כסף נבחר חלק א צד

לקח עשרה טלאים וזה לקח תשעה וכלב אחד שעם הכלב מותרין אבל העשר' שכנגדו אם יש אחד מהם דמו כדמי הכלב או יתר על דמי הכלב מוציאו מן העשר' כנגד הכלב ויהי' מחירו ושארן מותרין ואם כל א' וא' מהן דמיו פחותין מדמי הכלב הרי העשר' כולן אסורים עכ"ל הרמב"ם שם. וק' הא לר"י דאין ברירה כולן אסורין עכ"פ וצ"ע עכ"ל לח"מ. ושער המלך בפ"ג מגירושין כתב בשם המבי"ט בספר קרית ספר וז"ל נר' דמדאורייתא כולהו טלאים מותרים דהטלה שכנגד הכלב מתערב ומתבטל מדאורייתא אלא מדרבנן לא בטלי דבעלי חיים חשיבי ובדרבנן יש ברירה עכ"ל. ובבכורות פריך אליבי' דר' יוחנן דס"ל אפי' בדרבנן אין ברירה. ובתמורה פריך בפשיטות אליבא דהלכתא דבדרבנן יש ברירה וכו' עכ"ל שער המלך. (ועדיין לא הונח לנו בזה דהא ק' קושית תוס' אם כן כל הזבחים שנתערבו יברור א' מהם וע"כ צ"ל דרבינו ס"ל תי' דהרמ"ח שם בתוס' כתמור' וכ"כ מרכבת):

[כו] בפ"ח ממעשר שני כתב הרמב"ם טמאים וטהורים שהיו אוכלים או שותין כאחד בירושלים ורצו טהורים להיות אוכלין מעשר שני שלהם מניחין סלע של מעשר שני ואומר כל שהטהורים אוכלים ושותין סלע זו מחולל עליו ותצא סלע לחולין שהרי אכלו ושתו בשויו בטהר' ובלבד שלא יגעו הטמאים במאכל שלא יטמאוהו. כתב הראב"ד פירשו בגמ' באומ' לכשישתה ולא יאמ' מעכשיו ולא כששתו אלא מעכשיו לכשישת' ויש ברירה עכ"ל. וכתב כ"מ הוא משנה סוף פ"ב דמעשר שני ויש לדקדק הא בדאורייתא אין בריר' ושמא לכך נתכוין הראב"ד להשיג על רבינו למה פסק כמשנה זו הא אתיא דלא כהלכתא ומ"מ על מ"ש הראב"ד בשם הגמ' יש לדון דהכי איתא בירושלמי במה אנן קיימין אי באומ' מכבר משקה מעורב הוא ואם באומ' כשישתו למפרע חולין שתו אלא קיימינן באומ' מכבר לכשישתה. פי' כלו' סמוך לעת שמתחילים לשתות תהא הסלע זו מחוללת דהשתא חל החילול קודם שהתחילו לשתות ולא מופלג אלא סמוך ביות' בשעה שפירש היין מהכד לפיהם דהשתא אינו ענין לברירה והראב"ד מפ' מכבר וכו' היינו מעכשיו לכשישתו וה"ז ברירה עכ"ל:

[כז] בפ"ד ממעשר שני הלכה ט"ו כתב האומ' מעש' שני מחולל על סלע שתעל' בידי מכיס זה על סלע שאפרוט מדינר זהב זה וכו' ה"ז חילל וסלע שתעל' בידו או שיפרוט תהי' מעשר. אמר הרי מעשר מחולל על סלע שהית' ביד בני לא חילל שמא לא היתה בידו באותה שעה. כתב כ"מ וא"ת הא מוכח בעירובין דמ"ד בסלע שתעלה מכיס חילל סבר יש ברירה ורבינו פוסק דבדאורייתא אין ברירה לא הו"ל לפסוק חילל ותי' הר"י קורקוס דאפשר דהכא אין אנו צריכין לטעם ברירה שכיון שזה אמר ה"ז מחולל על סלע שתעלה בידי ממ"נ המעשר פדוי ופדיון מעשר בכיס זה הוא וכולם בספק מ"מ איזה סלע שיהי' ה"ז חילל בשעה שיעלה סלע נאמ' זהו הסלע שחילל עליו וכתב לתרץ למה הגמ' לא תירץ כן ולי נראה דרבינו לטעמי' שתרומ' בזמן הזה דרבנן וה"ה במעשרות כמו שכתב בפ"א מתרומות עכ"ל. ובפ"ח מפסולי המוקדשים כתב הרמב"ם שנים שלקחו קיניהן בעירוב או שנתנו דמי קיניהן לכהן לאיזה שירצה הכהן יקריב חטאת ולאיז' שירצ' יקריב עולה שאין הקינין מתפרשין אלא בלקיחת הבעלים או בעשיית הכהן. כתב כ"מ ואע"ג דבעירובין בעי לאתויי מהכא דר' יוסי סבר יש ברירה ומוקי לה בשהתנו ורבינו פוסק אין ברירה הי' לו לומר דבשהתנו מיירי. י"ל דאמרי' התם א"ה מאי למימרא קמ"ל כדר' חסד ומפ' דהשתא דקמ"ל כדר"ח א"צ להתנות אלא אע"ג דלא התנו כדהתנו דמי עכ"ל:

[כח] בפ"ה מהלכות יו"ט כתב שנים שלקחו בהמ' בשותפות ושחטו בי"ט הרי הבשר כרגלי שניהם אבל אם לקחו חבית בשותפות וחלקו אותה בי"ט הרי חלקו של כל א' כרגליו הואיל ותחומין מדברי סופרים יש ברירה בהם ונחשוב כאלו חלק שהגיעו לזה היה ברור לו ומובדל בחבית מעי"ט וכאלו לא היה מעורב ואין אתה יכול לומר כן בבהמה שחלק זה שהגיעו אפי' נחשוב אותו שהי' מובדל בבהמה מעי"ט וכאלו היה ברור הרי ינק מחלקו של חברו כשהיתה הבהמה קיימת וכו' ונמצא כל אבר ואבר מעורב מחלקו ומחלק חברו. ובפ"ח הל' ז' מעירובין כתב אמר לחמשה הריני מערב על איזה מכם שארצה וכו' אע"פ שרצה משחשכ' ילך דבר שהוא מדברי סופרים יש בו ברירה. ובפ"ו הלכה כ"ג מעירובין כתב אחד או רבים שאמרו לאחד צא וערוב עלינו וערב עליהן באיז' רוח שרצ' ה"ז עירוב ויוצאין בו שהרי לא יחדו לו רוח. כתב הראב"ד שנה משנתנו כמ"ד יש בריר' עכ"ל. כתב הרב המגיד וכן הוא האמת דק"ל בדרבנן יש בריר' ואפי' לא ידעו עד שחשכ' יוצאין באותו עירוב עכ"ל. ושער המלך בפ"ח מעירובין הקש' על הראב"ד והה"מ דה' ענין בריר' לכאן דהכא היינו טעמא משום דכיון דלא פי' לו על איזה רוח יערב עלי' דידי' סמך על איז' רוח שיערב לו שיהי' עירוב וזה שכתב שהרי לא יחדו לו רוח. ולפי דברי הראב"ד והרב המגיד ק' לי מההיא דתנן בפסחים (פ"ח) שחט גדי יאכל וכו' ואמרו בגמ' פשיטא וכו' אע"ג דרגיל בטלה ולפי דבריהם נימא אין בריר' ואע"ג דניחא ליה השתא בגדי דלמא בשעת שחיטה דעתו שישחט טלה אלא ודאי כיון דלא פי' עלי' דידי' סמך כמו שכתב רש"י שם וליכא למימר דמתני' כמ"ד יש בריר' שהרי רבינו פסקה להך מתני' בפ"ג מקרבן פסח. ותו שהרי בגמ' פרכינן אסיפא דמתני' מהא דאין נימנין ופירש"י דאין בריר' אבל ברישא ניחא לי' ובתוס' שם הוכיחו דמתני' דשם ל"ל בריר' וצ"ע עכ"ל:

[כט] בפ"ג מגירושין כתב יתר על כן אמר לסופר כתוב ואיזה שארצה אגרש בו וכתב הסופר על דעת זו וגירש בו תחת מהן ה"ז ספק גירושין. כתב כ"מ משום דלחומרא יש בריר' עכ"ל. ועיין בית שמואל סי' קל"א שכתב מיהו צריך יישוב הא דפסק הרמב"ם אחים מחזירין זה לזה ביובל הא כיון דספק הוא אוקי נכסים בחזקתן. ובחדושי רשב"א כתב דמחזירין זה לזה דמצוה דאורייתא הוא להחזיר ומש"ה אזלינן לחומרא וכן מוכרח בש"ס אליבי' דרב אסי דהוא אמר בגיטין אם אמר לגרש איזה שירצ' הגט פסול היינו מדרבנן וע"כ משום דס"ל יש בריר' והוא אמר בשם ר' יוחנן אחים מחזירין זה בזה ביובל וע"כ צ"ל כמו שכתבתי. והא דפסק הרמב"ם אחים שחלקו פטורין ממעשר י"ל משום דקי"ל ספק מעשר פטור עכ"ל. בש"ע אה"ע סי' קל"א פסק כרמב"ם. ובפ"א מגירושין כתב הרמב"ם וכן אם התנה בעל פה קודם כתיבת התורף ה"ז ספק גירושין. וכתב ה"ה דיצא לו מן הירושלמי פרק כל הגט ששם מוכח שפיסול התנאים בגט הוא מחמת שאין אומרים יש בריר' דאף על פי שנתקיימו מ"מ בשע' שנכתב הגט לא הי' ספר כריתות כבר כתב רבינו פ"ג בדין בריר' ספק גירושין והוא סבר דבגמ' דילן לא פליגי בהא דלא אדכרינן בגמ' גזרה בדינים אלו אלא לדברי רבי אבל לדברי רבנן דקי"ל כוותייהו לא הזכירו כלל גזרה. וכן פסק ש"ע אה"ע סי' קמ"ז:

[ל.] בפ"ז מאישות כתב האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירצ' אבא רצה האב מקודשת לא רצה או ששתק או שמת קודם שישמע אינ' מקודשת. ע"מ שלא ימחה אבא שמע ומיק' אינ' מקודשת לא מיחה או שמת ה"ז מקודשת. ופני יהושע בקדושין דף ס"ג הקשה הא כיון דתלינן זה ביש בריר' ואנן קי"ל אין בריר' למה היא מקודשת ודאי (ותירוצו של רמב"ן דק"ל כר' יוסף דע"מ שלא ימחה לא שייך לרמב"ם ופוסקים) וצ"ע. ובשאגת ארי' סי' צ"ב כ' שי"ל דרמב"ם ופוסקים מיירי בקדושי כסף או שטר וחלין בעת שירצה אבא אבל לא למפרע