כסף נבחר חלק א ח

שלא היה עמו לא בשעת שאולה ולא בשעת שבורה ומתה דע"כ לר' יאשי' אתרוייהו קאי דרישא דקרא איירי בשאלה ושבורה ומתה ועלה קאי בעליו אין עמו ולר' יאשיה ה"ק אין עמו לא בזו ולא בזו כי היכי דמשמע לי' אשר יקלל את אביו ואת אמו עד שיקלל שניהם ה"נ משמע לי' בעליו אין עמו דהאי אין אתרווייהו קאי אינו בזו ואינו בזו היא שלם ישלם הא ישנו באחד מהם לא ישלם) הא אית' בחדא ולית' בחד' פטור והא כתיב אם בעליו עמו לא ישלם טעמ' דאית' בתרווייהו הא אי אית' בחדא ולית' בחד' מחייב לומר לך היה עמו בשעת שאלה וכו' (ע"כ יש בהן אחת שפוטרתו ויש בהן אחת שאינו פוטרתו ומאי היא שאל' פוטרתו וכו' ולקמן פריך איפוך אנא) רבא סבר כר' יונתן ומתרץ והו' אם בעליו עמו לא ישלם משמע דאית' בתרווייהו ומשמע נמי דכי אית' בחדא ולית' בחדא פטור וכתיב אם בעליו אין עמו שלם ישלם משמע דליתא בתרווייהו ומשמע נמי דכי איתא בחדא וליתא בחדא מחייב לומר לך וכו':

[ז] בב"ק נ"ג ב'. מתני' דלא כר' יהודה דקתני דפטור על כלים בבור] דתניא. ר"י מחייב על נזקי כלים בבור מאי טעמא דרבנן דאמר קרא ונפל שמה שור או חמור שור ולא אדם (מדלא כתיב ונפל שמה הנופל אלמ' למעוטי אתא) חמור ולא כלים ור"י או לרבות את הכלים ורבנן או מבעי' לי' לחלק ור"י לחלק מונפל (לשון יחיד) נפקא. ורבנן נפל טובא משמע (כמו ובא האות והמופת) כ' תוס' האי סוגי' כר' יאשי' אבל לר' יונתן אין צריך או לחלק. ותימא א"כ סוגי' דלא כהלכת' דהא רבא סבר כר' יונתן וקי"ל כרבא ובחולין ע"ח גבי פלוגת' דחוששין לזרע אב משמע דתלי' בפלוגת' דר' יונתן ור' יאשי' נמי יש לתמוה למה אין אנו פוסקין כמ"ד כר' יונתן מכח מילת' דרב' עכ"ל. ואספ"ז ב"ק כ' בשם הרא"ש וז"ל ור"מ תירץ דהכא אפי' ר' יונתן מוד' דאי לא הוי או לחלק הוי גמרי' שור וחמור דהכא משור וחמור דחריש' מה להלן יחדיו אף כאן יחדיו. והר' ישעי' ז"ל כ' תימא הא קי"ל כר' יונתן וכו' וי"ל דבמנחות פרק ב' מדות דריש ומן הצאן לחלק לענין נסכים ומסיק תלמודא דאפילו לר' יונתן איצטריך מן לחלק לכל אחד נסכים דאע"ג דמשמע כל אחד בפני עצמו סד"א היכא דעביד בקר וצאן יחד לא יביא לשניהם נסכים אלא כשיעור אחד להכי כ' מן לומר שיביא ב' נסכים וכן יש לומר כאן דאצטריך לחלק אף לר' יונתן אע"ג דמשמע כל אחד בפני עצמו היכ' דנפלו שניהם אימא לא לחייב אלא אחד מנייהו וכן במתנות כהונ' ה"א היכ' דשחט שנים לא לחייב ליתן מתנות אלא חד מנייהו עכ"ל:

[ח] חולין ע"ח ב' גרסי' או לרבות את הכלאים גבי שור או שה אותו ואת בנו] האי או מבעי' לי' לחלק דס"ד עד דשחט שור ובנו שה ובנו לא מחייב קמ"ל. הא מאותו נפקא. הניחא לרבנן (דסברי אינו נוהג אלא בנקבות) אייתר אותו. אלא לחנניא דלא מיתר אותו (דסבר דנוהג בזכרים כנקבות). לחלק מנא לי' לחלק לא צריך קרא סבר לה כר' יונתן. ולקמן איתא דר' יהודה מספק' לי' אי חוששין לזרע אב או לא. ע"ש:

[ט] יומא נ"ז ב' אית' דר' יאשי' סבר מערבין לקרנות (מערבין דם פר בדם שעיר כשבא ליתן מתנות קרנות מזבח הפנימי) דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר ור' יונתן סבר אין מערבין לקרנות דמשמע לי' ולקח מדם הפר וכו' מכל אחד בפני עצמו. אמר לו ר' יאשיה והלא כבר נאמ' אחת (וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה ולא שתים) אמר לו ר' יונתן והלא כבר נא' מדם הפר ומדם השעיר [דמשמע לי' כל אחד בפ"ע] א"כ למה נאמר אחת לומר לך אחת ולא שתים מדם הפר אחת ולא שתים מדם השעיר. תניא אידך ולקח מדם הפר ומדם השעיר שיהיו מעורבין זב"ז אתה אומר שיהיו מעורבין או אינ' אלא מזה בפ"ע ומזה בפ"ע ת"ל. אחת וסתמ' כר' יאשי'. כ' תוס' בד"ה ר' יונתן אומר מזה בפ"ע תימ' והא ר' יונתן אית לי' דמשמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו והכא משמע דאית לי' דוק' מזה בפני עצמו ונרא' כיון דמשמע הכי ומשמע הכי ילמד סתום מן המפורש כי היכי דלפני ולפנים ובהיכל נותן מזה בעצמו ומזה בעצמו ה"נ לקרנות דכתיב מדם הפר ומדם השעיר מסתמ' מזה בעצמו ומזה בעצמו וכו'. עוד כתבו תוס' בד"ה תניא תימא דבחולין ע"ט דר' יהודא מספק' לי' אי חוששין לזרע אב או לא ואם תמצ' לומ' דחוששין לזרע אב והיינו כחנניא וחנניא ס"ל כר' יונתן דלא בעי או לחלק וא"כ היכי קאמר ר' יהוד' במנחות כ"ב מולקח מדם הפר וכו' דמין במינו לא בטיל והא כיון דס"ל כר' יונתן א"כ אין מערבין לקרנות וי"ל נהי דר' יונתן לא דריש אחת לר' יהוד' דדריש אחת קסבר מערבין עכ"ל. [עיין רמב"ם פ"ד מעבודת י"הכ שפסק מערבין לקרנות נמי צריך לומר דהטעם דדרשי' אחת דהא ודאי הלכה כר' יונתן כדסבר רבא. עיין בשער אפרים דף ק' שהקש' הא אמרינן בתמורה ה' דרבא סבר אין מערבין לקרנות א"כ למה לא פסק כרבא]. ונרא' הא דאמרינן בבא קמא ור' יהודה לחלק מול נפקא וגם הא דאמרינן חולין פ"ו ב' שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף שנאמ' חיה או עוף ופריך האי או מבעי' ליה לחלק ור' יהודה לחלק מדמו נפק'. דמשמע מסוגיות הללו דר"י ס"ל כר' יאשיה צ"ל דהש"ס נסיב לתרוצי אף לאותו צד אי ר' יהודה סבר אין חוששין לזרע אב. אבל אם יסבור חוששין כחנני' ודאי דסבר כר' יונתן ולא צריך לחלק. כן נר' לי עיין שבועות כ"ז. [י] וכ' רשב"א בחדושיו לקדושין דף ט' ב' אהא דאמרי' התם אי מהתם [אי הוי יליף ר' יוחנן דאשה נקנית בביאה מובעלה] הוי אמינ' עד דמקדש והדר בעל. קמ"ל [בעולת בעל שנעשה לה בעל ע"י בעילה] וא"ת ורבי [דיליף ליה מובעלה] מנא ליה דלא נימא הכי י"ל דרבי ס"ל כמ"ד משמע שניהם כאחד ומשמע א' א' בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב וכו'. ור' יוחנן סבר כמ"ד משמע שניהם כאחד עכ"ל וכ"כ הריטב"א שם:

פסק [יא] כ' אסיפת זקנים ב"מ נ"ה בשם הריטב"א ור"ן והלכתא כר' יונתן דהא רבא קאי כוותי' וכך ראיתי לרשב"א בתשובה. וכ"כ ר"ח להלן עוד כתב הריטב"א וז"ל קבלנו מרבינו בשם הר' פינחס הלוי אחיו שלא אמר ר' יונתן אלא בדבר שיש בו מניעה כגון לא תחרוש ולא תקלל וכיוצא אבל באומר שיעשה לפלוני ולפ' או שיתן וודאי שיעשה לשניהם משמע ולא מפטר בחד מנייהו וכבר כתבתיה במקומות אחרים עכ"ל:

[יב] כ' ב"י בי"ד סימן רכ"ח בשם תשובת הרשב"א ראובן שצוה בנו והשביעו שלא ילוה לשום אדם ממונו יותר מסך פ' כ"א ברשות שמעון ולוי ועכשיו מת שמעון יוכל בנו להלוות ברשות לוי לבדו דקי"ל כר' יונתן כל מקום שנאמר פ' ופ' משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפ"ע עד שיפרט הכתוב יחדיו ואף זה כשהשביעהו לא השביעהו אלא שלא ילוה כי אם ברשות שניהם או אחד מהם עכ"ל וכ"כ בש"ע סי' רכ"ח וברמ"א סימן רי"ו. וכתב הש"ך שם לאו דוקא מת א' מהם ה"ה שניהם חיים יכול לעשות ברשות אחד מהם כיון דטעמא דקי"ל כר' יונתן. וכן משמע להדיא לקמן סימן רכ"ח סעיף מ' דכ' סתם דמותר להלוות ברשות אחד מהם] מיהו בתשובת מזרחי סימן כ"ב כ' דפלוגת' דר"י וכו' לא שייך כאן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ופוק חזי מאי עמא דבר במי שקיבל עליו ב' דיינים שאין דן יחידי מהם וכ"ש בנדון זה עכ"ל ש"ך. וט"ז סימן רכ"ח כתב דוקא מת אחד מהם אבל אם שניהם חיים צריך רשות שניהם כיון שיש ללשון הזה שני משמעות מנלן שאותו המשביע נתכווין לשני המשמעות להקל לומר דאם מלוה ברשות א' מהם סגי דהא קי"ל בסימן ר"ח סתם נדרים