כסף נבחר חלק א צב

ברירה ואמ' דגט ש"מ מהני ועוד קשה דקי"ל הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת דהכי תנן במסכת קדושין וכתבוה הגאונים וקי"ל אין ברירה והכא תלה ליה בברירה ועדיין אני אומ' דשאני ע"מ שירצה שכיון שדב' מסו' ללב אין אומרים כשרצה עכשיו הוברר הדבר שרצה משעה ראשונה אלא לדברי האומ' יש ברירה והכי משמע בעירובין וכי קי"ל כסתם מתניתין דקתני ע"מ שירצה אבל רצה האב מקודשת אליביה דרב יוסף היא דקי"ל דאמ' ע"מ שלא ימחה אבא הוא ולא צריך ברירה וזה הכלל שאני אומ' בברירה כל דבר שתנאו במעש' אחרים הרי זה קיים כגון גט של ש"מ לדברי האומ' מגורשת למפרע וה"ה בכותב גט לאשתו אם תצא בפתח תחל' בחברותיה ואם לאו לא יהא גט שאם נתקיים התנאי ה"ז גט למה זה דומה לאומ' לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים שאם ירדו ודאי מקודשת כמו שאומ' בירושלמי בקדושין אבל אין אדם מתנה על שני דברים כגון לאיזה שתצא בפתח תחלה וכגון שני לוגין שאני עתיד להפריש שהרי אפש' שתתחלף המעשה ואין דעתו נבררת משעה ראשונ' לדבר זה וכן הדין במתנה אם בא החכם וכו' אין המעשה מתקיים בהם אלא לדברי האומ' יש בריר' אבל האומ' אם בא חכם למזרח יהא עירובי למזרח ואם לאו יהא עירובי בטל קנה לדברי הכל והוא שיתנה במעש' אבל התולה בשל עצמו או בשל אחרים (כלומ' ברצון עצמו או ברצון אחרים כההיא דע"מ שירצה אבא) שלא התנה בשני דברים אלא בדבר אחד אין אומרים כשרצ' עכשיו הוברר הדב' וחל משעה ראשונ' אלא לדברי האומ' יש ברירה והיינו דמייתי בשמעתין ע"מ שירצ' אבא וכדפרישית וכדתניא בעירובין רציתי אלך וכו' דמ"ס יש בריר' ומ"ס אין ברירה וכו' ובירושלמי גרסי' על מתנית' דתנן איזה שארצה אגרש פסול ומקשה מכיון שנתנו לה יעשה כמי שהי' כרות משעה ראשונה ומתרץ ר' חנינא אמר רבי היא אמר ר' יוחנן ותני כן כל התנאים פסולים בגט דברי רבי וחכ"א את שהוא פסול בפה (דהיינו חוץ מפלוני) פוסל בכתב ושאינו פוסל בפה (דהיינו ע"מ שתתני לי מאתים זוז) אינו פוסל בכתב אמר ר' יודן מה פליגין בשביטל תנאים אבל אם לא ביטל תנאים אפי' ר' מודה הדא אמרת כל התנאים דתנינן בגיטין דלא כרבי אמר ר' חנינא תמן כותב ע"מ כך וכך ע"כ ירושלמי. פי' מתני' רבי היא דל"ל בריר' דקאמ' דכל התנאים פוסלין בכתיבת הגט שאם כתב לה הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שתתני לי ר' זוז אע"פ שנתנה אינו גט שלא נכתב לשם כריתות גמו' משעה ראשונ' ואין אומרים כשנתקיים התנאי נתברר שנעש' כרות משעה ראשונ' ואמ' ר' יודן כשנחלקו רבי וחכמים בכתב דאלמא הכל מודים בבע"פ שאינו פוסל בשחזר הבעל עצמו אח"כ ובטל התנאי שכיון שבשעת הכתיבה לא אמר ואח"כ חזר הוא עצמו ובטל אגלי מלתא דלאו דעתי' בתנאי' ומשעה ראשונ' גמר לגרש ועל דעת כריתות גמו' כתב אבל אם לא ביטל תנאים אפי' רבי מודה שכל הפוסל על פה פוסל בכתב לפי שלדעתו כל התנאים פוסלין בין ע"פ בין בכתב שמשעת ראשון ע"ד תנאי כתב ולא אמרי' כשנתקיים תחול למפרע דל"ל בריר' ולפיכך אמרה הדא אמרה כל תנאים ששנינו בגיטין דלא כרבי ור' חנינא פליג ואמר בין בטל בין לא בטל לא פסול ר' בע"פ שכשם שאין אנו אומרי' בריר' לקולא כך אין אנו אומרים הוברר הדב' שע"מ כן נכתב הגט משעה ראשונ' אלא ע"ד כריתות נכתב ועל דעת כריתו' נתן אלא שאומ' על תנאי כתבתי כל זה לפי שיש ללמוד ממנו שכל תנאי שבכתיבת תורף הגט אע"פ שנתקיים אין אותו הגט כשר אלא למ"ד יש בריר' וקרובים דברים הללו לדברי רש"י ואעפ"כ דברים קשים הם. ולבסוף כתב והדברים מכריחים לומ' דרב משרשי' ורבינא סברי דטעמי' דר' יהוד' בגט ש"מ ודר"ש בקדושין משום בריר' הוא אבל הסוגיא בעירובין ובבא קמא ויומא סוברת דאפי' למאן דל"ל ברירה הוי גיטא אע"ג דאמ' מעת שאני בעולם דכמאן דאמ' מעכשיו דמי וכן בקדושין דר' שמעון קסברי הני סוגיות דהיינו טעמא דע"מ שלא ימחה אבא ולא צריך ברירה ואנן השתא בגט ש"מ כיון דחזינן כולהו סוגיא דמכשרי ש"מ דכשר והטעם צ"ע בדיקה בדברי גאונים ז"ל עכ"ל. וכ"כ הר"ן בפ' כל הגט משמו בקצרה דלא שייך ברירה אלא במתנה על ב' דברים ובעל מנת שירצה אבא אף שאינו מתנה כ"א על דבר אחד היינו טעמא לפי שהוא דבר המסו' ללב וכו' דלא אמרי' הוברר הדבר שרצה משעה ראשונ' וכי קי"ל כסתם משנה ע"מ שירצ' אבא אליבי' דרב יוסף הוא דקי"ל הכי ע"ש. [כא.] בב"ב דף ק"ז אתמר אחים שחלקו ובא בעל חוב דאבוהון) ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקות (אותה חלוק' בטל וחוזרין וחולקין בשוה מן הנשאר) שמואל אמר ויתר (דפסיד ואינו חוזר על אחיו כלל) ורב אסי אמר נוטל רביעי בקרקע ורביעי במעות רב אמר בטלה קסבר אחים שחלקו יורשים הן (תורת יורשין יש עליהן לפרוע בין כולן חובת אביהן דמשום חלוקה לא אסתלק מקרקעי דידהו מבעל חוב דאבוהון דס"ל לרב יש ברירה הוברר הדבר שזכה כל א' בחלק הראוי לו ונמצא דלא לקחו זה מזה כלום וה"ה לענין חזר' ביובל לרב אין מחזירין) ושמואל סבר אחים שחלקו לקוחות הוי (דאין בריר' ונמצא שכל אחד נטל חלק אחיו) וכלוקח שלא באחריות דמי. רב אסי מספקא לי' אי יורשים הוי אי לקוחות הוי וכו' אמר ר"פ הלכתא בכל הני שמעתתא מקמצין אמימר אמר בטלה מחלוקת והלכתא בטלה מחלוקות. וכ' הרא"ש פי' הרשב"מ מהכא שמעינן דאחים שחלקו כיורשים הוי ולא כלקוחות וכן היה ר"ת רגיל לפסוק דיש בריר' מדפסקינן הכא הל' כרב ועוד ראי' מנדרים (מ"ה) דפסקי' כר' אליעזר בן יעקב וכו' ושוב חזר בו ר"ת ופסק דבדאורייתא אין בריר' מההיא דביצ' דמשמע דפסק לגמרי כר' אושעיא דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה ועוד ראי' מדאמר רבא אמר ר"נ (קדושין מ"ב) האחים לקוחות הן וקי"ל דהלכת' כר"נ בדינא והא דפסקי' הכא דבטלה מחלוקות לאו משום דיורשין הוי אלא משום דלהך מלתא כיורשים הוי וימשוי' להו כלקוחות באחריות שאם יטרפו ממנו שיחזיר ויחלוק וכו' עכ"ל. ובפ' כל הגט כתב הרא"ש אין בריר' ואין חילוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ע"ש. והג"א בעירובין דף ל"ז כ' קי"ל יש בריר' בין בדאורייתא בין בדרבנן [והיינו שיטת ר"י]. ומרדכי סוף ביצה בשם ר"ח כתב דפסקי' כר' יוחנן אפי' בדרבנן אין בריר' (וזה תימא איך פסק היפך פסק הגמ' בביצ' ע' שער המלך). ע' תוס' גיטין דף מ"ח ד"ה אי לאו. וע' תוס' ע"א דף ס"ג ד"ה כגון שכתבו אין שם אתנן זונה חל אפי' למאן דאית לי' ברירה אלא על הטלה המבורר בשעת ביאה:

[כב] כ' הר"ן בריש פרק כל הגט בהלכות והלכת' כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון נ"ל דאחרון לאו פוסל לכהונ' בלחוד הוא אלא אם בא אחר וקדש' חוששין לקדושין דכיון דקי"ל דבדרבנן יש בריר' משמע דמאי דאמרי' דבדאוריית' אין ברירה היינו משום דלחומר' אין בריר' אבל לקולא ודאי דלא אמרי' אין בריר' לפיכך אמר ללבלר כתוב לאיזה שארצ' אגרש וגירש ה"ז ספק גירושין וכן פסק הרמב"ם עכ"ל. כתב שער המלך בפ"ג הל' ד' מגירושין הא דקיי"ל אין ברירה בדאוריית' היינו משום ספק דמציאות גבי גט שמא זו לא היתה ראוי' לצאת מעיקרא או שמא הית' ראויה וגבי אחים שחלקו שמא חלק זה הי' ראוי ליפול לו או לא אבל לא הוי ספקא דדינ' אי קי"ל הלכה כמ"ד יש ברירה או כמ"ד אין ברירה. וים של שלמה בב"ק פליג אר"ן וכתב בדאורייתא ל"ש לקולא ול"ש לחומר' לא אמרי' ברירה וע"פ דברי הר"ן הללו מיושב קושיית ב"י א"ח