כסף נבחר חלק א ז

יוסף יכול לגרש משום דבהתקיים התנאי אגלאי מלתא למפרע עכ"ל מש"ל. ושער המלך פ"ז מאישו' הל' י"ב מסיק דיכול לגרש אפי' בשאר תנאים ע"ש שהאריך. ועוד כ' וגם מה שנסתפק לפי מסקנת רשב"א וכו' נרא' שיש להוכיח דבשאר תנאים מוד' הרשב"א דיכול לגרש קודם קיום התנאי משום דכל שנתקיים התנאי נגמרו הקדושין למפרע. ממה שכ' הרשב"א בפ' האיש מקדש דף מ"ה גבי קטנ' שנתקדש' שלא לדעת אבי' דאמרי רב ושמואל צריכ' גט וכו' דחיישינן שמא נתרצ' האב. פי' אפילו צווח מעיקרו קאמר דחוששין וטעמא דמילתא משום דכל מאן דמקדש הקטנ' שלא לדעת אבי' וכו' על דעת שיתפייס האב הוא מקדש והוי כאומר ע"מ שירצ' אביך ובמתנ' בפירוש כך אפילו צווח ולבסוף נתרצ' מקודשת וכו' א"כ מהכא מוכח דס"ל לרשב"א דיכול לגרש קודם חלו' הקדושין עכ"ל [ועיין רמב"ם פ"ח מגירושין הל' י"ג גבי הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני. ובראב"ד שם ושער המלך ובגיטין פ"ד. ועיין רמב"ם פ"ד מעבדים שכ' אף הקטנ' שהיא איילוני' בסימניה ואינה ראויי' להבי' ב' שערו' יש לאבי' למוכר' כל זמן שהיא קטנ']. (כלל ב) או לחלק [ענין הכלל הזה הוא בכל מקום דכתיב או. גבי שני דברים דפסקה התור' עליו הדין אם הוראתו לחלק דבלא זה הייתי אומר שכל הדברים הנזכרים בפסוק ההוא צריכין להיות יחד ואז נפסוק עליהם את הדין הכתוב. או שאינו צריך לחלק דבלא זה נמי ידעינן דהדין קאי אכל חדא וחדא. אלא דהאי או את' להורות לדרשה אחרת]. [א.] גרסינן בסנהדרין ס"ו ת"ר איש אשר יקלל אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו. אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין ת"ל אביו ואמו קלל וכו' (כלומר סמך קללה בראש המקרא לאביו ובסופו סמך לאמו) דברי ר' יאשי'. ר' יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו [פי' אין אנו מסופקים אם משמע שניהם כאחד או אחד בפני עצמו אלא ישנו בכוונת הכתוב שתיהן הן שקלל אביו ואמו ביחד הן אחד בפני עצמו. כן הוכיח חכם צבי בתשובה מדברי רשב"א] עד שיפרט לך הכתוב יחדיו (כדרך שפרט בכלאים לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו שלא תאמר אסור לחרוש בשור לבדו ובחמור לבדו) (וכ' באספ"ז ב"מ צ"ד איך ס"ד שיהא אסור לחרוש בשור לבדו דא"כ למען ינוח שורך בשבת ל"ל דסתם מלאכת שור היינו חרישה או הנהגה ואפילו בחול אסור וי"ל דלא אצטריך אלא שלא יחרוש בשבת ע"י גוי או גר תושב עכ"ל) כ' תוס' לפי' הקונטרס וכו' תימ' א"כ לר' יאשי' אמאי כתב בהו יחדיו אע"כ אי לאו יחדיו הוי אמינא דלא יחרוש בשור ובחמור כאחד אע"פ שאינן קשורין ולא ילבש צמר ופשתים אע"פ שאינן קשורין ותפורין כדדרשי' כלאים פ"ט משנ' י' התוכף תכיפה אחת אינו חיבור והיינו מדכתיב יחדיו. אלא מסברא אמר עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו עכ"ל. ובשבועות כ"ז ב' כ' תוס' כדאמר בירושלמי דאיצטריך למעוטי קושר אחורי הקרוי וגבי לבישת צמר ופשתים אצטריך שלא נאסור אפילו אינם זכופים כגון שני מלבושים אחד של צמר וא' של פשתים וכ"כ במציעא צ"ד ב' דמסברא קאמר דמשמע הכי [ועיין אספ"ז שכ' דגבי לבישת כלאים אפי' לא כ' יחדיו לא הייתי אומר שאסור צמר לבדו ופשתן לבדו דהא כלאים ושעטנז כתיב]:

[ב] בב"מ קט"ו ב' על מתניתן החובל את הרחים חייב משום שני כלים שנאמר לא יחבל רחים ורכב. כתבו תוס' וא"ת לר' יאשי' מנלן דחייב על כל אחת בפני עצמו כיון דמצריך או לחלק י"ל כיון דכתיב לא יחבל רחים ורכב ולא כתיב רכב הוי כאלו כתיב או רכב [פי' מדכתיב וי"ו דורכב בחטף קמץ ולא כתיב וי"ו דורכב בשוא כמו אביו ואמו וכ"כ תוס' מנחות נ"ח ב'. מהרש"א] ועוד דגבי רחים אי לא מחייב אלא על שניהם יחד לשתוק קרא מרכב ולא לכתוב אלא רחים דמשמע שניהם יחד עכ"ל:

[ג] מנחות ל' ב' גרסי' מה ת"ל [גבי נסכים] מן הבקר או מן הצאן לפי שנאמר אדם כי יקריב מכם וכו' מן הבקר ומן הצאן יכול האומר הרי עלי עולה יביא משניהם ת"ל מן הבקר או מן הצאן רצה אחד מביא רצה שנים מביא ור' יונתן למה לי קרא האמר עד שיפרט יחדיו איצטריך סד"א הואיל דכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדיו דמי (דהוי ליה למכתב מן הצאן וכו' ומן משמע יחדיו וגבי אביו ואמו אע"ג דכתיב ואמו לא משמע יחדיו משום דהתם לא אפשר בלא וי"ו דהיכי לכתוב מקלל אביו אמו משמע אביו קלל אמו) ותוס' כ' דהכי פירושן מדכתיב מן הבהמה והדר כ' מן הבקר וכו' משמע שניהם דתרווייהו אפירושא דבהמה מדלא כתיב מן הבקר והצאן משמע (שניהם) דאתי לפרש מאיז' בהמ' מן הבקר ומן הצאן מזה אחד ומזה אחד עכ"ל ובדף צ"א אית' והשת' דאמרת או לדרשא לפלא נדר או נדב' למה לי לחלק אצטריך סד"א עד דמייתי נדר ונדבה לא ליבעי נסכים קמ"ל דאייתי נדר לחודא ליבעי נסכים ואי אייתי נדב' לחוד' לייתי נסכים הניח' לר' יאשי' אלא לר' יונתן ל"ל סד"א אייתי נדר לחודי' ליבעי נסכים אייתי נדבה לחודי' ליבעי נסכים אייתי נדר ונדבה תסגי בנסכים דחד קמ"ל:

[ד] חולין קל"ב כי אתי רבין אמר ר' יוחנן כו' לרבנן חייב בכולי מתנות דתניא שור מה ת"ל אם שור לרבות את הכלאים שה מה ת"ל אם שה לרבות את הכוי ור' אליעזר [דפוטר] האי אם ל"ל מבעי ליה לחלק ורבנן לחלק נפקא להו מאת זובחי הזבח (משמע אפי' זבח אחד) ור' אליעזר האי מאת זובחי הזבח מאי עביד לי' מבעי' לי' לכדרבא דאמר רבא הדין עם הטבח (דינו של כהן לתבוע מן הטבח המתנות ואע"פ שאין הבהמה מן הטבח אלא משל אחרים):

[ה] מציעא צ"ד ב' גרסי' שבויה בשואל מנלן [דלא כתיב בי' ונשבה] ומסיק מדכתיב ונשבר או מת או לרבות שבויה הניח' לר' יונתן אלא לר' יאשי' הא צריך או לחלק דסד"א עד דמתברא ומתה לא מחייב אפילו תימ' כר' יאשי' הכא לא צריך מ"ט סברא הוא (דנשבר בלא מת נמי חייב) מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא. כ' אסיפת זקנים בשם הריטב"א לכאורה נרא' דאע"ג דכ' רחמנא ונשבר ומת סברא הוא דנשבר או מת קאמר דמה לי קטלא כולה וכו' אבל אינו נכון דאע"ג דסברא הוא דכיון דכתיב ונשבר ומת בכל התור' כלה לא משמע אלא שניהם ה"נ הוי דרשי לי' וגלי קרא דלא נימא סברא לכך פי' רבינו דה"ק דלא איצטריך רחמנא לכתוב אלא ומת לחוד לחיוב' וה"א דה"ה דנשבר חייב דמה לי קטלא וכו' ומיתורא דכתיב ונשבר או מת היינו לרבות השבוי' דהוי ס"ד שיהא פטור ומשום דהוי אונסא דלא סליק אדעתי' וכו' עכ"ל:

[ו] מציעא צ"ה ב' תניא ממשמע שנאמ' אם בעליו עמו לא ישלם [גבי שואל] איני יודע אם בעליו אין עמו ישלם אלא מה ת"ל בעליו אין עמו לומר לך היה עמו בשעת שאולה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאולה. ותניא אידך ממשמע שנא' בעליו אין עמו ישלם איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם ומה ת"ל וכו' לומר לך כיון שיצא' מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור אביי סבר לה כר' יאשי' (השתא מהדר לפרושי מהיכא ילפינן הני תנאי דבשעת שאולה בעינן ובשעת שבורה לא בעינן אביי סבר כר' יאשי' דאמר בעינין חלוק ואע"ג דלא כתיב יחדיו כמאן דכתיב דמי ולא משמע לי' לפרושי א' א' בפני עצמו בכל מקום שהזכיר ב' דברים ופסק עלייהו דין או איסור) ומתרץ לקראי כר' יאשי' רבא סבר לה כר' יונתן ומתרץ לקראי כר' יונתן אביי סבר כר' יאשי' וכו' טעמא דליתא בתרוייהו (בעליו אין עמו טעמ' דלית' בתרוייהו