כסף נבחר חלק א פח

[עיין עירובין דף נ' בתוס'] ובדף פ' אמר רבי אושעי' הפריש ב' חטאות לאחריות מתכפר באיזה שירצה. כתבו תוס' כגון שאמר אחת מתוך שתים אבל צריך לדקדק דלא תקשי אם אין ברירה דגבי תודה דלעיל לא קשי' כדפרישית עכ"ל:

[י.] ביצה דף ל"ט מתני' בור של יחיד כרגלי היחיד (אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור) ושל אנשי אותה העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל עולי בבל (העשוין לעוברי דרכים ועשאום בני הגולה לשתותן בעלותו) כרגלי הממלא מפני שהוא הפקר והפקר נקנה בהגבהה ואם בא אחד ושאל לו מימיו אין מוליכין אלא כרגליו. [גמ'] אתמר מילא ונתן לחברו (וכגון שמילא לצורך חברו דאי מילא לעצמו הא תנן כרגלי הממלא) רב נחמן אמר כרגלי מי שנתמלאו לו (דנעשה זה שלוחו וקנה לו) רב ששת אמר כרגלי הממלא. במאי קמפלגי מר סבר (רב ששת) בירא דהפקר' הוא והמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו אלא המגביה קנה] ומר סבר בירא דשותפין הוא ולא הפקרוהו בני הגולה אלא נתנוהו לכל ישראל שיהיו שותפין בו כשאמר זה לחברו למלאות לו מחלקו נעשה שלוחו ואין זה מגביה מציאה). איתבי' רבא לר"נ הריני עליך חרס ואתה עלי שניהם אסורים זה לזה ומותרי' בשל עולי בבל וכו' ואי אמרת בירא דשותפין הוא אמאי מותר והתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר. לרחוץ בבור ה"נ והב"ע למלאות (הא דקתני בור וכו' מותר לא לכל תשמיש הותר כגון לרחוץ בתוכו דבירא דשותפי הוא וכשהתירו למלאות מימיו התירו דסמכינן אברירה) מר מדידי' קא ממלא ומר מדידי' קא ממלא (מים שעלו בכדו הן המבוררין מן השמים לחלקו). וסבר ר"נ יש ברירה והא תנן האחין והשותפין כשחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה ואמר ר"נ אפי' חלקו גדיים נגד גדיים וכו' אלא דכ"ע ביר' דהפקר' היא אלא הכא בהמגביה מציאה לחבירו קמפלגי מר סבר קנה ומר סבר לא קנה:

[יא.] ביצה דף י' מתני'. בית שמאי אומרים לא יטול (גוזלות משובך בי"ט) אא"כ נענע מבע"י ובית הלל אומרים עומד ואומר (מבע"י) זה וזה אני נוטל. גמ'] ובית הלל ל"ל למימר זה וזה אני נוטל לימא מכאן אני נוטל למחר. וכי תימא ב"ה לית לי' ברירה (וכי שקיל למחר דלמא לא הני אזמין והוא לא הזמין לכלם אלא כדי צרכו) והתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כלן טמאין (כל הכלים המונחין בחלל הפתחים וכו'. ואע"פ שאינו תחת גג המאהיל על המת שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה שסופו לצאת דרך שם וכאן אין אנו יודעין באיזה יוציאנו הלכך כלם טמאין) נפתח אחד מהן [לאחר מיתת המת] הוא טמא [בין כלים דמעיקר' ובין כלים דלבסוף] וכלן טהורין. חשב להוציאו באחד מהן וכו' מצלת על כל הפתחים בש"א והוא שחשב להוציאו עד שלא ימות המת ובה"א אף משימות המת וקס"ד דבבריר' פליגי ובכלים שהיו בהן בין מיתה למחשבה ב"ש סברי לא אמרינן הוברר דמעיקר' דעתי' להכי הוי וב"ה סברי אמרי' הוברר). הא אתמר עלה אמר רבה לטהר את הפתחים מכאן ולהבא (ואפי' ב"ה ל"ל ברירה ואין מטהרין אלא כלים דלאחר מחשבה אבל הראשונים טמאים) וכן אמר ר' אושעי' לטהר את הפחחים מכאן ולהבא למפרע לא. רבא אמר לעולם למפרע (נמי מטהרין ב"ה דאית להו ברירה) והכא היינו טעמ' דלמא מטלטל ושביק ומטלטל מידי דלא חזי לי' [דילמא למחר מטלטל ובודק השמנים ושביק הא ושקיל אידך נמצא מטלטל מה שלא הזמין וכו' הילכך אומר זה וזה אני נוטל ולמחר על כורחי' הני הוא דשקיל]. [יב.] ביצה דף ל"ז ע"ב אתמר שנים שלקחו חבית ובהמ' בשותפות (מעי"ט לחלקם בי"ט) רב אמר חבית מותרת ובהמ' אסורה (להוליך אלא למקום ששניהן הולכין) ושמואל אמר חבית נמי אסורה [דאין ברירה וי"ל חלק שבא לזה היה ראוי לחברו ובין השמשות קנה חלק זה שביתת חברו] מאי קסבר רב אי קסבר יש ברירה אפי' בהמה תשתרי וכו' לעולם קסבר יש ברירה ושאני בהמה דינקו תחומין מהדדי. כתבו תוס' הא שמואל אתקין בגיט' דש"מ אם ימות יהא גט וכו' ולכי מיית הוי גיטא אלמא אית לי' ברירה דהכי נמי דייק בריש כל הגט. וי"ל דהיינו דוקא תולה בדעת אחרים אבל תולה בדעת עצמו כי הכא ל"ל ברירה עכ"ל (ותוס' ביומא דף נ"ו ד"ה דברי ר"מ [באמצע הדבור] מחלק בין היכא שמברר דבריו ומתנה ובההיא דחבית לא קאמר מידי ועוד י"ל דבגיטין הדבר עומד להתברר או יחי' או ימות אבל האי דחבית שמא לא יחלקו לעולם). מאי הוי עלה ר' הושעי' אמר יש ברירה ור' יוחנן אמר אין ברירה ומי אית לי' לר' הושעי' ברירה והתנן המת בבית וכו' ואמר ר' הושעי' לטהר את הפתחים מכאן ולהבא אבל למפרע לא. איפוך. ומי אית לי' לר' יוחנן ברירה והאמר רב אסי אמר ר' יוחנן אחים שחלקו לקוחות וכי תימא כי ל"ל בדאוריית' (לעמוד כנגד דבר תורה כגון יובל לא סמכינן אברירה הילכך חבית ובהמה מותרים) והא תני איו וכו' ואמר ר' יוחנן וכבר בא חכם אלא לא תיפוך וכי ל"ל לר' הושעי' בריר' בדאוריית' (כגון טומאת מת ודרך יציאתה הלכה למ"מ דהלכות טומאה הכי גמירי להו). אבל בדרבנן אית לי'. דרש מר זוטרא הלכה כר' אושעי'. (עיין עירובין דף ע"א גבי פלוגת' דרבי אלעזר בן תדאי ורבנן). ובעירובין דף ס"ח אית'. תני' אין משתתפין באוצר (בדבר האצור) כגון חביות של יין או פירות המכונסים אין סומכין על מה שבתוכן משום דאין ברירה איזה של שיתוף וכי מסתפק ממנו איכא למימר אזל לי' שיתוף והא תני' משתתפין אמר רב אושעי' לא קשי' הא בית שמאי הא ב"ה דתנן מת בבית וכו' חישב להוציא באחד מהן מציל על כל הפתחים בש"א והוא שחישב ער שלא ימות המת וכו' ובה"א אף משימות המת (דאמרי' יש ברירה). כתבו תוס' הקשה ר"ת הא בביצה מסיק רבי אושעי' דפליגי במכאן ולהבא ואומר ר"ת דרב אושעי' לחוד ורבי אושעי' לחוד. ועוד תירצו תירוץ אחר ע"ש. [יג.] גיטין דף מ"ז פריך הש"ס על רבה דאמר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר. מהא דתני' ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה (אין לך כל חטה וחטה שאין חציה טבל וחציה חולין שחלק הנכרי פטור ואף לאחר שחלקו התבואה הלוקח מן הנכרי צריך לעשר את שלו מיני' ובי' ולא ממנו על טבל גמור ולא מטבל גמור עליו מפני שמפריש מפטור על החיוב וכו' אבל כי מעשר מיני' ובי' מעשר שלם נמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו וכו') דברי רבי. רשב"ג אומר של נכרי פטור ושל ישראל חייב (לאחר שחלקו הוי של ישראל טבל גמור ומעשר ממנו על אחר ומאחר עליו דיש ברירה ושל נכרי פטור לגמרי ולת"ק אין ברירה ואפי' חלקו בספיק' הן עומדין) ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה אבל לכ"ע יש קנין לנכרי וכו' הכא נמי בסורי' קסבר כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש. כתבו תוס' פי' בקונט' אין לך כל חטה וחטה שאין חצי' טבל וכו' וקשה דאמר לקמן אי קנין פירות לאו קנין הגוף והאחים שחלקו לקוחות הן לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בין נון הא אפי' למ"ד אין ברירה יש לו בודאי חלק בו דמחייב בביכורים והמותר שהוא חולין מצי מקדיש לה כדאמרי' ב"ב (פ"א) וכו' לכך נראה דאין תקנה לטבל זה דכיון דאין ברירה שמא הגיעו לו כל חלקו של נכרי או חציו ולא ידעינן כמה ואי מעשר מיני' ובי' שמא מעשר מחלקו והשאר חלקו של נכרי או איפכ' או מקצתו ומיהו יכול לתקנן