כסף נבחר חלק א צט

בחזקת שהוא קיים. ואמר רבא ל"ש אלא שהניחו חולה אבל הניחו גוסס לא יתנו דחיישי' שמא מת משמע דאי ידעינן בודאי שעדיין הוא גוסס נותנו בחזקת שהוא קיים והוי גט אלמא דגוסס כל דבריו קיימין (ור"ן כתב דהכי פירושו דאם נתנו לשליח קודם שיהא גוסס ולא הספיק ללכת עד שנעש' גוסס אינו יכול ליתנו בחזקת שנתרפא משום דאין רוב גוססין לרפוא' אלא למיתה ולא נתרפא אלא עדיין גוסס הוא או מת עכ"ל) לכן נרא' לי דודאי גוסס דבריו קיימין והכא גבי מתנה היינו טעמ' דמתנתו אינו כלום משום דמסתמ' גוסס אינו יכול לדבר אבל אם הי' מדבר פשיטא דדבריו קיימין והא דנקט גוסס ולא נקט חולה שנשתתק משום דמסתמא יתרפא ואז יהא בידו להקנות אבל גוסס אין רגילות שיתרפא. וחולה נמי שנשתתק והרכין בראשו דבריו קיימין עכ"ל תוס'. ורא"ש כתב ור"ח פי' כרש"י דגוסס לאו בר מתנה דקי"ל רוב גוססין למיתה וכמת הוא תשוב ואינו יכול להקנות עכשיו נכסים שיפלו לו כשהוא גוסס וכו' ואע"ג דגבי הקנאה לא יכול לאקני גבי ירושת בכור חשיב מוחזקין ולא ראוין ומתוך זה דקדק רבינו יואל מבונא דגוסס אינו מגרש אשתו אע"פ שהוא מיושב בדעתו כיון שאינו יכול ליתן מתנה דונתן בידה כתיב ובעינן דחזי לנתינה והא דתניא בתוספתא דאהלות ובשמחות הגוסס הוא כחי וכו' היינו מידי דממילא ולא שיעש' מעשה כמו נתינת הגט ומתנה דלענין זה הוי כמת גמור וההוא דגיטין (כ"ח) מיירי כשקבל השליח קודם שהי' גוסס וכשהלך השליח נעשה גוסס (ולדברי תוס' י"ל כיון דאלו נתנו בידו לא מהני כיון שהוא גוסס ע"י שליח נמי לא מהני דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושלוחו מצי עביד כ"כ הרא"ש בסוף הסוגיא וכ"כ מהרימ"ט) אבל בשעה שהוא גוסס אינו יכול לעשות שליח והוא עצמו הקשה לדבריו מהא דערכין דגוסס נודר וכו' ותירץ ושמא התם משום חומרא דאמירתו לגבוה וכו'. ורשב"ם ב"ב (קכ"ז) כתב בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ואין יכול לדבר ואין לו כח ליתן משמע מפירושו הא אם יש לו כח לדבר יש לו כח ליתן ור' יואל הק' על זה אמאי נקט גוסס וכו' ור"י אומר כדברי רשב"ם עכ"ל הרא"ש. [ב.] ערכין דף ו' ע"ב מתני' הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך ר' חנינא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין ר' יוסי אומר נודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק אינו חייב בתשלומין (דמלוה הכתוב' בתור' לאו ככתוב' בשטר לכך אינו גובה מן היורשין) ור"י סבר חייב דככתוב' בשטר דמין ולעיל דף ד' איתא מדכתיב והעמיד והעריך כל שישנו בהעמד' ישנו בהערכ' לאפוקי גוסס דאינ' בהעמד' וכו' וכתבו תוס' א"ע דפשטא דקרא דוהעמיד והעריך גבי נודר דכתיב בהאי קרא ע"פ אשר תשיג יד הנודר יעריכנו וגוסס הוא נודר ומעריך כדתנן במסכת שמחות וכו' עכ"ל:

[פסק] [ג.] פ"א מערכין פסק הרמב"ם הגוסס אין לו לא ערך ולא דמים הואיל ורוב גוססין למיתה הרי הוא כמת וכן מי שנגמר דינו בבית דין של ישראל וכו' והעריכו או שהעריך את עצמו או שאמר דמי עלי וכו' אינו חייב כלום שזה כמת והמת אין לו ערך ולא דמים ועל זה נאמר כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה כלומר אין לו פדיון וכו' זה היוצא ליהרג שהעריך אחרים או נדר דמיהם או הזיק חייב לשלם וגובין הכל מנכסיו. כתב לח"מ מדפתח בגוסס ויוצא ליהרג וסיים ביוצא ליהרג שהעריך משמע דאית לי' גוסס שהעריך אחרים אינו חייב אבל התוס' כתבו בערכין דף ד' דגוסס נודר ומעריך כדתנן בשמחות ואפשר דרבינו סובר דנודר ומעריך כיון דאיתא בשמחות ולא כתב הכא היוצא ליהרג אלא משום מ"ש אם הזיק עד כאן לשונו ולי נרא' דרמב"ם הי' לו גירסא בשמחות כאשר היא לפנינו ולא נזכר נודר ומעריך אלא נוחל ומנחיל וכמו שכתבתי נרא' גם כן מדברי רא"ש לעיל וממתניתין דערכין דף ז' נמי אין ראי' דנודר ומעריך קאי על היוצא ליהרג לחוד וע"כ גם התוס' בערכין דף ד' נמי ס"ל דממתני' אין ראי' דגוסס נודר אלא משמחות דאל"כ למה לא הביא ראיה ממתני' דערכין דגוסס נודר אע"כ דמהתם ליכא ראי' כמו שכ' וא"כ הרמב"ם נמי מצי סובר כרש"י ור' יואל דחשיב כמת לענין כל הדברים שצריך מעשה כן נ"ל]. ובש"ע אה"ע סימן קכ"א פסק כרשב"ם ור"י ורא"ש דגוסס הוא כחי ויכול לגרש. ורמ"א כתב וי"א (סמ"ג) דוקא גוסס שמדבר אבל אינו מדבר לא וכתב ח"מ אף על גב בשחט בו שנים סגי ברמז שאני התם דנשחט מתוך בריו ודעתו צלותא אבל זה בגוסס מתוך חליו שאין דעתו צלותא כשניטל ממנו כח הדבור ע"כ י"א להחמיר. ובב"י אינו מחלק בין יכול לדבר או לא עיין שם. ובש"ע ח"מ סימן ר"נ פסק גוסס מתנתו מתנה. ובש"ע י"ד סי' ש"ע פסק דכהן אסור לכנס לבית שיש בו גוסס ורמ"א כתב ויש מתירין ומחלוקתן תלוי בזה דאי' בנזיר דף מ"ג ת"ר להחלו (לא יטמא בעל בעמיו להחלו) עד שעה שימות (מותר לעסוק בו ואינו עובר עליו משום לא יחלל עד שעה שימות) רבי אומר במותם יטמא עד שימות (האי קרא בנזיר קאי וה"ה בכהן) מאי בינייהו אמר ר' יוחנן משמעות דורשין איכא בינייהו ר"ל אמר גוסס איכא בינייהו למ"ד מלהחלו אפי' גוסס (קאי בלא יחלל) ומ"ד במותם עד שימות אין גוסס לא ומסיק הש"ס דאינו מטמא עד שתצא נפשו אבל לענין אחולי מכיון שהוא גוסס קאי בלאו דלא יחלל לת"ק. וכתב תוס' מהכא שמעינן דכהן אינו מוזהר על הגוסס דקי"ל כר' יוחנן. מיהא בה"ג גרס אביי במקום ר' יוחנן ורבא במקום ר"ל לפי זה הלכה כרבא ולרבא פליגי רבי ורבנן והלכה כרבנן נמצא יהא כהן מוזהר על גוסס עכ"ל. וע' ש"ע י"ד סי' של"ט] (כלל לו) גלגול שבועה [א.] קידושין דף כ"ז ע"ב אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התור' שנא' ואמרה האשה אמן אמן (יתיר' למדרש מיני' גלגול) ותנן על מה היא אומרת אמן. אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוס' ונשואה ושומרת יבם האי ארוס' ה"ד אילימ' דקני לה כשהיא ארוס' וקא משקי לה כשהיא ארוס' והתנן ארוס' ושומרת יבם לא שותת וכו' אלא ע"י גלגול (שקינא לה כשהיא נשואה ומגלגל עליה שבוע' על האירוסין אע"פ שלא היו ראויין לשבועה בפני עצמו שהרי לא קינא לה). אשכחן סוטה דאיסור' ממונא מנלן תנא דבי ר' ישמעאל ק"ו מה סוטה שלא נתנה להתבע בעד אחד מגלגלין ממון שניתן להתבע בעד אחד אינו דין שמגלגלין [ואע"ג דממונא מאיסור' לא ילפינן במה מצינו. מ"מ ילפינן ממונא מאיסורא בק"ו כדאשכחן הכא. כ"כ הריטב"א. וכן משמע בתוס' ד"ה נאמר' שכתבו ל"ל ק"ו דלעיל. וי"ל דאי לאו ק"ו בהאי במה מצינו לא מצינו למילף דממונ' מאיסור' לא ילפינן אבל בתר דגלי לן האי ק"ו דילפינן ממונ' מאיסור' מהשתא מסקינן שפיר בהאי במה מצינו לעשות ספק כודאי וכו']. אשכחן בודאי (שמגלגלין שבועת טענת ברי בדבר שאין חייבין עליו שבוע' כגון קרקעות או שלא הודה במקצת שמגלגלין אותו אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר) ספק מנלן (כגון שבועת השותפין אם חלקו השותפין שוב אינו יכול להשביעו נתחייב לו שבוע' ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. אי מק"ו לא דמי דסוטה כל שבועת' ספק וגלגולה נמי ספק. ממון עיקר שבועתו אינ' באה אלא בטענת ודאי גלגול דידי' נמי טענת ודאי) תניא רבי שמעון בן יוחי אומ' נאמר' שבועה בחוץ (שבועת הדיינין) ונאמר' שבועה בפנים (שבועת סוטה במקדש) מה שבוע' האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי אף שבוע' האמור' בחוץ עשה בה ספק כודאי. עד היכן גלגול שבועה. אמר רבא השבע לי שלא