כסף נבחר חלק ב קעב

משליך כל איסורין שבתור' (ומדאיצטריך קרא למשרי לא מצי למילף דאי לאו אותו הוי אמינ' קרא למצותו איצטריך שאין מקפא שכר כל ברי' ונתן לכלב שכר על שלא חרץ לשונו בצאת ישראל ממצרים) ור"מ אותו אתה משליך וא"א משליך חולין שנ"ב (מדנפקא לן בהו איסור אכיל' מדכתיב כי ירחק וזבחת ואכלת ואי אתה זובח ואוכל בקרוב ומשום שאין מפורש לאו בהדי' באכילה איצטריך למילף להו איסור הנא' מהכא) (וצ"ע הא לר"מ נפקא לי' בקדושין במה מצינו מה שלי בשלך וכו' וא"כ ל"ל אותו לאסור חולין בעזרה בהנא'. שער המלך פ"ב משחיט'). ואידך חולין שנשחט' בעזרה (דאסורי בהנא') לאו דאוריית' (ובקדושין דף נ"ח אפלגו בה). כתבו תוס' פי' בקונטר' איסור הנא'. ולא משמע פשט הלכה כן אלא לגמרי קאמר לאו דאוריית' וכן בסוף שמעת' גבי הא דאמר איכא בינייהו חולין וכו' אי אפשר לפרש בענין אחר. ובנזיר (דף כ"ט) פריך למ"ד כדי לחנכו במצות הא קמייתי חולין לעזרה ומשני קסבר לאו דאוריית' ואי לענין אכיל' הוי דאוריית' אכתי תקשי האיך הקרבן נאכל דמשמע התם שנאכל. וקשה לרשב"א דבת"כ פרשת צו גבי נותר דרש ר' יהוד' לא יאכל כי קדש הוא יכול חטאת עוף הבאה על הספק אשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה ישרפו ת"ל הוא ומדאצטריך למעוטי שאינה בשרפה מכלל דאסורי בהנא' דאוריית' עכ"ל. ומסיק הש"ס מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו חזקי' ור' אבהו במאי פליגי וכו' איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזר' (ואליבא דר"י דאמר מנבלה לא מצית לגמר דלדברים ככתבן אתא) חזקי' סבר לא יאכל למעוטי הני אותו למעוטי חולין שנשחטו בעזר' (חזקי' סבר הני תרי מדמשני בדבורי' אתסרי אותו לא הוצרך למעט את אלו ולאוסרן בהנא' וכי אתא למעוטי חולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריית' (וכי אמר ר' אבהו לא יאכל איסור הנאה משמע אליבי' דר"מ אמרה דל"ל לדברי' ככתבן ומדאצטריך למשרי בנבלה מכלל דשאר איסורין כגון חמץ ושור הנסקל אסורי ולאו משום שנוי לשון דאין חילוק בין לא יאכל ללא יאכל לר' אבהו אלא משום דאיצטריך וכו' ואותו לר"מ למעוטי חולין בעזר') עוד קאמר התם משמי' דר' יהושע ב"ל דסבר חולין וכו' דאוריי' דהוא יליף כל האיסורין שבתור' מקרא אחרינ' וסובר כר"י דברים ככתבן ולא יאכל איסור הנא' לא משמע. וגם ר' יונתן נפקא לי' לשאר איסורין מקרא אחרינ'. וא"כ מוכח דגם ר' יונתן ס"ל תולין שנשחטו בעזר' דאוריית':

[ג.] בב"ק דף ע' מתני' השוחט ונמצא טרפ' השוחט חולין בעזר' משלם ארבעה וחמשה ר"ש פוטר בשני אלו. גמ'] בדף ע"ב. ר' יוחנן אמר ישנה לשחיט' מתחל' ועד סוף א"ל רב חביבי לרב אשי לימא קסבר ר"י חולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריית' (כתב רש"י פלוגת' הוא בקדושין דף נ"ח. ותוס' כתבו ותקשי דידיה אדידיה דהוא סובר בקדושין חולין וכו' דאוריית') דאי ס"ב דאוריית' מכי שחט לה פורתא אסרה אידך לאו דמרא קטבח (והיכי מתרץ ר' יוחנן למתניתן) א"ל כגון ששחט מקצת סימנין בחוץ וגמרו בפנים. וע' תוס' בדף ע"א ד"ה אלא:

[ד.] נזיר דף כ"ט מתני' האיש מדיר בנו בנזיר ואין האשה מדרת וכו'. גמ' א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר (שהאיש מדיר ולא האשה) ור' יוסי בר חנינ' אמר ר"ל כדי לחנכו במצות דאין האש' חייב' לחנך את בנה וכו' בשלמ' לר"י אהכי מגלח ומייתי קרבן אלא לריב"ח הא קא מייתי חולין לעזרה קסבר תולין בעזרה לאו דאוריית'. כתבו תוס' בין הבאתו ובין דשרי לאוכלם:

[ה.] בבא בתרא דף פ"א ע"ב הקונה אילן אחד בתוך של חברו מביא (בכורים) ואינו קורא דברי ר"מ ואמר רבה טעמא דר"מ דמספק' לי' אי קנה קרקע או לא ודלמא לאו בכורים הוא וקא מעייל חולין לעזר' (ודרשי' בספרי כי ירחק ממך וכו' ברחוק מקום אתה זובח וכו' וה"ה לכל הבאת חולין בעזרה שאסור. א"נ מדרבנן דלמא איכא דחזי לי' דנוהג בהן מנהג חולין וסבור קדשים הם הואיל ואייתינהו בעזרה ואתי לזלזולי בקדשים דמקדיש להו על תנאי (אי הוי בכורים שפיר ואי לאו לקדשו לקנות בהן קרבן). כתבו תוס' בד"ה ודילמ' בכל מקום שיש כעין הקרבה כי הכא שיש הגשה או תנופה אבל דבר שאין עושין בו הקרבה כלל בההוא אין שייך איסור הכנסת חולין בעזרה דאל"כ לא ילבש כהן בגדי חול ויכנס בעזר' ולא יכנס ישראל בעזרה ועוד דאמר במנחות (דף כ"א) יאכלוה שיאכל עמה חולין ותרומ' כדי שתהא נאכלת על השבע עכ"ל. ובמנחות דף פ"א ד"ה אם (גבי ולקדשו מ' מתוך פ' אידך הוי לי' כמפריש לאחריות כתבו תוס' ליכא למפרך דמעייל חולין לעזרה כיון דלאחריות קמכוין צורך קרבן נינהו ושפיר דמי כדתניא פסחים (דף ס"ו) הלל מביא כשבה כשהיא חולין בעזר' ומקדישה עכ"ל. ותוס' בפסחים דף ס"ו כתבו אבל הכא שמכניס טלה חולין בעזרה ואינו עושה שום דבר שעוש' בקרבנותיו וכו' שריא וכתבו עוד שם אף דבר שלא כדרך הקרבה מותר להכניס אבל לאכול חולין בפני עצמה בעזרה אסור ע"ש:

[ו.] זבחים דף ס"ז אמר רב אדא בר אהבה אומר הי' ר' יהושע עולת העוף שעשאה למטה כמעש' חטאת העוף כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף. ומסיק הש"ס אימר דאמר ר"י לאפוקי מידי מעילה למיסק לי' לחובה מי אמר (שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה). כתבו תוס' תימא מ"ש זו מזו וי"ל דכי האי גונא אשכחן פ"ק דמנחות וכו' ויש מפרשים דמדאוריית' נמשכת ונעשית חטאת גמורה ותקנתא דרבנן היא דאינו עולה לשם חובה. וצ"ל דקסבר ר' יהושע אין שחיט' לעוף מן התור' וחולין בעזר' לאו דאוריית' כדאמר נזיר (דף כ"ט) ואי נמי קסבר חולין בעזרה דאוריית' חיה ועוף לאו דאוריית' ולית לי' ההיא דרשא דמרבה עופות כדאשכחן גבי ר"ש (חולין דף פ"ו) דקסבר דאוריית' ואפ"ה חיה ועוף לאו דאוריית'. וא"ת למ"ד לאו דאורייתא אמאי איצטריך קרא לחטאת עוף באה על הספק דהא ר' יוסי בר"ח דאמר לאו דאוריית' כדמוכח בנזיר ומצריך קרא לחטאת העוף באה על הספק וי"ל דאתיא קרא למימר דחייב להביא על הספק כמו בבהמ' אשם תלוי עכ"ל:

[ז.] זבחים דף ע"ז ב' מתני' דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר וכו' נתערב בדם בהמ' (של חולין) או בדם החיה רואין אותו כאלו הוא מים וכו'. כתבו תוס' וא"ת דם בהמ' וחיה היכא זריק לה למזבח נהי דאמר רואין וכו' ולא מבטל דם אחר מ"מ מים גמורים לא הוי ולא בטל ממנו שם חולין ואפי' למ"ד חולין שנשחטו בעזר' לאו דאורייתא היינו שחיטתן אבל להעלותן ע"ג מזבח נרא' דאסו' וי"ל כיון דדם כשר מעורב בו ואין עיקר זריקתן לשם פסול אלא לשם הכשר שרי. ואע"ג דבאברים לא אמר רואין לשם עצים. ומיהו בלאו הכי אתי שפיר דבנזיר (דף כ"ט) משמע דלמ"ד לאו דאורייתא אפי' העלא' נמי שרי וכו' ושמא סבר לה כר"א דשרי לשם עצים ולשם מים ואפשר דאפי' רבנן מודו דלא אסרו לשם עצי' ולשם מים אלא מידי דהקרב' כגון איברי חטאת וכו' אבל חולין עכ"ל. גמורין שרי לכ"ע לשם עצים ולשם מים וכן נתערב בדם התמצית [ח.] מנחות דף כ"א ע"ב תנן התם (במסכת' שקלים על ז' דברים התנו ב"ד ואלו שנים מהם) על המלח ועל העצי' שיהיו הכהנים ניאותין בהם. אמר שמואל לא שנו אלא לקרבנם אבל לאכיל' לא. ומסיק דהכי קאמר לקרבנם לאכילת קרבנם לאכילה דחולין. חולין פשיטא מאי בעי התם בעזרה) אע"ג דאמר מר יאכלו שיאכלו עמה חולין ותרומ' כדי שיהא נאכל על השבע אפ"ה מלח דקדשים לא יהבינן להו. כתבו תוס' פי' בקונט' (כך הוא ברש"י תמורה דף כ"ג אבל הכא