כסף נבחר חלק א פד

אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי כוס הרי הוא מעשר וכו' וגר' בירושלמי עלה דההיא אם באומר מכבר משקה מעורב וכו' אלא אנן קיימין באומ' מכבר לכשישתה. ומיהו לכאור' בעירובין לא משמע הכי דגרסי' התם תני' הריני מערב לשבתות של כל השנה רציתי אלך וכו' ר"ש או' עירובו עירוב קשי' דר"ש אדר"ש כלומר דאסר גבי נוד דאלמא ל"ל ברירה ופרקינן אמר רבא התם היינו טעמא דבעינן שיריה ניכרין. כלומר לעולם אית לי' לר"ש ברירה והתם גבי נוד היינו טעמא דאסר משום דבעינן שיריה ניכרין בשעת קריאת השם ובשעת שתיה. ואקשי עלי' אביי והתניא תרומת כרי זה בתוכו וכו' ר"ש אומר קרא שם ופרקינן שאני התם דאיכא סביביו. אלמא משמע דאפי' מאן דאית לי' ברירה בעלמא גבי נוד לא קרי' ליה שיריה ניכרין כיון דאין נכרין בשעת קרימה ובשעת שתיה ואיכ' למימר דמסקנ' בהכי סלקא דאמרי' התם ואבע"א כדקתני טעמ' א"ל לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כלו' אי איכא מאן דאית לי' ברירה שיריה ניכרין הן למפרע וכמפריש למחר מן הדין מתוקן שתה למפרע אלא דלכתחל' אסור גזיר' שמא יבקע הנוד וכו' דהא לא אתברר' לי' התרומה מיני' ואפי' לבסוף לאו לכלל תרומה אתיא עכ"ל:

[ב.] גיטין דף ע"ג מתני' מה היא באותן הימים ר' יהודה אומר כא"א לכל דבריה [והבא עלי' במזיד בחנק ובשוגג בחטאת ואע"ג דמת מאותו חולי לפי שלא גירש' אלא סמוך למיתה כדמוקי בגמ' הלכך ר"י סבר סמוך למיתה הוא דהוי גט ומקמי הכא א"א] ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת (ר' יוסי סבר מכי יהיב לה גיטא כל שעתה מספקא לן במעת שאני בעולם הלכך ספקא היא והבא עליה באשם תלוי) [גמ'] תנא ובלבד שימות ולכי מיית הוי גיטא והא קי"ל דאין גט לאחר מיתה (ופרכינן בין לר' יוסי דמשוה לה ספק וכו' ולכי מיית היכי הוי גיטא הא לדידהו לא הוי גט למפרע משעת מסירה אם כן לא הוי גט עד לאחר מיתה) אמר רבה באומר מעת שאני בעולם (מתני' לאו באומר מהיום אם מתי דההוא ודאי לכי מיית אגלאי מלתא דהוי גט משעת נתינה והבא עליה פטור אלא באומר מעת שאני בעולם ליהוי גט הלכך לר' יהודה סמוך למיתה חייל גיטא ומעיקרא אשת איש היא ור' יוסי סבר משעת נתינה מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק ואע"ג דחיי טפי אין ברירה). כתבו תו' טעמ' דר' יוסי מפ' הקונט' משום דאין ברירה ולא אמרי' לכשמת הוברר הדבר שמתחלה היו אותן שעות רחוקות מן המיתה והית' אשת איש בודאי אלא אין ברירה ונחשבה משעת נתינה עד שעת מיתה ספק גרושה. ואין נראה לר"י דאי סבר אין ברירה א"כ כי היכי דעד שעת מיתה הוי ספק מגורשת אע"ג שהוברר הדבר לבסוף שאותן שעות היו רחוקות מן המיתה משעת מיתה ואילך נמי לא תהא מגורשת ודאי אע"פ שהוברר הדבר לבסוף שאות' שעה היתה סמוכה למיתה כיון דבשעה שהי' לגט לחול לא הי' מבורר. ולעיל (כ"ה) דייקינן בהדיא דיש ברירה כיון דכי מיית הוי גט ואפי' לא מת מאות' חולי יהא לנו לומר שתהא מגורשת מספק כל אותן הימים ולא נאמ' הוברר הדבר שלא חלו כלל הגירושין ועוד דבעירובין ל"ז) אמרי' דלמ"ד אין ברירה לא חייל עירוב כלל וא"כ ה"נ לא הי' להם לגירושין לחול כלל אע"ג דהוברר הדבר לבסוף. ע"כ נר' לרבינו יצחק דטעמא דר' יוסי משום דמספקא לן אם חלין הגירושין משעת נתינה כר"מ (דאמר הכי בברייתא) או חלין שעה אחת קודם מיתה כר' יהודה עכ"ל:

[ג.] עירובין דף ל"ו ע"ב מתני' מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו נכרים מן המזרח עירובי למערב וכו' אם באו לכאן ולכאן למקום שארצה אלך (אע"ג דלא אתו עד למחר אמרי' יש ברירה דבין השמשות קנה לו עירובו) לא באו לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי. אם בא חכם מן המזרח עירובי למזרח וכו' בא לכאן ולכאן למקום שארצ' אלך לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי ר' יהודה אומר אם היה א' מהן רבו הולך אצל רבו (אם באו לכאן ולכאן וא' מהן רבו ילך אצל רבו ולא אצל חכם דקים לן בגווי' דבשעת קניית עירוב דעתי' למקני' לי' אההוא עירוב דלצד רבו ומיהו איהו הוא דלא ידע לאיזה מן הצדדין יבא והשת' דידע להתם ליזיל) ואם היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך. גמ'] אמר רב ליתא למתני' מדתני איו (מתני' דקתני לר' יהודה היו שניה' רבותיו למקום שירצה ילך אלמא אית לר"י ברירה דהא עירוב מאתמול קנה ואיהו השתא דקא בריר לי' ואמרי' הוברר הדבר דאתמול נמי דעתי' להאי הוי. ליתא למתני' אינה עיקר הואיל ואשכחן מתנית' דתני איו דלא הכי הוא. (איו שם חכם) דתני איו ר' יהודה אומר אין אדם מתנה על ב' דברים כאחד (לומר בא לכאן ולכאן למקום שארצ' אלך דאין ברירה אלא על אחד ואינו יודע להיכן יבא יכול להתנות) אלא אם בא חכם למזרח עירובו למזרח וכו' אבל לכאן ולכאן לא. מ"ש לכאן ולכאן דלא (דתלה עצמו לומר באיזה שארצ' אלך דלא שרי ר' יהודה) דאין בריר' (דכי בריר למחר אמרי' שמא אתמול כי קנה עירוב לאו דעתי' אהך הוי אלא אאידך) למזרח למערב נמי א"ב בשלא בא אלא אחד וכו' וזה שהניח עירובו ותלה בדעת החכם ואמר אם יבא למזרח וכו' ולמחר שמע שבא למזרח מי יאמר דבשעת קניית עירוב הי' דעת החכם ליכנס לתוך ד' אלפים של עיר דלמא לא הי' בדעתו לזוז ולא קנה עירובו של זה ור' יהודה קאמר דקני דאמרי' הוברר הדבר דסופו הוכיח שבין השמשות היה דעתו לכאן] אמר ר' יוחנן וכבר בא חכם (מתנית' בהכי עסקינן שבא חכם כבר קודם בי"הש אבל זה לא הי' יודע להיכן בא או אם בא או לא ולמחר כשנשמע לו גילוי מלתא בעלמ' הוא ואגלאי מלתא דההוא עירוב קנה ואין זו סמך על ברירת ספק אלא קנייה ודאית שהרי אמר לצד החכם יקנ' לי העירוב והחכם כבר בא קודם קניית העירוב וקנה). אדרב' ליתא לדאיו ממתני' (דמתני' עיקר וההיא בריית' היא) לא ס"ד דהא שמעינן לי' לר' יהוד' דל"ל ברירה (לא ס"ד לאפוקי להאי דאיו) דתנן הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין וכו' ושות' מיד ולאחר זמן יפריש התרומ' ואמרי' הוברר הדבר שזהו תרומ') דברי ר"מ. ר' יהודה ור' יוסי ור"ש אוסרין (קס"ד השתא דטעמייהו משום דקסברי אין ברירה). כתבו תוס' וא"ת אכתי ליתא לדאיו ולההוא דלוקח מקמי מתני' דהכא ומתני' דגיטין דמה היא באותן הימים דדייקינין מיני' בגיטין כ"ה דאית לי' לר' יהודה ברירה ומקמי ברייתא דב"ק ס"ט דבכל הני אית לי' לר' יהודה ברירה. וי"ל דרב מחלק בין תולה בדעת אחרים ובין תולה בדעת עצמו כמו שמחלק אביי וההיא דגיטין ודבבא קמא הוי תולה בדעת אחרים והתם אית לי' ברירה אבל תולה בדעת עצמו ל"ל ברירה ולהכי קאמר דליתא למתני' דקתני דאית לר"י ברירה אפי' בתולה בדעת עצמו מקמי' דאיו ומקמי דהאי לוקח. והאי דפריך אההיא דאיו מ"ש דלכאן ולכאן אין ברירה לא לרב פריך דלדידי' דמחלק בין תולה בדעת עצמו וכו' א"ש אלא למי שאינו מחלק פריך ור' יוחנן דמשני וכבר בא חכם נמי אין מחלק ולדידי' ודאי ליתא לדאיו מקמי כל הנהו (וכ"כ תוס' בביצה ל"ח). אבל קשה דאפי' בתול' בדעת אחרים נמי שמעינן לר' יהודה דל"ל ברירה דקאמר ר' יהוד' לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובות ומפ' ביומא נ"ה טעמא משום חטאת שמתו בעליה ומשום דל"ל ברירה כדמוכח בההיא דאיו והשת' הא דר' יוחנן ליתא לדאיו ולרב אית לי' לר' יהוד' ברירה בתולה בדעת אחרים וי"ל דהא דאית ליה ברירה לר' יהודה בתולה בדעת אחרים ה"מ כשמתנ' אבל בלא תנאי אינו