כסף נבחר חלק א פג

אף אחרון אינו פוסל (דאין ברירה) ואזדא ר"י לטעמיה דאמר אחין שחלקו (ירושה) לקוחות (דאין ברירה דאיכא למיחש חלק שנטל זה הי' ראוי לאחיו והחליפו והיינו לקיחה) ומחזירין זה לזה ביובל. וצריכא דאי אתמר בהא. בהא קאמר רבי יוחנן דאין ברירה משום דבעינן לה לשמה. אבל התם מכר אמר רחמנ' ליהדר ירושה ומתנה לא. ואי לא אשמעינן שדה משום דלחומר' ואי נמי הוי מספקא ליה אזיל לחומרא דמחזירין. אבל אינו פוסל קולא הוא ואי לאו דפשיט' דאין ברירה לא אזיל לקולא) אי נמי כתחלה (כשם שמתחלה היתה. בלא חלוקה (דהיינו ארץ ישראל] לאיש אחד כך יחזור ביובל לאיש אחד וטעמ' לאו משום דאין ברירה) אבל הכא אימא לא צריכא. בעא מיניה רב הושעיא מרבי יהודה אמר ללבלר כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה [יהא גט לשמה] מהו. יש ברירה או אין ברירה א"ל תניתוה אמר ללבלר כתוב לאיזה שארצה וכו' אלמא אין ברירה איתביה האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שנכנס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו (דאמרי' יש ברירה דמשעת שחיטה הי' זה ראוי לכך ונשחט פסח זה עליו) ומזכה את אחיו עמו. א"ל הושעיא ברי מה ענין פסחים אצל גיטין הא אתמר עלה אמר ר' יוחנן כדי לזרזן במצות (אביהן המנה את כולן מעיקרא משעת שחיטה והא דקאמר על מי שיעלה לזרזינהו אתא) דיקא נמי דקתני ומזכה אחיו עמו אא"ב דאמנינהו מעיקר' שפיר אלא אי אמרת דלא אמנינהו לאחר שחיטה מי קא מתמני והתנן נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחוט. אמר אביי קא בעי מיניה תולה בדעת אחרים קא פשיט ליה תולה בדעת עצמו (דילמ' תולה בדעתו ל"ל ברירה דמדאתני ברישא גלה בדעתו שהי' פוסח על שתי סעיפים וליכ' למימר הוברר מעיקר' דעתיה להאי אבל זה שתלה באחרים גמר בדעתו מעיקר' לאיזה שתצא) והדר מותיב ליה תולה בדעת אחרים אמר רבא מאי קושיא דלמא דמאן דאית ליה ברירה לא שנא תולה בדעת עצמו וכו' ומאן דלית ליה ברירה ל"ש תולה בדעת עצמו ול"ש תולה וכו'. א"ל רב משרשיא לרבא והרי ר' יהודה דתולה בדעת עצמו ל"ל ברירה דתניא הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון ט' מעשר שני ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ (מאחר שקרא שם יצא לי' מידי טבל וכשהוא מוציא יין לשתייתו הוא הנברר לחולין ולכשיהיו לו כלים ויוציא מן הנוד לתרומה הוא הנברר לתרומה ויש ברירה) ר' יהודה ור' יוסי ור"ש אוסרין (דל"ל ברירה בתולה בדעת עצמו שהוא עצמו מוציא את היין) תולה בדעת אחרים אית ליה ברירה דתנן מה היא באותן הימים (באומר זה גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה ה"ז גט) רבי יהודה אומר הרי היא כא"א לכל דבריה ולכי מיית הוי גיטא ולא אמרינן גט לאחר מיתה הוא כיון דאמר מעכשיו. ואע"ג דכשנתן הגט מספק' לי' אם ימות אם יחיה ותלה התנאי במי שחייו ומותו תלוים בידו. כשמת אמרינן הוברר הדבר דבשעת נתינה הי' ראוי למות מחול' זה והוי לי' גט מהאי שעתא שע"מ כן מסרו ואין זה כשאר תנאים שאדם מתנה בגט שבידו לקיימה ודעתו לקיימה כשמתנה עליהם ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע דהתם לאו טעמא משום ברירה הוא אבל הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא ספק והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט מחיים) (ואע"ג כשאמר ה"ז גיטך ע"מ שתתני ר' זוז דהוי תלוי ביד אחרים ולא בידו ומהני לכ"ע. י"ל דמה שיש ביד אשה חשיב כבידו וסמך דעתו עליו משעת נתינה. רמב"ן חידושי גיטין) אמר לי' רבינא לרבא והרי ר"ש דתולה בדעת עצמו ל"ל ברירה הא דאמרן. ותולה בדעת אחרים אית לי' ברירה דתניא הריני בועלך ע"מ שירצ' אבא אעפ"י שלא רצה האב מקודשת ר"ש בן יהודה משום ר' שמעון אומר רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת טעמא דת"ק דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר בלבו לקדושין גמורין ואפי' לא רצה האב וטעמא דר"ש דלא בעל אלא על תנאי ולא נתקיים וכי רצה מיהא מקודשת ואף על גב דבשעת בעילה ספק רוצה ספק אינו רוצה אמרי' הוברר דמשעת בעילה הוי קדושין) א"ל בין לר' יהודה בין לר"ש לא שנא תולה בדעת עצמו ול"ש תולה בדעת אחרים אית להו ברירה והתם כדקתני טעמא אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע (שהרי לא הובררה התרומה מעולם) [כתבו תוס' בעירובין ל"ז מפרש רבא טעמא משום דבעינן שיריה ניכרין ונראה דהתם גרס רבה מדאיירי אביי בתריה ועוד דהתם נמי מסיק טעמא כי הכא]. ובסוכה דכ"ד מייתי הש"ס נמי האי בריית' דהלוקח יין וכו' ופירש"י וסמכינן אברירה וכשיבא לביתו יפריש ואמרי' יש ברירה שאלו הן מעשרן ותרומתן. ומסיק הש"ס התם אליב' דאביי דפליגי בברירה ר"מ סבר יש ברירה ור' יהוד' ור' יוסי ור"ש סברי אין ברירה והא דקתני סיפא אמרו ליה לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד לדברי ר"מ קאמר לדידי ל"ל בריר' אלא לדידך דיש ברירה אי אתה מודה שמא יבקע הנוד. ובמס' דמאי פ"ז משנה ד' איתא סתם משנה כר"מ דתנן הלוקח יין וכו' אומר שני לוגין וכו' מיחל ושותה וכתב הרמב"ם בפירושו זאת הלכה היא לר"מ שהוא סובר יש ברירה והדבר הנשאר כאלו הופרש מתחלה וכו' והעיקר בידינו בדאור' אין ברירה ומפני זה אין הלכה כר"מ שהוא לו זה הסתם עכ"ל. כתב הריטב"א בחידושי סוכה וז"ל איכא למידק על הא דשני לוגין הא מאי מהני אי בדלא סיים מקום לא קרא שם כלל כדאמרי' האומר תרומת כרי זה לתוכו ר"ש אומר קרא שם וחכמים אומרים לא קרא שם עד שיאמר לצפונו או לדרומו דבעי שיריה ניכרין וגבי יין ומשקה אפי' סיים מקום נהי דקרא שם אסור לו לשתות מן השאר כדאמרי' בתרומות קרא שם מפיה לא ישתה משוליה וכו' מפני שהמשקין מעורבין ויש שתירצו דלעולם הכא סיים מקום וכי אמרי' לא קרא שם ה"מ מאן דל"ל בריר' אבל למאן דאית ליה ברירה כיון דשיריה ניכרין השתא וקרא שם יכול לשתות מהם לאלתר דכי מפריש ליה אמרינן הוברר הדבר ולפיכך אפי' סיים מקום מפיה ישתה משוליה והא לית' דאם כן למאן דאית ליה ברירה אין לך דבר שאוסר לחברו בתערובות דשביק לבסוף כדי איסור ואמרי' הוברר הדבר שזה הוא ולא נאמר לעולם דין ברירה אלא בדבר שלא הוברר מתחלתו אלא שהוברר מסופו דאמרי' הרי הוא כאלו הוברר מתחלתו ועיקר הפירוש בכאן דהא דסמיך למשתי מיניה באמירה זו משום דלא קרי' עליה שם מהשת' אלא שקורא שם מעכשיו לכשיפריש שאומרים הוברר הדבר למפרע שאותן שני לוגין הן אותן של תרומה ונמצא שלא שתה מן התרומ' כלום ובשעת ההפרש' הא איכא ראשי' ששיריה ניכרין והיינו דקאמר ב' לוגין שאני עתיד להפרי' שקריאת השם מעכשיו ולכשיפריש ומשכחת לה שפי' בשלא סיים מקום וכן אמרו בירושלמי אם באומר מכבר משקה מעורב הוא. פי' אם קרא שם לגמרי מעכשיו. ואם באומר לכשישתה למפרע טבל שתה אלא אנן קיימין באומר מכבר לכשישת' עכ"ל. ורשב"א בחידושי חולין דף י"ד כ' וז"ל הא דאמרי' שני לוגין וכו' קשה הא בעי לצפונו וכו' (כמו שכ' בריטב"א) וכתב רמב"ן ז"ל בשם גאון דלמ"ד יש בריר' באומר שאני עתיד להפריש מהני דכשהוא מפרישו הוברר הדבר למפרע שעל מה שהפריש חל המעשר ושיריה ניכרין הן למפרע אע"פ שלא היו ניכרין בשעת קריאה ובשעת שתיה והא דבעי' לצפונו וכו' בקורא לה שם מעתה וכדתנן בפ"ז דדמאי המזמין את חברו והוא אינו מאמינו על מעשרות אומר מע"ש מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר וכו' מזגו לו את הכוס