו' והילכך אית לן למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה משום דוזבחת כתיב אבל לר"מ דסבירא לי' דנפ"ל במ"מ מה שלי בשלך אסור משמע ודאי דבמליקה נמי אית ביה משום חולין בעזר' וכו' ואף דקי"ל המולק עוף בחוץ פטור היינו מכרת אבל בהנאה ודאי דאסור וטעמא כמ"ש רש"י בקדושין דמי יתיר הנאה שנאסר בו מחיים וכו' וא"כ איכא למימ' דכי קאמר התם מאי שני איסורין וכו' ה"ק וריב"י ס"ל כר"מ דנפ"ל במ"מ ואין זה דוחק שהרי ע"כ מאי דקאמר התם לאו איסור נבלה וחולין בעזרה לאו אליבי' דכ"ע שהרי לר"ש דס"ל בנמצא טרפה מותר בהנאה משום דבעינן שחיט' ראויה לאכיל' ודאי דמליקה חשיב אינה ראויה משום איסור נבלה אע"כ ה"ק וריב"י ס"ל כחכמים אף אנו נאמר וריב"י ס"ל כר"מ. שער המלך פ"ב משחיטה הלכה ב'):

[פסק] [יג.] בפ"ב מהל' שחיטה כ' הרמב"ם בכל מקום מותר לשחוט חוץ מן העזרה שאין שוחטין בעזרה אלא קדשי מזבח בלבד אבל החולין אסור לשחוט בעזרה בין בהמה בין חיה בין עוף וכן הוא אומר בבשר תאוה כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' וכו' וזבחת מבקרך ומצאנך ואכלת בשעריך הא למדת שאין שוחטין בשר תאוה אלא חוץ למקום אשר בחר ה'. וזה שנשחט חוץ למקום הוא שמותר לאכלו בכל השערים אבל השוחט חולין בעזרה אותו הבשר טהור ואסו' בהניי' כבשר וחלב וכיוצא בו וקוברים אותו ואפרו אסור אפי' שחט לרפואה או לאכילת אינו ישראל או להאכיל וכו' אבל הנוחר בעזר' והמעקר ואינו ישראל ששחט והשוחט ונמצא טרפה והשוחט בהמה חיה ועוף הטמאים בעזרה הרי אלו כולן מותרין בהנייה. ולא בהמה וחיה בלבד אלא כל החולין אסור להכניסן לעזרה אפי' בשר שחוטה או פירות ופת ואם עבר והכניסן מותרין באכילה כשהיו. ודברים אלו כולן דברי קבלה הן וכל השוחט חולין בעזר' או האוכל כזית מבשר חולין שנשחטה בעזרה מכין אותו מכת מרדות. האומר בהמה זו שלמים ולדה חולין אם נשחטה בעזרה ולדה מותר באכילה לפי שאינו יכול לשחוט אותו בריחוק מקום (בעיא דאפשטא בתמורה דף י"א ע"ב). כתב כ"מ לא ידעתי למה פסק גבי השוחט ונמצא טרפ' כר' שמעון. ומה שכתב כל החולין אסור להכניס הכי משמע בבתרא (דף פ"א). ורשב"א בחולין פרק הזרוע כ' על דברי רבינו ולא נראין דבריו אא"כ דעתו לומר לחם כלחמי תוד' ופירות כפירות בכורים (וע' במשנה למלך שכתב דדעת רבינו שאיסור הכנסת חולין לעזר' הוא דרבנן אף דשחיטתו דאורייתא כמו שצידד רשב"ם בבא בתרא דף פ"א ע"ב ומה שכ' רבינו מכת מרדות משמע דלא מתסר אלא מדרבנן והוא תמוה דבקדושין מסיק דלר"ש חולין בעזרה דאוריית' וכ"ש לרבנן ועוד דרבינו פסק בפ"ד מאישות המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת ולא חילק בין שאר איסורי הנאה לחולין שנשחטו בעזרה וי"ל דלעולם דאוריית' ומ"ש מרדות היינו מפני שלא נאמר בהם לאו עכ"ל כ"מ) (ובפ"א מחמץ כ' כ"מ דרבי' סובר חש"בע לאו דאוריי'). ומשנה למלך פ"ה מיסודי תורה כ' הא דאין לוקין על חש"בע משום דהוי לאו שבא מכלל עשה. ולח"מ הקשה ממ"נ דאם פוסק לאו דאוריית' כמו שנראה מדבריו פה ובפ' י"ו ממאכלו'