כסף נבחר חלק ב קעא

לו שפחה כנענית. עוד שם אם כהן מותר ביפת תואר. עיין זבחים דף ע' גבי מלק ונמצא טרפה. (כלל נו) חולין בעזרה דאורייתא או דרבנן [א.] קדושין דף נ"ו ע"ב מתני' המקדש בערלה וכו' וחולין שנשחטה בעזרה אינה מקודשת. גמ'] דף נ"ז ב' מנא ה"מ א"ר יוחנן משום ר"מ אמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור (בהנאה דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק) אף שלך בשלי אסור. אי מה שלי בשלך ענש כרת אף שלך בשלי ת"ל אל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ונכרתה על קרבן ענש כרת על חולין שנשחט' בעזרה אין ענש כרת. איכא למפרך מה לשלי בשלך שכן ענש כרת. אלא אמר אביי מהכא ושחטו ושחט אותו ושחט אותו תלתא קראי מה ת"ל לפי שנאמר כי ירחק ממך וכו' וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה אין לי אלא תמימים וכו' מנין בעלי מומין. מרבה אני ב"מ שכן מין המכשיר. מנין לרבות החיה מרבה אני החיה שהיא בשחיטה כבהמה (ואתקש לפסולי המוקדשין בפרשה זאת אך כאשר יאכל את הצבי ודרשי' מה פסולי מוקדשין בשחיטה אף צבי בשחיטה וכיון דבשחיטה אתקש להו איכא למגמר מיני' נמי שלא תהא שחיטה בעזרה דכל דבר זביחה אסר רחמנא). מנין לרבות עופות (שאין שחיטתן מפורשת בתורה) ת"ל ושחטו ושחט אותו ושחט אותו וכו' (שלש פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים דמשמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר ופירושא חד לחיה וחד לעופות וחד לאיסור אכילה בדיעבד ודקתני מרבה אני החיה ה"ק אי לא כתב קרא איכא למימר לרבוי בדוחקא יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לפני כלבים ת"ל לכלב תשליכון אותו. אותו אתה משליך ואי אתה משליך חולין בעזרה (כיון דאתרבו הנך מינייהו לענין איסור שחיטה אתרבי נמי לענין אכילה כתמימים. ואי אתה משליך וכו' והכי משתמעי חולין מיני' דאלו האי קרא מיירי בבשר היוצא חוץ ממחיצתו וכו' ומיעט בסיפא לכלב תשליכון אותו למעוטי חולין וכו' ודריש הכי אותו הוא דנאסר ביציאת מחיצה ולכלב תשליכון דמותר בהנא' ולא חולין בעזר' הנאסרין ע"י כניסת מחיצה דאסורין אף בהנאה) ועיין תוס' שם שהקשו על פי' רש"י שפי' במה שלי בשלך וכו' לפיכך פירש הר"ם מה שלי בשלך אסור ואין להם תורת קדשים לעלות למזבח לפטור הבעלים אף שלך בשלי לא הי' לשם תורת חולין ולא חזו להיתר' דשייך בהו דהיינו אכילה עכ"ל. אשכחינהו מר יהודה לרב יוסף ולרב שמואל ברי' דרבה בב"ח דהוי' קאי אפיתחא דבי רבה אמר להו תניא המקדש בפטר חמור ובשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזר' ר' שמעון אומר מקודשת (בפטר חמור מחיים ר"ש לטעמי' דאמר לעיל מותר בהנא' ובב"ח ר"ש לטעמי' דאמר לעיל מותר בהנאה ובחולין בעזרה קסבר איסורו לאו דאורייתא לא איסור שחיטתו ולא איסור הנאתו ולא דריש ברחוק מקום הכי אלא מדרבנן דלמא אתי למימר קדשים שנפסלו לאחר שחיטה הן שלא נזרק דמן וקא מתהני מנייהו ואתי ליהנות מקדשים שלא נזרק דמן) וחכ"א אינה מקודשת. אלמא חולין שנשחטו בעזרה לר"ש לאו דאורייתא. ורמינהו ר"ש אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה (אלמא איסורו מן התורה דאי מדרבנן מי מחמרינן כולי האי לגזור חיה אטו בהמה וכו' אלא ודאי איסורו מן התורה ושרפתו מדברי סופרים בבהמה גזר דילמא אתי למימר קדשים פסולים לקבורה והתורה אמרה ישרפו ובחיה נמי גזרו שלא תחלוק בדין חוליו בעזר' שהשוו חכמים דבריהם בכ"ע שלא יפקפקו בהם) אשתקו. אתו לקמי' דרבה א"ל פלגא אוקמינכו (פלגא קנטרין רגיל לחלוק על חבריו) הב"ע כגון שנשחט' ונמצאת טרפה (הא דאמר ר"ש מקודשת שנמצאת טרפה) ור"ש לטעמי' דתני' השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טרפה זה וזה חולין בעזר' ר"ש מתיר בהנא' וחכמים אוסרין (דר"ש סבר שחיטה שאינה ראוי לא שמה שחיטה וכל חיוב ואיסו' הבא ע"י שחיט' אינו חל עליה הלכך איסו' חולין הללו ע"י שחיט' בא עליה והא לאו שחיט' הוא) (לפי תירוצו דרבה ליכא פלוגת' בחולין בעזרה וכ"ע סברי דהוא דאוריית' וצריך לעיין ברש"י פסחים דף כ"ב שכתב ובקדושין נ"ח אפלגו בה). כתבו תוס' בד"ה אלמא חולין וכו' וא"ת הא משמע דאיכא איסור' דרבנן דהכי משמע לישנא וא"כ האיך מקדש בהם והאמר רב פסחים דף ז' המקדש מוי"ו שעות ולמעל' אפי' בחטי קורדנייתא דאינן אסורין אלא מדרבנן אין חוששין לקדושין. וי"ל דהתם איכא מיהת שעות דאורייתא לפי מה שפי ר"ת התם אבל הכא ליכא אלא איסורא דרבנן. ולמסקנ' ניחא אף לפירוש הקונט' (דשם) דהא אפי' לר"ש אינה מקודשת עכ"ל. ורא"ש כתב ויש לחלק משום דחמץ בפסח עיקרו מדאורייתא אבל חולין בעזרה לר"ש כל איסורו מדרבנן. עכ"ל. ור"ן תירץ דה"ק אלמא קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא אלא דרבנן וקסבר רבנן לא אסרום בהנא' אלא באכילה משום דלא ליתי למשחטינהו ומחלפי בקדשים עכ"ל. עיין גיטין דף ס"ד ע"ב גבי הא דאמר רב חסדא דאין קטן זוכה לאחרים. אית' מתיב רב חנינא ורדאן כיצד משתתפין במבוי וכו' ומזכה להם ע"י עבדיו ושפחתו העברים האי שפחה ה"ד דאי דאתי' שתי שערות מאי בעי גבי' אלא דלא אתי' וכו' וקתני זוכה לאחרים. שאני שתופי מבואות דרבנן. אמר רב חסדא אשתיק וורדאן (נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה) מאי הוי לי' למימר כל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון במלתא דאית לה עיקר מן התור' אבל מלתא דלית לה עיקר מן התור' לא. ובחולין דף פ"ה ע"ב תניא השוחט את הטרפה (כגון נחתכו רגלי' דטרפות ניכר) וכן השוחט ונמצאת טרפה (בבני מעי') זה וזה חולין בעזרה ר"ש מתיר בהנאה (דשחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה ולא קרינן בהו חולין שנשחטו דזביחה כתיב בהו כי ירחק וזבחת בריחוק מקום וכו') א"ל ר"פ לאביי וסבר ר"ש חולין בעזרה דאוריית' הוא (מוזבחת כדפרישית דקבעי שחיטה ראוי' דאי דרבנן וטעמא דאסירי משום מאן דחזי דנשחטו בפני' סבר קדשים נינהו וחזינן דקאכלי להו בחוץ ואתי למשרי אכילת קדשים בחוץ מה לי ראוי' ומה לי אינה ראוי הא אתי לאתהנוי מקדשים פסולים) א"ל אין והתנן חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה וכו' אי אמרת בשלמא דאוריית' היינו דגזרי' חיה אטו בהמה (אטו סיפא נקט האי לישנא דהא ודאי מהיכא דאתרבו בהמה דקדשים אתרבי חיה והכי קאמר אפי' לא כתיב בדין הוא דנגזור) (ועיין תוס' זבחים ס"ח שכתבו דר"ש סובר חיה לאו דאוריית'. ועיין תוס' דהכא ד"ה אין) אלא אי אמרת דרבנן בהמה מאי טעמא דלמא אתי למיכל קדשים בחוץ היא גופא גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה:

[ב.] פסחים דף כ"ב (גבי פלוגת' דחזקי' ור' אבהו דר' אבוהו סבר כל מקום שנא' לא יאכל לא תאכל וכו' איסור הנא' נמי משמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך הכתוב בנבל' שנ' לגר אשר בשעריך תתננה וכו' וחזקי' סבר דלא משמע איסור הנא' אלא היכא דכתיב לא יאכל) אית'. דר"מ סבר אחד גר ואחד עובד כוכבים ומזלות בין במכיר' בין בנתינ' (מותר לתת או למכור להם נבלה) ור' יהוד' סובר דברי' ככתבן לגר בנתינ' ולעובד כוכבים ומזלות במכיר'. בשלמא לר"מ (לר' אבהו) מדאיצטריך קרא למשרי נבלה בהנא' מכלל דכל איסורין שבתור' אסורין בין באכילה בין בהנא' אלא לר"י דאמר לדברים ככתבן הוא דאתא כל האיסורין דאסורין בהנא' מנא לי'. נפקא לי' מלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך ואי אתה