כסף נבחר חלק א צ

ירושה האי ניחא לי' בע"א והאי ניחא ליה במעות וכמבורר מתחלתו דמי וצ"ע עכ"ל. וא"כ י"ל דהכא אמרי' יש בריר' לכ"ע אפי' בשני מינין משום דהוי כמבורר מתחלתו אבל התם גבי מחיר כלב שלכל אחד מהשותפין יש חלק בכלב ובטלאים ואין סברא לומ' דלהאי ניחא ליה בכלב או לא לכן לא אמרי' בשני מינין ברירה לענין זה דלא להוי מחיר כלב אך פריך התם ונישקול וכו' כלומ' דליברר טלה מן הטלאים ולומ' דזהו נגד הכלב כמו שפירשו תוס' בתמורה ובבכורו'. כן נ"ל להליץ בעד התוס' ואף דלשון תוס' דאמר השתא הוברר הדבר לא משמע הכי אבל דברי הרשב"א צ"ע). [טז.] חולין דף י"ד מתני' השוחט בשבת וביום הכפורים שחיטתן כשרה. גמ'] אמר רב אסורה באכילה ליומא ונסבין חברי' למימ' ר' יהודה היא. הי ר"י אמר ר' אבא ר"י דהכנה דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ר' יהודה אומ' אם לא היתה נבלה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן א"ל אביי מי דמי התם מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים הכא מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לאדם. א"ל מי סברת בהמה בחייה לאכילה עומדת בהמה בחייה לגדל עומדת אי הכי בהמה לר' יהודה היכא שחטינן בי"ט א"ל עומדת לאכילה ולגדל נשחטה הוברר' דלאכיל' עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל עומדת. והא ל"ל לר' יהודה ברירה מדתני איו וכו' אלא ר' יהודה דנרות היא. ובביצה דף ד' מוקי אביי הא דאמרי אחרים משום ר' אליעזר ביצה תאכל היא ואמה תאכל אגב אמה אם אוכלים האם נשחטה הוברר דלאכילה עומדת לא נשחטה אמרי' לגדל עומדת. (עיין בתוס' דמקשה אביי אדאביי). [יז] פסחים דף פ"ח ב' מתני' האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל (רבו ממנו ואע"ג דרגיל בטלה דכיון דלא פריש לי' עלי' סמך) שחט טלה יאכל שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון (והשני ישרף). [גמ'] שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון והתני' אין נימנין על שני פסחים כאחד (לאכול בשעת אכילה מאחד מהם שירצה דאין ברירה וכי בעי למיכל דילמא בשעת שחיטה לא הוי דעתי' עלי' הילכך לא יאכל וזה שהמנה את רבו על שני פסחים ורבו סמך עליו האיך יאכל מן הראשון) מתני' במלך ומלכה (שתלוין על עבדיהן ואין מקפידין על סעודתן אם גדיים אם טלאים הלכך אין כאן דין ברירה דתרווייהו ניחא ליה לפיכך יאכל מן הראשון דכיון דליכ' קפיד' יצא בראשון ידי חובתו ואידך בכדי נשחט) והתני' אין נימנין על שני פסחים כאחד ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ויצאו ושחטו עליהן שני פסחים ובאו ושאלו את המלך אמר להם לכו ושאלו את המלכה (בקיאה וחכמה היתה) אמרה להן לכו ושאלו את רבן גמליאל באו ושאלו את רבן גמליאל אמר להן מלכה ומלך דדעתן קלה עליהן (שאין מקפידין אם גדי אם טלה) (שיש להם רוב מעדנים) יאכלו מן הראשון אנן לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני (אם הי' אחד ממנו שנשחטה עליו גדי וטלה לא יאכל וכו' דכיון דקפיד לא ידיע בהי ניחא לי') כתבו תוס' פי' בקונט' דבריית' סברה דאין ברירה ולא מצי לשנוי' דמתני' קסבר דיש ברירה דאם כן הוי לי' למתני מאיזה שירצה יאכל. וא"ת ואמאי לא משני דברייתא קתני כשנמנה על שני פסחים כאחד והתם ודאי לא יאכל משניהם אבל מתניתן כשהמנוהו זה אחר זה דדעתו על הראשון. וי"ל דמתני' קאמר ראשון לשחיטה אע"פ שהמנה עליו לבסוף עכ"ל. מכאן קשה על מה שכתב ריטב"א בקידושין (כ"ו) על ההי' דר"ג דאמר עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. וז"ל ואיכא דקשי' ליה איך לא סיים מקום מעשרות וכו' ואיכא למימ' דכי בעינן סיום מקום ה"מ למאן דל"ל ברירה אבל ר"ג סבר יש ברירה וכשאוכל ומשייר שיעו' מעשר אמרי היברר הדבר למפרע שהוא מה שהפריש עכ"ל. וקשה א"כ למה אמר ר"ג אנו לא נאכל לא מן הראשון וכו' הא לפי דבריו דר"ג אית לי' ברירה יאכל מאיזה מהן שירצ' כמ"ש הכא וצ"ע. שער המלך פרק ח' מעירובין). [יח.] נדרים דף מ"ה ע"ב מתני' השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר (בחצר של שניהם דכל חד אסור בדריסת הרגל של חברו) ר"א בן יעקב אומ' זה נכנס לתוך שלו וכו'. [גמ'] אמר רבה אמר זעירי מחלוקת שיש בה כדי חלוקה אבל אין בה ד"ה מותר. א"ל רב יוסף הרי בית הכנסת דכמי שאין בו כדי חלוקה ותנן שניהם אסורים בדבר של אותה העיר אלא אמר רב יוסף אמר זעירי מחלוקת שאין בה כדי חלוקה (ומאן דאסר משום דכבית הכנסת דמי ומאן דשרי הואיל ואי אפשר בחלוקה) אבל יש בה כדי חלוקה ד"ה אסו'. אמר רב הונא הלכה כראב"י וכן אמר ר' אלעזר הלכה כראב"י. ובב"ק דף נ"א גרסי' המדלה מים מן הבור ובא חברו ואמר לו הנח לי ואני אדלה מים כיון שהניחו משתמש פטור ראב"י אומ' משימסור לו דליו (כיסוי הבור לכסותו שהראשון פתחו ודלה ובא שני ומצאו ומסר לו ראשון את כיסוי הבור) במאי קמפלגי ראב"י סבר יש ברירה האי מדידיה קא ממלא (ולא הוי שני שואל על חלקו של ראשון שיהא כולו מוטל עליו לשמרו הלכך אם הזיק שניהם חייבין אבל מסר לו את הדלי נעשה זה שומר שקיבל עליו לכסותו) ורבנן סברי אין ברירה. אמר רבינ' ואזדא לטעמייהו דתנן השותפין שנדרו וכו' במאי קמפלגי ראב"י סבר יש ברירה (כל היכא דעייל יכול לומר זה חלקי שאני בורר ומהני לי' ברירה) האי דלנפשי' עייל והאי דלנפשי' עייל ורבנן סברי אין ברירה. כתב הר"ן בנדרים ומקשו כיון דפסקינן לקמן כראב"י אם כן יש ברירה ובביצה ל"ח אסיקנ' כר' אושעי' בדאורייתא אין ברירה וכו' ותירץ ר"ת דהלכה כראב"י ולא מטעמי' דאיהו סבר יש ברירה וויתור אסו' במודר הנאה ואנן ס"ל דאין ברירה וויתור מותר הלכך בכל חצר איירי אפי' יש בה דין חלוקה ולפי פירוש זה אם נדרו הנאה בפירוש אפי' מדריסת הרגל. אסורין ליכנס לחצר. ורבינו יצחק אמר דודאי לא נראה לדחות כמה סתמות דויתור אסו' אלא תירץ דקי"ל אפי' בדאוריית' יש ברירה מהא דשמעתין והא דאפסיק הלכת' כר' אושעי' במאי דאמר בדרבנן יש ברירה בלחוד הוא דאיפסק משום דאיהו היא עיקר פלוגתייהו התם. וראי' מדפרכינן בתמורה גבי מחיר כלב ונשקול חד כנגד הכלב וכו' אלמא אפי' בדאורייתא יש בריר' וכו'. ולא מחוור דהא קי"ל כשמואל אחים שחלקו לקוחות כדפסק רב נחמן כוותי' גיטין (מ"ח) וטעמא דשמואל משום דאין ברירה (ועיין תוס' שם בגיטין דף מ"ח) וכי תימא א"כ הדרא קושי' לדוכתי' כ' רבינו משה בהלכותיו דלא דמיא הך ברירה דהכא לדעלמ' דהכא לאו מידי דלא מתברר האידנ' ומתברר למחר הוא דנימא אתברר מלתא למפרע אלא דכהשת' הוא דחצר שאין בה דין חלוקה הוא וכל חד משתמש בכולה וכיון דשותפין נינהו כי האי גוונא הוי תשמישייהו מהשתא אמרי' כמאן דעייל בדנפשי' הוא ולא משתמש בדחברי' שאם תאסו' עליו נמצא מוציא אותו מחצרו ואין אדם אוסר נכסי חברו על בעליהן עכ"ל וכתב הר"ן ואינו נח לי דמאי לישנא דברירה דאמרי' בב"ק הרי אין טעמו של ראב"י משום ברירה כלל אלא מפני שאתה אומ' שמשעה ראשונה קנוי לכל אחד מהם. לפיכך נראה דברים כפשטן דברירה דהכא כברירה דעלמא. אלא משום דהך ברירה עדיפ' פסקינן כוותי'. מיהו הכא נמי אנו צריכין לברירה דאגלי מלת' למפרע. משום דליכא למימ' אהאי חצר כולה דמר וכולה דמר דאי דמר לאו דמר וכו' אלא הכי קאמרי' ששותפין הללו בשעה שלקחו החצר על דעת כן לקחוהו שבשעה שישתמש בה האחד מהם תהא כולה שלו לתשמישו ולפי שמשעה ראשונ' אין אנו יודעין באיזה