כסף נבחר חלק א פה

מועיל עכ"ל. עולא אמר ליתא לדאיו ממתני'. ואלא הא דקתני ר' יהודה ור"י ור"ש אוסרין. (גבי הלוקח יין) עולא זוזי זוזי קתני (זוזי. זוגי) דברי ר"מ ור' יהודה ר' יוסי ור"ש אוסרין וסבר ר' יוסי אין ברירה והתני' ר' יוסי אומר ב' נשים שלקחו את קיניהם בעירוב (בשותפות) או שנתנו קיניהם לכהן איזה שירצה כהן יקריב עולה ולאיזה שירצה יקריב חטאת (אלמא מדקאמר שמותר ליקח קיניהן בעירוב מכלל דיש בריר' דאמר הוברר הדבר שזו הפרידה שהקריב לשמה של זו שלה היא דש בעלים בעינן דאי אין בריר' איכא למימר חטאת ועול' שהקריב לה לא שלה היו אלא של חברתה וכו' וקביעת שם בעלים אינו תלוי בכהן אמר רבה התם כשהתנו (הנשים ביניהם שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה) אי הכי מאי למימר' קמ"ל כדר' חסדא דאמר אין הקינין מתפרשות (איזה עולה ואיזה חטאת) אלא אי בלקיחת בעלים שאמרו בשעת לקיחה זו אני לוקח לעולה וזו לחטאת) או בעשיית כהן [אבל אם לקחום סתם ואח"כ קרא עליהן שם אין השם חל עליהן ויכול הכהן לשנותן דאין שם עולה וחטאת חל עליהן אלא בלקיחה או בעשייה). כתבו תוס' פי' הקונט' שהתנו הנשים וכו' וק' דהיינו ברירה גמורה שתולה בדעת הכהן שאותו שיעשה יתברר שהוא שלה דכיון שנתערבו הקינין אי אפשר כלל בלא ברירה ונראה לר"י לפ' כשהתנו הנשים בשעת לקיחה זה יהי' שלי וזה יהי' שלך וכן בנתנו דמי קיניהם לכהן בעירוב ונתנם למוכר ופירש בשעת לקיחה קן זה לזו וקן זה לזו ונמצא שלא נתערבו הקינים אלא המעות עכ"ל. (ואפשר לומר דרש"י סובר הא דמשני כשהתנה היינו למאן דמחלק בין תולה בדעת עצמו וכו' וא"כ הכא תול' בדעת אחרים דהיינו בכהן אית לי' לר"י ברירה אמנם בלא התנה לא מהני כמ"ש תוס' לעיל על ר' יהודה דבלא תנאי אינו מועיל ולכן משני הכא בשהתנ' וטעמ' משום דתולה בדעת אחרים אית לי' ברירה. ובאמת על תוס' לעיל בד"ה וסבר ר' יוסי וכו' שכתבו הוי מצי לשנוי' דהתם בתולה בדעת אחרים וכו' קשה האיך הוי מצי לשנויי' הכי הא לפי ס"ד לא מיירי שהתנו ולכן לא מהני. אמנם לפ"ז הא דמשני כשהתנו הוי הטעם משום תולה בדעת אחרים מה זה שהקשה הש"ס א"כ מאי למימרא הא טובא אשמעי' דאית לי' ברירה בתול' בדעת אחרים לכן לא ניחא לי' לתוס' לפרש הא דמשני כשהתנו הוי הטעם משום תולה בדעת אחרים כנ"ל). ואכתי סבר ר' יוסי אין ברירה והתניא ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה אחת של ירק וכו' אינו צריך לעשר. (א"צ החבר לעשר דמאי מאות' שנותן לע"ה אע"פ שלקח שלו ושל ע"ה סתם ולא פי' כשקנאן זה לי וזה לע"ה והוא מע"ה לקחן י"ב כשנתנ' לע"ה שזו לצרכו לוקח' ואין חבר זה מוכרה לו) דברי ר' יוסי וחכ"א צריך לעשר (דאין ברירה וי"ל זו לצורך חבר לקחה והוא חוזר ומחליפה לע"ה וחבר אינו רשאי למכור דבר שאינו מתוקן) איפוך. ת"ש האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר"י אומר מחולל (וכי סליק סלע בידיה אמרי' יש בריר' שזה שחילל מעשר שני עליה דאי אין ברירה לא אמר מידי אלא אמרי' דהא סלע דסלקא בידיה השתא לא הוי דעתיה להחליף ואשתכח דקא אכל מעשר שני בלא פדייה) איפוך. ומאי חזית דאפכת תרתי (אגודה וחילול) מקמי חדא (יין מבין הכותים) איפך חדא מקמי תרתי. הא ודאי איפכא תניא דקתני סיפא ומודה ר' יוסי באומר מעשר שיש לי בביתי יהא מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס שחילל מדקאמר הכא דחילל מכלל דהתם לא חילל האי סלע חדשה ה"ד אי דאיכא תרתי דיש ברירה היינו קמייתא אלא דליכא אלא חד מאי תעלה איידי דתנא רישא תעלה תנא סיפא נמי תעלה. א"ל רבא לר' נחמן מאן האי תנא דאפי' בדרבנן ל"ל ברירה (הוי מצי למימר ר' יוסי דאגודה היא דהוי מדרבנן ושמא כיון דעיקר מעשר מן התור' חשיב ליה כדאורייתא (תוס' דתניה אמר לחמשה הריני מערב על איזה שארצה רציתי ילך לא רציתי לא ילך רצה מבע"י עירובו עירוב משחשכ' אין עירובו עירוב (דלמא ביה"ש לא הוי דעתיה להאי) אשתיק ולא אמר ליה מידי ולימא ליה תנא דבי איו הוא אליבא דר' יהודה דבעירוב נמי קאמר אין ברירה) לא שמיע ליה (ומהנך תנאי דלעיל לא מצי אמר דכולהו מילי דאורייתא נינהו) רב יוסף אמר תנאי שקלת מעלמ' תנאי היא דתניא הריני מערב לשבתות של כל השנה רציתי אלך לא רציתי לא אלך רצה מבע"י עירובו עירוב משחשכ' ר"ש אומר עירובו עירוב (ויש ברירה דבין השמשות דעתי' הכי הוי) וחכ"א אין עירובו עירוב. והא שמעינן ליה לר"ש דל"ל ברירה קשי' דר"ש אדר"ש אלא איפוך (בלא איפוך הוי אשכחן תנא דבדרבנן ל"ל ברירה רבנן דר"ש אלא דבעי לאוכוחי בהדי' שם התנא תוס') מאי קשיא דילמא כי לית ליה לר"ש ברירה בדאוריית' אבל בדרבנן אית ליה קסבר רב יוסף מאן דאית לי' ברירה ל"ש בדאוריית' ל"ש בדרבנן אית לי' ומאן דל"ל ברירה ל"ש בדאוריית' וכו' רבה אמר (אית דגרס רבא) שאני התם דבעינן ראשית ששיריה ניכרין. (טעמא דר"ש ביין לאו משום דאין ברירה דאית ליה ברירה אלא משום דקרי' רחמנא לתרומ' ראשית מכלל שתהא מובדל תרומה משיריה בשעה שקורא לה שם שתהא היא נראית ראשית ואלו שיריה) א"ל אביי אלא מעתה היו לפניו שני רימונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום (הואיל ובשעת קריאת השם אינה ניכר איזה תרומה ואיזה שירי' דהא הכא גבי יין ניכרין שיריה לאחר זמן וקאסר ר"ש) וכי תימא ה"נ והא תנן תרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו וכו' ר"ש אומר קרא השם שאני התם דאיכא סביביו (דאיהו בתוכו ובאמצעותו קאמר ושיריה ניכרין) ואבע"א ור"ש אית לי' ברירה וגבי יין דקאסר לאו משום אין בריר' אלא) כדקתני טעמ' אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד. כתבו תוס' בד"ה ר' יוסי משמע דר"י ל"ל ברירה וק' דתנן גיטין (ע"ב) ר"י אומר מגורשת ואינ' מגורשת ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה דהכי דייקינן גיטין (כ"ה) לר' יהודה ופי' הקונט' התם אע"ג דתנאי הוא צריך בריר' וכו' וה"נ בשמעת' חשיב בריר' אם בא חכם למזרח וכו' ואע"ג דמתני' וכן בריש כל הגט הריני בועלך ע"מ שירצ' אבא וכו' והא דאמרי' בשמעתין ה"ז תרומ' על זה אם ירדו גשמים ה"נ דלא הוי תרומה דפשיט' לי' דהוי תרומ' היינו למאן דאית לי' בריר' קאמר (ותוס' ביומא דף נ"ו כתבו א"נ אפי' למאן דל"ל בריר' קאמר כיון דמתני בין ירדו בין לא ירדו) ולמאן דמחלק בין תולה בדעת עצמו ניחא אבל למאן דלא מחלק קשה וי"ל דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בודאי שהרי יחי' או ימות אבל הכא יכול להיות שלא יבא לידי הפרשה או לא יעלה סלע מן הכיס עכ"ל. ובד"ה קסבר רע יוסף כתבו תוס' וא"ת דהכא מסיק רב יוסף דלר"ש אין ברירה ובגיטין כ"ה גבי הרי בועלך אית לי' ברירה וי"ל דרב יוסף מחלק בין תולה בדעת עצמו וכו' עכ"ל (לפי דברי הר"ן ריש פ' כל הגט דלרב יוסף הוי ע"מ שירצה אבא דהיינו שלא ימחה ולא תליה בברירה לא קשה קושית התוס' על רב יוסף א"כ לא מוכח דמחלק בין דעת עצמו לדעת אחרים). ובד"ה דבר,,י ר"מ כתבו תוס' משמע דאית לי' לר' מאיר ברירה וגם לר' יהודא למסקנ' ובבכורות מ"ח גבי מי שלא ביכרה אשתו וכו' מוקי רבא פלוגתייהו שמת האב לאחר ל' והכא במ"ע כגון דליכא אלא חמש סלעים ודכ"ע אית להו דרב אסי דאחים שחלקו מחצה יורשין מחצה לקוחת אלמא מספקא להו אי יש ברירה ויורשין נינהו אי אין ברירה ולקוחות נינהו. ויש לחלק בין הכא שמברר דבריו ומתנה בפירוש שאני עתיד להפריש לההיא דאחים