כסף נבחר חלק א פט

שיפריש עליו ממקום אחר ויפריש גם עליו ממקום אחר ואחרון אחרון מקולקל עד שלא ישאר כ"א מעט וכל המעשרות והתרומות יתנו לכהן וללוי עכ"ל. (מהאי סוגי' משמע דלרבה דס"ל אין קנין צריך לאוקמי פלוגתייהו בסורי' וס"ל לרבי אפי' בדרבנן אין ברירה ורשב"ג ס"ל בדרבנן יש ברירה ולר' אלעזר דס"ל יש קנין נוכל להעמיד פלוגתייהו אפי' בארץ ישראל ורשב"ג אית לי' אפי' בדאוריית' יש ברירה. ואין לומר דאף לרבה מצי רבי סבר בדרבנן יש ברירה והכא מפני שבא"י מעשרות דאוריית' לכן החמיר אף בסורי' דומה למ"ש תוס' בעירובין גבי מעשר ירק דהתם באותו מקום יש מעשר דגן דאוריית' אבל בסורי' דליכ' הכא שום מעשר דאוריית' לא וכ"כ רמב"ם פ"ז ממעשר). ובמסכת דמאי פ"ו משנה ה' איתא שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו יכול הוא לומר טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני וכו' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' כתב הרמב"ם בפירושו אלו הדינין שהוא זוכר בכאן אין בהם דבר מענין איסור והיתר אבל הם בדיני ממונות ויתקיים זה הדין שזכר שיהיו שני המינים מן החטים שוין ולא יהי' ביניהם שום חילוף ושנוי אלא מקומותיהם ואז יהי' רשות לאחד מן השותפין וכו' לומר לחברו אחר שיין זה כמו היין ההוא וזה קרוב למקומי ושלך קרוב למקומך קח אתה היין שיש שם ואני אקח זה וכו' עכ"ל. ור"ש כתב אבל בירושלמי מייתי עלה תני ישראל וכותי שקנו שדה בסורי' הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר חלק ישראל חייב חלק כותי פטור ומסיק עלה ר' יוחנן בשחלקו שדה בקמותיה דאמר זהו חלקו המגיעו אבל חלקו עומרים אף רשב"ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא משמע דמתני' דהכא נמי בכי האי גוונא איירי אע"ג דקתני חטים ויין עכ"ל. וכ"כ ברטנורה בשחלקו שדה בקמותיה וענבי' המחוברים בכרם יש ברירה אבל בחלקו בתלוש אין ברירה. ועיין בתי"ט שה שכתב היכ' שחלקו הענבים ואח"כ עירבו אותם בגת ודרכו כלם ביחד ודאי דכ"ע יש לנו לומר שנתערבו ולא הוברר שמה שיחזיר זה ויקח שכל אחד ואחד יחזור לו לחלקו אותו חלק בעצמו שנתן שדבר זה אין הדעת נותנת עכ"ל. [יד.] דמאי פ"ו משנה ט' חבר וע"ה שירשו את אביהם עם הארץ יכול הוא לומר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני וכו' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים (מבואר הוא שכל אחד מהם יש לו החצי בכל הנמצא בנכסי אביהם וכשיאמר החבר טול אתה חטין ואני שעורין ימצא מוכר לו החבר חצי החטים שירש מאביו בחצי שעורין של ע"ה. ונמצא מוכר דמאי וכבר הקדמתי שאסור למכור דמאי לע"ה. רמב"ם). ורש"י בחגיגה דף כ"ה ע"ב פי' וז"ל. יכול לומר כו' שיודע בהם שהוכשרו ואני אטול חטין במקום פלוני שיודע שלא הוכשרו דכיון דחד מינא הן אמרי' יש ברירה שאלו הן חלקו של זה וכו' ולא החליף חבר לע"ה חלקו שבטמאים אבל בשני מינין א"ל ברירה דכשמת אביהן נפל חלק לזה וכו' בכל המינין ונמצא חצי זה מחליפו לו ועובר בלפני עור עכ"ל. כתבו תוס' רש"י פי' הטעם משום ברירה קשה כיון דסתם משנה אית לי' ברירה תקשי לר' יוחנן דאמר אין ברירה. ומההיא דהלוקח יין ליהא לאקשויי דהתם מפרש דבריו בהדי' אבל ירושה דממיל' היא לא וכו' ומיהו כמה סתמי משניות דמצינו דאין ברירה עכ"ל. [טו.] קדושין דף י"ו ע"ב אמר רבא דבר תורה נכרי יורש את אביו שנאמר וחישב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית לי' יורשים גר את הנכרי אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים דתנן (דמאי פ"ו) גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי גר יכול לומר לנכרי טול אתה ע"א ואני מעות טול אתה יין נסך ואני פירו' ואם משבאו לרשות הגר אסור (להחליפם דקא מתהני מאיסורי הנאה) ואי ס"ד דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי ע"א הוא דקא שקיל (מכי מיית נכרי זכה בחצאין והשתא קא מחליף להו) אלא מדרבנן גזרה שמא יחזור לסורו (משום ממונא). כתבו תוס' בד"ה חליפי ע"א ואין לומר טעמא משום ברירה כלומר השת' הוברר הדבר דזה חלקו דא"כ אפי' באו לרשותו נמי יהא מותר מהאי טעמ' ודבריהם אינם מובנים דכיון דיש ברירה א"כ הוי לי' חלוקה גמורה דבהאי שעת' דחלקו זכה כל אחד בשלו וכיון שבא לרשותו תו לא שייך ברירה לאח"כ. פני יהושע. ובספר המקנה כתב פירוש דבריהם דמשמע דאפי' אי לא חלקו עדיין אלא שעשה מעשה לאחר מיתת אביהם והכניסו לרשותו שוב אינו יכול לומר טול אתה ע"א). כתב רשב"א ואיכא למידק הא אמרי' חבר ועם הארץ שירשו את אביהם ע"ה והניח פירות מעושרים ושאינם מעושרים יכול חבר לומר לע"ה טול אתה פירות שבמקום פלוני וכו' ואע"ג דירושה דאורייתא וי"ל דהתם במין אחד ומשום ברירה אבל בשני מינים כי הכא אין ברירה. ואכתי לא ניחא לי דהא איתא בתמורה וכן שני שותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל ט' וכלב את שכנגד הכלב אסורין שעם הכלב מותרים ואקשינן בגמ' ואמאי אסורי לישקל חד בהדי כלב ונתסר כלומ' משום ברירה ואידך ט' נשתרי ומשני כגון דשוי עשרה כל חד ד' זוזי ופלגא חומש' וכלבא שוה חמשא זוזי אלמא אי לאו הכי ט' אחרינא שרי דאלמא אף בשני מינין יש ברירה ושמא רבא סבר דבשני מינין אין ברירה וההי' מתניתן כפשטה מפרש לה אפילו לא שוה כלבא טפי מד' זוזי דאין ברירה עכ"ל. וריטב"א כתב מסתבר לי דרבא סבר דטעמא דתנא לאו משום ברירה מדקתני ירשו דדוקא ירשו אבל נשתתפו אסור ואי משום יש ברירה אפילו נשתתפו אמאי אסו' דהכי אמרי' הכא תני' נמי הכא בד"א בשירשו אבל כשנשתתפו אסור וכיון דיש ברירה הרי הוברר שזה חלקו המגיע לו ואין מחזירין דכוותי' זה לזה ביובל בשותפין שחלקו קרקע אלא ודאי ש"מ דטעמא משום דאין לו ירושה אלא מדרבנן ואקילו בזה רבנן שיהי' יכול לומר טול אתה ע"א ואוקמוה בהא אדינ' אבל נשתתפו דאית ליה זכיי' גמורה אסו' דחליפי ע"א קא שקיל משום דאין ברירה א"נ יש ברירה ואסו' מדרבנן מפני שרוצה בקיומו (כדאמרי' ע"ז דף ס"ד דרוצה בקיומו אסו') עכ"ל וכ"כ תוס' בע"א דף ס"ד דמברייתא דנשתתפו מוכח שפיר דודאי אין טעם ההיתר מכח ברירה דא"כ אף בנשתתפו היה מותר עכ"ל. (דברי הרשב"א במ"ש דמוכח מהא דתמורה דאפי' בשני מינין יש ברירה אינן מובנין לי הא התם לא מקשי אלא דיברו' טלה אחד מעשרה ויאמר הוברר שזה כנגד הכלב ואין זה דומה להכ' שרצונינו לומ' דהוברר דמגיע לגר המעות ולכושי הע"א ועוד קשה אי אמרי' בתרי מינין ברירה אם כן כל העשרה טלאים יהיו מותרים דאמרי' הוברר שתשעה טלאים וכלב מגיע לחלק של זה ועשרה טלאים מגיע לחלק האחר וא"כ אין אחד מהם מחיר כלב כמו דכתבו תוס' וריטב"א הכא דאי אמרי' ברירה אין זה חליפי ע"א כיון דאמרי' הוברר שאותן מעות הם של גר מתחלה ואפשר לומ' דהתם גבי כלב מיירי שהשותפין קנו את הכלב מדמי עצמן בשותפות ולא מדמי שותפות אבל בטלאים היו שותפים בתחלה א"כ לא נוכל לומ' הוברר שמגיע לשותף הזה הכלב הא לא היה בחד שותפות עם הטלאים אלא שותפות אחרת שנשתתפו בקנית הכלב מה שאין כן הכא. אבל זה דוחק. ואפשר לומ' דתוס' ס"ל כמ"ש הריטב"א בחידושיו לע"א דף ס"ד וז"ל יכול לומ' גר לנכרי טול אתה ע"א וכו' פי' וסבר לה יש ברירה אבל לדידן דקי"ל בדאורייתא אין ברירה אסו' ואפשר דהכא הכל מודים דיש ברירה דאנן סהדי שמתחלת