כסף נבחר חלק א צא

שעה ישתמש בו כל אחד מהם אנו צריכין לברירה לומ' שעכשיו שאחד מהן משתמש הוברר הדבר למפרע שמשעה ראשונ' קנה אותה כולה לשעה זו ובודאי יכול אדם להקנותה חדש אחד לראובן וחדש א' לשמעון ובזמן כל אחד ואחד קנין הוא לו לגמרי דהיינו נכסי לך ואחריך לפלוני אלא משום דהכא אין זמן כל אחד ואחד ידוע לא מהני אלא למאן דאית לי' בריר' דאמרי' דאגלי מלתא דמשעה ראשונ' קנוי לזמנים הללו וכי תימא כיון דבריר' דהכא כבריר' דעלמא היכי פסקינן כראב"י וכו'. משום דהכא עדיפא דהיינו טעמא דאמרי' בעלמא אין ברירה לפי שאין ראוי שיחול דבר על ספק ולפיכך האומר לסופר כתוב גט ולאיזה שארצ' אגרש פסול לפי שיש ספק משעה הראשונ' בעיקר הגט לשם מי חל. וכן נמי גבי בא החכם משום דבשעת קניית העירוב לא הי' מתברר כלל איזה מהן יקנה ולפיכך כיון דבכל חד איכא למימ' שמא לא יקנה כלל אע"פ שלאחר מיכן יתברר הדבר אין בריר' וכן גבי אחים שחלקו כיון דמשעה ראשונה איכא לספוקי שמא לא יזכה בחלק זה כלל נמצא שהוא ספק גמו' משעה ראשונ' וכל כיוצא בזה אין בריר' אבל הכא עיקרו של דבר מתברר משעה ראשונ' ומיעוטו לאחר זמן. לפי שאף משעה ראשונ' אין אנו מסופקין גם כן שמא אפי' ירצה לזכות פלוני לא יזכה בה שהרי משעה ראשונה אנו יודעין שעתיד כל אחד לזכות ושיזכה בו כל שעה הלכך כיון שעיקרו של דבר מתברר מתחלתו ומה שהוא מתברר לאחר מיכן שלא נתבר' מתחלה אינו אלא מיעוט דהיינו הזמן וכו' כל כה"ג יש בריר' דאין המיעוט המסופק ומתברר לאחר זמן מעכב את הרוב שהי' ברור מתחלתו. ורבנן פליגי אפי' בכה"ג אין בריר' ונמצא שאין לכל אחד בחלקו של חברו אלא קנין שעבוד שקונמות מפקיעין אותו עכ"ל הר"ן (ועל פירושו ופירוש הר"ם קשה מאי פריך בביצה דף ל"ט על ר"נ מברירה דהכא על ברירה אחרת וכבר הרגיש הים של שלמה בקושי' זאת. וכתב לפי הס"ד סברת הסוגי' דהתם דלרבנן אפי' גבי שותפין לענין כניסת חצר ובית ג"כ ל"ל בריר' ולפי האמת דמשני ר"נ בטעמא אחרינא א"כ לעולם לא אמרינן בריר' וטעמא דראב"י משום דקנייה היא מעיקרא ואף בבור שרי משום האי טעמא עכ"ל). וסברת רבינו משה כתב הרא"ש בשם הר' שלמה בר אברהם הצפרתי. וז"ל הך בריר' לאו כבריר' דעלמא דנימא לבתר דפלגי איגלי מילתא שזהו חלק הראוי לנפול בגורלו כדאמ' גבי כתב גט לב' נשיו לאיזה שארצה וכו' דאע"ג דלא נתברר מעיקרא לשם מי נכתב דאע"ג כשיגרש בו האחת אמרי' הוברר הדבר למפרע דלשם זו נכתב וכן ב' לוגין וכן אחים שחלקו. והכא לא שייך לומ' לבסוף כשיחלקו דזה חלקו הראוי לו וכן דרך שהרי מותר לילך בכל החצר וכן חברו. אלא הכא היינו טעמא דשרי ראב"י כשאין בה כדי חלוקה וכו' דהוי כאוס' על חברו את שלו והיינו יש בריר' דקאמ' דכל עידן דעייל בחצר רואין כאלו מקום דריסתו קנוי לו לבדו. דעל תנאי זה נקנית להם החצר מתחלה כיון שאין חברו יכול לכופו לחלוק ובריר' זו מעיקר' קנין הוא דהוי כמאן דזכו להיותה קנויה לכל אחד בפני עצמו בשעה שתדרוך כף רגלו וכו' אבל כשיש בו כדי חלוק' אסור כיון דיכול לכופו מהנה לי' הלה במה שאינו כופהו לחלוק ומניחו להשתמש בכל החצר וההי' דב"ק דמי להאי שהבור קנוי לו כולו להשתמש בו בשעת תשמישו וכו' עכ"ל. וכן כתב הרשב"א בחדושיו לנדרים. [יט.] סוטה דף י"ח בעי רבא כתב שתי מגלות לשתי סוטות ומחקן לתוך כוס אחד מהו כתיבה לשמה בעינן והא איכא או דלמא בעינן נמי מחיקה לשמה ואת"ל בעינן נמי מחיקה לשמה מחקן בב' כוסות וחזר ועירבן מהו מחיקה לשמה בעינן והאיכ' או דלמא האי לאו דידה קשתי' והאי לאו דידה קשתי' ואת"ל הא לאו דידה קשתי' חזר וחלקן מהו יש בריר' או אין ברירה תיקו. כתבו תוס' האי לא דמי לבריר' דמדלה מן הבור פלוגת' דראב"י ורבנן בב"ק (נ"א) דהתם לא הוכר חלקו של אחד מהם לעולם אבל הכא הוכר הכתב ונתערב. וכן בריר' דשני לוגין וכו' נמי לא הוכר המעשר מעולם וכן לכולהו ברירות דמייתי גיטין (כ"ה) אבל דמי לבריר' דמייתי עירובין (ל"ז) שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב וכו' אע"ג דהוכרו מתחלה דמי כל אחת. לא אמרי' זו מתכפרת במה שניקח מדמי חברתה או שתי קינין של אחת יקריב כולן לעולה ושל חברתה לחטאת א"נ איפכא דאמרי' בריר' ואע"ג דדחי לה התם כשהתנו מיהו חזינן דקא מייתי לה אשאר ברירות אלמ' ליכ' לאפלוגי בין בריר' שהוכרה מתחלה לשאר ברירות. וכן ביומא (ל"ה) מייתי ההיא דשופרות ופרי' ונברו' ומסיק ר' יהודה ל"ל בריר' מדאיו אלמא דמדמי בריר' דאם בא החכם אע"ג דליכ' היכר' מעיקרא לבריר' דארבע' זוזי דהוכר מעיקרא. אם כן רבא מאי קמבעי' ליה דלא פשיט מהני. ומהא דתנן מעילה (כ"א) פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמ' פרוט' בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונ' מעל דברי ר"ע וכו' אלמ' לר"ע אית לי' בריר' כהאי גוונא דאמר בפרוט' ראשונ' הוברר הדבר שפרוטה ראשונ' שעלתה בידו היא הית' של הקדש. מיהו לא אתברר התם במאי פליגי וכו' (ותוס' במעילה כתב דטעמ' דר"ע הוא משום דמחייב אשם מעילות על הספק ומהא נמי ליכא למפשט דמייתי בכורות (כ"ב) סאה תרומ' טמא' שנפלה למאה חולין ר"א אומ' תירום ותרקוב שאני אומ' סאה שנפלה היא סאה שעלתה דהתם מקלינן מדרבנן דמדאוריית' חד בתרי בטיל. ועוד תימא אי אית לן כה"ג בריר' אם כן כל תערובות שבעולם יחזו' ויחלקו משום בריר' וכו' ונרא' דהכא קמבעי' לי' מי אמרי' לא קפיד קרא אלא אמחיקה מן המגיל' שתהא נכרת לתוך המים שלה אבל לתוך כוס אחד איכא למיח' כל חדא שתי' וכו' לאו מחיקה ניכרת חזר וחלקן הרי מים של כל אחת ניכרין מי אמרינן בריר' הרי הובררו מימיה או דלמא אין ברירה כלומ' ברירת מים בשעת מחיקה בעינן אבל תערובות דיו של כתב מגילה לא קפדינן שהרי בשעת מחיקה בטל הכתב ולא תליא מלתא אלא במחיקה לתוך מים המבוררין לצרכה וקא מבעי' לי' אי מיא לא בדקה לה משום דלא נמחקו כהלכתה אי משום דטהורה היא עכ"ל. ועיין נדרים דף ע"ד גבי שומרת יבם בין ליבם א' בין לב' יבמין דר"א סבר יפר ואמרי' התם אמאי יפר הא אין בריר' וכו' אין זה כשאר ברירה דש"ס. ועיין רשב"א שם בחדושיו שכתב על מתניתן דשם (שומרת יבם בין ליבם א' בין לשני יבמין ר' אליעזר אומ' יפר ר' יהושע אומ' לאחד אבל לא לשנים ר"ע אומ' לא לאחד ולא לשנים) ור' יהושע סבר יש זיקה כלומ' וזיקה ככנוסה דאי לא הא אית לי' לר' יהושע דאין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו. ומיהו אין בריר' כלומ' כיון שהן שני יבמין אין לברר עדיין מי מהם יכנוס ואין זה כשאר יש בריר' ואין בריר' דעלמ' דהיא גילוי בריר' למפרע וא"ת יפרו שניהם וי"ל דאישה יפירנה אמר רחמנא כלומ' שיפר אישה ידוע לברי בשעת ההפרה וליכא דאפילו יפרו שניהם אין לברר עכשיו מי מהם אישה עכ"ל. ביבמות דף כ"ט ע"ב כתב נמי כזה ומסיים שם ורחמנא אמר אישה יפרנו שיהא ודאי בשעת ההפרה שתדו' על דעתו והוא ידע שלאשתו הוא מפר כענין מה שאמרו נדרה אשתו וסבר שבתו נדרה שאינו מופר רמב"ן נ"י עכ"ל (ועיין פסחים דף פ"ז דרצה הש"ס להוכיח דסתם משנה ס"ל התם גבי שחיטת פסח דיש בריר' ודחי לה) [כ.] כתב רמב"ן בחידושיו פרק כל הגט וז"ל וקשה לן הא מלתא דקי"ל בדאורייתא אין בריר' ובגט שכיב מרע קי"ל דכי מיית הוי גיטא ולפי סוגי' דהכא משמע דגט ש"מ דמאן דל"ל ברירה לא הוי גט ועוד תקשי שמואל אדשמואל דל"ל