כסף נבחר חלק א עה

כמוסיף והא דאמרי' בר"ה אלא מעתה הישן בשמיני ילקה פי' אפי' שלא לשם מצוה שהרי מוסיף על הימים ועובר על ב"ת כיון דמצות אין צריכות כוונה א"ל שאני אומר אינו עובר עליהם וכו' מיהו נהי דמלקות ליכא איסורא מיהו איכ' דהישן בדיעבד משמע עכ"ל:

(כלל ל) בעינן קרא כדכתיב [א.] גרסי' בסנהדרין דף מ"ה ע"ב אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור מ"ט דבעינ' יד העדים תהי' בו בראשונה (גבי עובד ע"ז כתיב) וליכ' אלא מעתה עדים גדמין דמעיקר' ה"נ דפסולי (וא"כ נימא עדים גדמין פסולין למה נקט נקטע' לאחר מיכן) שאני התם דאמר קרא יד העדים שהית' כבר (יד שהית' להם תהי' להם בשעת מיתה אבל גדמין דמעיקרא לא משתמע מיני' דזה הוא יד שלהם) מיתיבי כל מקום שיעדוהו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בב"ד פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג (אלמא לא בעי קרא כדכתיב דלאו דוקא איכתוב אלא למצוה בעלמ') תרגמ' שמואל בהן הן עדיו ומי בעינן קרא כדכתיב והתניא מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול ת"ל מות יומת המכה מ"מ שאני התם דאמר קרא מות יומת ונגמר מיני' משום דהוי רוצח וגואל הדם שני כתובים וכו' רוצח הא דאמרן גואל הדם מאי היא דתניא גואל הדם ימית את הרוצח מצוה בגואל הדם ומנין שאם אין לו גואל הדם שבית דין מעמידין לו גואל שנאמר בפגעו בו מכל מקום. כתבו תוס' ולמ"ד ב' כתובים מלמדין איכא עיר הנדחת דדרשינן במציעא (ל"א) מדכתיב הכה תכה ונסקלין נמי דפרק ד' מיתות דדרשי' מות יומתו דמיהם בם. וא"ת לקמן תנן חייבי מיתו' שנתערבו זה בזה ידונו בקלה ואמר בגמרא ש"מ מותרה לחמור מותרה לקל והיכא דייקי דשאני התם דמיתתן בכל מיתו' שיכול כיון דחייב מיתה. וי"ל דדייק מדקתני כל חייבי וכו' אפי' הנך דלא דרשי' הכי אי נמי בורח שאני עכ"ל. אמר לי' מר קשישא ברי' דרב חסדא לרב אשי ומי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן הי' א' מהם גידם או אלם וכו' אינו נעשה בן סורר ומורה שנא' ותפסו בו אביו ואמו ולא גדמין וכו' לאו משום דבעינן קרא כדכתיב לא שאני התם דכולהו קרא יתירה (דהוי לי' למכתב והוציאוהו אל שער העיר ההוא וסקלוהו כדכתיב בכל שאר הנסקלין ותו לא מידי כל אורך הדברים זה למה) ת"ש אין לה רחוב אין נעשית עיר הנדחת דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר אין לה רחוב עושין לה רחוב עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר רחובה דמעיקר' ומ"ס רחובה דהשת' נמי כדמעיקרא דמי אבל כ"ע בעינן קרא כדכתיב תנאי היא דתנן אין לו (למצורע) בהן יד בהן רגל אזן ימנית אין לו טהרה עולמית ר' אליעזר אומר נותן על מקומו ויוצא. ר"ש אומר נותן על שמאלו ויוצא (ר"א ור"ש לא בעי קרא כדכתיב) (כן הוא הגירסא במשנה פי"ד דנגעים. אבל בנזיר איתא דר"א ס"ל אין לו טהרה עולמית ור"ש ס"ל נותן על מקומו וחכמים ס"ל נותן על שמאלו) כתבו תוס' אין לו בהן וכו' וכגון שנקטעה משנזקק לטומאה דאי קודם לכן הא אפי' שמואל דבעי קרא כדכתיב מודה בעדים גדמים. ויש תימא היכ' דייק מהכא דבעי קרא כדכתיב דלמא שאני התם דכתיב תהי' דדרשי' מיני' לעכב כל מילי עכ"ל. ועיין תוס' חולין פ"ג ע"ב ד"ה אין בילה שכתבו מיהו בנקטעה יד וכו' פטור ואיכא דמחייב התם דלא בעינן קרא כדכתיב וצריך טעם למה (פי' הלא בעינן ראוי לבילה כדר"ז כ"כ מהר"ם לובלין ואי קשי' הא בגדמים מעיקר' כ"ע מודה ואמאי הא ראוי בעינן. וי"ל כיון דכתיב יד העדים שהי' כבר אם כן אין המצוה אלא אם היה להם יד בשעת עדות כן נ"ל). ועיין כתובו' דף מ"ד על הא דתנן אין לה פתח בית אב וכו' שלא נאמרה אלא למצוה כתבו תוס' תימה תקשי מהכא למ"ד נקטעה וכו' דבעי קרא כדכתיב וי"ל דשאני הכא דגלי קרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה והיינו נמי אין לה אב עכ"ל:

[ב.] סוטה דף כ"ז תנו רבנן אשר תשטה אשה תחת אישה להקיש איש לאשה ואשה לאיש. למאי הלכתא אמר רב ששת כשם שאם הוא סומא לא הי' משקה דכתיב ונעלם מעיני אישה כך היא אם היתה סומא לא היתה שותת רב אשי אמר כשם שחגרת וגדמת לא היתה שותה דכתיב והעמיד הכהן את האשה כו' (מר מפרש היקש' דאשה לאיש ומר מפרש היקשא איש לאשה ולא פליגי) ונתן על כפיה וכו' כך הוא אם חגר או גידם לא הי' משקה מר בר רב אשי אמר כשם שאלמת לא היתה שותה דכתיב ואמרה האשה אמן כך הוא אם הי' אלם לא הי' משקה כתבו תוס' אי קשי' דהכא משמע דרב אשי בעי קרא כדכתיב ובסנהדרין אמרי' דדחי רב אשי לקושית מר קשישא וכו' משמע דלא בעינן קרא כדכתיב בשלמא רב ששת דממעט סומא מעיני איכא למימר קרא יתירה דהוי מצי למכתב ונעלם מאישה וכן והעמיד דאמר רב אשי איכ' למימר קרא יתירה דהא כתיב והעמידה וכן הא דאמר מר בר רב אשי אלמת וכו' משום דכתיב ואמרה ואפי' למ"ד לא בעינן קרא כדכתיב מודה דאלמת אינה שותה משום דלא מצי לקבולי שבועה ואפי' גבי חליצה דקריי' לא מעכבא אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה משום דר"ז כל הראוי לבילה אלא ונתן על כפיה אע"ג דלא קרא יתירה היא בעי קרא כדכתיב והכי משמע פרק ג' מינין דמאן דבעי קרא כדכתיב דנזיר ממורט או שאין לו כפים אין לו תקנה וכו' תירץ דרב אשי מהדר למר קשיש' דמהכא ליכ' למידק וכו' מיהו רב אשי ס"ל דבעינן קרא כדכתיב עכ"ל. (וע' נזיר דף מ"ו ע"ב דהסוגי' שם צ"ע קצת):

[פסק] [ג.] פי"ג מסנהדרין הלכה ז' כתב הרמב"ם מי שנגמר דינו וברח ובא לבית דין אחר אין סותרין את דינו אלא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בב"ד פלוני וכו' ה"ז יהרג בד"א ברוצח אבל שאר חייבי מיתו' ב"ד עד שיבאו עדיו הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגוהו בידם וכו'. ובפרק י"ד כתב מי שעמד על נפשו ולא יכלו ב"ד לאסרו עד שימיתוהו במיתה שהוא חייב בה הורגין אותו עדיו בכל מיתה שיכולין להמיתו בה מאחר שנגמר דינו ואין רשות לשאר העם להמיתו תחלה לפיכך נקטעה יד העדים פטור ואם היו העדים גדמין מתחלה יהרג ביד אחרים בד"א בשאר מחויבי מיתה חוץ מן הרוצח וכו'. כ' כסף משנה מסוגי' דסנהדרין משמע דרוצח משום דכתיב ביה מות יומת אשתני משאר חייבי מיתות בתרתי חדא דשאר חייבי מיתות לא ימיתנו אלא במיתה הכתובה ורוצח בכל מיתה שיכול. ועוד שאר וכו' בעינן יד העדים וברוצח לא בעינן דמדמקשה מההיא דרוצח אתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול משמע דהא בהא תליא דאי בעינן יד העדים בראשונה אי אתה ממיתו בכל מיתה וכו' ואי אתה ממיתו בכל מיתה לא בעי' יד העדי' ויש לתמוה על רבינו שכ' שגם בשאר מחויבי מיתה ממיתין אותו בכל מיתה ואין חילוק בין רוצח לשאר אלא אי בעינן יד העדים וכו' דלדידי' מאי מקשה לשמואל מרוצח שאתה ממיתו בכל מיתה דהא בשאר מחויבי מיתה נמי דינא הכי אלא שיד העדים בעינן וה"ה גבי רוצח עכ"ל. וכתב לח"מ דלהא מלתא גמרי' שאר חייבי מיתות מרוצח דלהכי לא הוי רוצח וגואל הדם ב' כתובים אבל לענין יד העדים הוי רוצח וגואל הדם ב' כתובים וכו' [וצ"ע דבהדי' איתא סנהדרין ע"ב ב' דאפי' לגבי הא הוי ב' כתובים. דגרסי' התם ת"ר והכה ומת לגבי