כסף נבחר חלק א ק

נמכרת לי בעבד עברי. האי טענתא מעליותא היא ובלא גלגול נמי אי הוי מודה במקצת או הי' לו עד אחד הי' חייב שבוע') ממונא אית לי' גבי'. רבא לטעמי' דאמר עבד עברי גופו קנוי. אי הכי היינו קרקע מהו דתימא קרקע הוא דעבדי אנשי דמזבני בצנע' אם אית' דזבן לית לי' קלא האי אם אית' דזבין קלא אית ליה קמ"ל. (וצ"ע דבחזקת הבתים מאן דזבין בפרהסי' זבין. עיין בש"ס בהגה). וכתב הר"ן איכא למידק למה לי לאכוחי מארוס' דדאיק בה טובא היכי דמי וכו' הא קתני בהדי' אמן מאיש אחר ודאי לא משכחת בלא גלגול י"ל אי מההיא הוי אמינא ה"מ בדברים שראוי' להשביע עליהן בעלמ' דומיא דאיש שראוי להשביע אם קינא לה ממנו אבל בדברים שאין ראוי להשביע עליהן כגון קרקע [דקתני מתני' שנשבעין עליה ע"י גלגול אע"פ שאין נשבעין עליה בפני עצמה] הוי אמינא שאין מגלגלין קמ"ל ארוסה שאע"פ שאין ראוי להשביע מצד עצמה לעולם אפ"ה מגלגלין ומסבר' אית לן דמיתורא נפיק לה אפי' בכה"ג ולא מפלגינן בין דברים שדרכן להשביע לשאין דרכן וכו' והכי איתא בירושלמי מנין לגלגול שבוע' מסוט' אמן מאיש זה וכו' עד כדון בדברים שראוין להשביע בדברים שאין ראוין להשביע נשמעינה מן הדה שלא שטיתי ארוס' עכ"ל הר"ן. ועוד כתב הר"ן איכ' למידק למה אצטריך למוד על ספק דהא אשכחן בממון שבוע' שבאה על הספק דהיינו שבועת שומרין הלכך שפיר איכ' למגמר מסוטה. וכ"ת דהתם נמי ברי הוא שהרי יודע בודאי שהפקיד אצלו. ליתא דהא אין חיובו של שומר חל עד שעת אונסין כדאית' ב"ק (קי"ב) ובפ' אלו נערות אלמ' עיקר חיובו של שומר ספק הוא וי"ל אין ה"נ ודאמרי' ספק מנלן לא בשומרין קאמרי' כיון דעיקר' ספק גלגולה נמי ספק כסוט' אלא ה"ק בהנך שבועו' שאין עיקרן בא אלא בברי מנלן דמגלגלין בשמא וכו' ושמעינן משמעתין דכולהו שבועות מגלגלין ברי על ברי. ברי על שמא שמא על ברי ואפי' שמא על שמא דהא סוטה שמא על שמא. ואע"פ שיש חולקין ואומרין דשמא על שמא אין מגלגלין ושאני סוטה דכברי דמי וכו' ואינו מחוור שא עפ"כ שמא הוא וכו' שא"כ ברי על שמא מנלן. וכ"ת אין מגלגלין הא אמרי' פ' השואל מגו דמשתבע דכדרכה מתה משתבע נמי דשכורה מתה ע"י גלגול וכן מוכח מפ' המפקיד (ל"ב) גבי הא דתנן סלע הלויתיך וכו' ועוד מוכח שבועות (מ"ה) דמגלגלין על שבועת השותפין שהיא שמא. אלא ש"מ דסוט' נמי שמא היא וכיון שכן למדנו שמגלגלין שמא על שמא וכן כתב הרי"ף בתשובה דמגלגלין שבועת השותפין שחלקו על שבועת השותפין אחרת שנפל' לו לאחר מכאן עכ"ל. כתבו תוס' בד"ה נאמרה שבועה בפנים וכו' אומ' רבי לא על כל ספקות מגלגלין שאם נתחייב אדם לחברו שבועה אינו יכול לגלגל עליו השבע לי שלא גנבת לי שום דבר מעולם אלא דוקא בספק שיש לנו לחוש קצת כגון נעש' לו שותף עכ"ל. כ' תוס' רי"ד ואי קשיא א"כ תחלת שבועה נמי נימא שבא על הספק וכו'. תשובה באמת בעד אחד משכחת לה על הספק כגון שאמר באת אלי ללות מנה ואיני יודע אם הלויתיך והוא אומר לא הלויתני ועד אחד מעיד שהלוה לו נרא' שהוא חייב כיון ששנים מחייבין אותו ממון אבל במודה במקצת פטור מפני שהוא כמשיב אבדה ולא מצינן לחיובה משום גזר' שוה משום דכתיב כי יתן ולא אהני ג"ש אלא לגלגול עכ"ל:

[ב.] בשבועות דף מ"ח ע"ב אית' מגלגלין בדרבנן (אם נתחייב לו שבועה דרבנן כגון היסת או של נשבעין ונוטלין דתקנתא בעלמא נינהו מגלגלין עליו שבועות אריסין שחלקו) אמר רב הונא לכל מגלגלין (ע"י כל שבועה דרבנן מגלגלין) חוץ משכיר ומעל יד שבועת שכיר שאין מגלגלין עליו שבועה אחרת לפי שהי' עצמה אינה מן הדין אלא כדי להפיס דעתו של בע"הב) (ואע"ג דעד אחד מעיד שהיא פרועה דאינו אלא להפיס דעתו של בע"הב מ"מ שייך גלגול דאינ' פטורה אלא מגזרת הכ' שאין נשבעין על הקרקע וכו'. תוס') רב חסדא אמר לכל אין מקילין (אלא מגלגלין והיא היא) חוץ משכיר דמקילין מאי בינייהו א"ב לפתוח לו (אם לא טען התובע שיגלגלו עליו יפתחו לו ב"ד למ"ד מגלגלין. ולמ"ד אין מקילין אם טען גלגול אין מקילין עליו אלא מגלגלין ואם לא טען אין לנו לפתוח לו) כתב הרא"ש בדרבנן פליגי דבדאורייתא עיקר גלגול מסוטה ילפינן וכהן מגלגל בלא תביעת הבעל עכ"ל. וריטב"א בפ"ק דקדושין כתב איכא בינייהו למפתח לר"ח פתחינן ולר"ה לא פתחינן. והלכתא כר"ה. ומודה ר"ה דבסוט' פותח הכהן אלא דשאני סוטה דהוי איסורא וכל ישראל ערבים ומחייבי לאפרושי מאיסורא ובעלי דבר חשיבא אבל הכא דממונ' הוא אי לא טען בעל דבר אין לנו לעשות עצמנו כעורכי הדיינין ולפתוח לו שיגלגל עליו עכ"ל ונ"י בריש מציעא (גבי הא דאמרי' תיתי מגלגול שבוע' דע"א) כתב מכאן למדנו תוס' שמגלגלין אע"פ שאין בעל דין תובע ופותחין לו דהא מדמינן גלגול שבוע' לעדים ובעדים אמרי' לישבע אפי' אין בעל דינו תובע כמוד' במקצת ועוד ראי' מסוטה. וכי פליגי ר"ה ור"ח בשבוע' דרבנן עכ"ל. ור"ן בפ' כל הנשבעין כתב דרב הונא אמר שאין מגלגלין על השכיר מפני שחשו חכמים עליו ורב חסדא אשמעי' קולא אחריתי שפותחין לו השבע וטול ואע"ג דלישנא מאי בינייהו לא א"ש. וכן מצאתי לרמב"ם פרק י"א משכירות עכ"ל. כתבו תוס' בשם הריצב"א הא דקתני שכיר דקמ' נקט וה"ה כל הני דקתני בהדייהו כיון שהשבוע' לטובת' אין לגלגל עליהן. ואין נראה לר"י דשבועת שכיר אינה לטובתו דמן הדין נוטל בלא שבועה ואינו נשבע אלא להפיס אלא אומ' ר"י דוקא שכיר משום דשבוע' אינה אלא להפיס לא חייבו כ"כ שיכול לגלגל עליו עכ"ל:

[ו.] כתבו תוס' ורא"ש בבבא מציעא דף צ"ז דאין מגלגלין אלא על טענת ודאי של נתבע (ר"ל אטענ' שרוצה לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה דומיא דסוטה. כ"כ סמ"ע וש"כ סי' ל"ד ודלא כב"ח שכ' דאעיקר שבועה קאי) דומיא דסוט' שהיא טוענת ודאי שלא נטמאה אבל על טענת שמא של נתבע אין מגלגלין ולכן במתני' דהתם דמשאיל או' שאול' ושוכר אומר איני יודע אין עליו גלגול שבוע' כיון דצריך לישבע על מתה כדרכה משום דנתבע טוען שמא (פי' מה שרוצה לגלגל עליו כלו' שבועת שכור' מתה טוען איני יודע) ועוד כתבו דאין מגלגלין כשטוען תובע טענת שמא אלא בדבר דדומה אמת קצת כגון טענת ארוסין ושותפין שרגילין ליהנות משל אחרים משום דמורי היתרא וכגון סוטה שרגלים לדבר וכו' ויש לחוש שזינתה גם באירוסין אבל הכא אין רגלים לדבר שמת' השאולה יותר מן השכורה הלכך מספקא אינו יכול לגלגל עליו לישבע ששכורה מתה ע"כ ועוד כתבו תוס' וא"ת על טענת ודאי מנלן שמגלגלין אפי' על דבר שאינו דומה אמת כיון דגלגול מסוט' נפקא לן וי"ל דבמסקנא בקדושין דילפי' מג"ש לכולה מלתא והשתא ילפי' אפי' על טענת ספק אע"ג דבממון לא הוי כעין עיקר שבועה דעיקרה אינה באה אלא על טענת ודאי וכו' וילפי' נמי דמגלגלין בטענת ודאי אפי' בדבר שאינו דומה כיון דהוי כעין עיקר כמו בסוטה דמגלגלין כעין עיקר (שעיקר שבועה באה על הספק ומגלגלין נמי על הספק):

[ד.] כתב הרא"ש סוף כל הנשבעין ואדם שנתחייב שבועה וראה שמגלגלין עליו ורצה לשלם תביעה ראשונ' כדי שלא יגלגלו עליו כתב הרי"ף צריך לשלם הכל או ישבע על כל מה שמגלגל עליו ומביא ראי' מירוש' דאיתא התם חד בר נש אזיל למידן קומי דר' זירא וחייבי' שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין דינרין אני חייב לך קא פרעין לך א"ל ומילתא פלן ופלן דאית לי עלך א"ל ר' זירא או הב לי' במה דתבע לך או אשתבע כל מה דמגלגל עלך ונראה דמתחל' תובעו מילתא פלן ופלן דאלו