כסף נבחר חלק א עד

עובר משום בל תוסיף ומה בין זה לשני לולבין והראי' שהביא מסיב ועיקרא וכו' אינה כלום דהא ודאי הנוטלן בלבד לא יצא י"ח וכיון שכן האיך יעבור עליהן משום ב' לולבין והרי אינם לולבים ומ"מ כיון שהם ממינו אינן כחמש מינין ואוגדין בהם הלולב לדעת ר"י. והנרא' אלי לתרץ הסוגיא הוא שאם נטל ב' לולבין מוסיף ועבר והוא שנטלן כאחד דומיא דתפילין אבל אם לקח עמו מין אחר לדידן דא"צ אגד לא עבר משום לא תוסיף דהאי לחודא קאי עכ"ל. (ור"ן כ' בפ' לולב הגזול ולי לא תליא בין מין אחר למינו דהא מכשרינן בגימונית של זהב אלא בלנאותו תליא דכיון דלרבנן דאמרי א"צ אגד ליכא למיחש כלל משום ב"ת אלא מדרבנן וכו' כל לנאותו לא גזרו. לפיכך כ' הרמב"ם שאם רצה להוסיף בהדס וכו' הרי שיהא אגודה וכו' אבל שאר אין מוסיפין וכו' משום דבהנהו ליכא נוי עכ"ל). כתב כ"מ בשם רמ"ה ששאלת אם יוכל להוסיף על בדי ערבה וכו' כבר נשאלתי פעם אחרת והייתי מורה לאיסור כדברי הרמב"ם ואח"כ העיד לי אדם גדול שעמד על תשובת הרמב"ם שחזר בו בסוף ימיו והורה להכשיר וכן הדעת נוט' מ"ט ערבי נחל כתיב ואע"ג דמיעוט ערבי שתים ליכא למשמע מיני' דטפי משנים פסול אלא בתרי סגי ואי מוסיף שפיר דמי דערבי משמע אפי' מאה כדדרשי' גבי עדים ומנין אפי' הם מאה ת"ל עדים וכו' ועוד דבהדיא אמרי' דאפי' הוסיף במינין ואגדן בהדייהו לא פסול דקי"ל א"צ אגד האי לחודא קאי הלכך גבי לולב ואתרוג כיון דחד משמע אסור לאוסופי' ואם הוסיף כיון דהאי לחודא קאי נמצא שלא פסול וגבי הדס וערב' אפי' לכתחל' עכ"ל רמ"ה. ואני יוסף בא לידי תשובת בנו של רבינו וכתב ששאלוהו האי דאסור לרבות בערבה מ"ש מן ההדס וכו' והשיב תקנו הספרים שלכם שכבר חזר בו ותיקן ספר שלו ואם הוסיף או גרע לא פסל ושמענו מפיו ראי' חזקה להאי סברא ע"כ:

[ט.] ובפ"א מציצית כ' הרמב"ם ואין לחוטי הענף מנין מן התורה. כ' כסף משנה מ"מ יש לתמוה דאמרי' בפ"ק דיבמות דף ה' גדילים ל"ל ש"מ לאפנויי' ומקשה האי לשיעורא היא דאתא גדיל שנים גדילים ארבעה והכי אמרי' פ' התכלת (ל"ט) משמע דמן התור' יש מנין לחוטי הענף (כלו' שכתוב בפי' בתורה. דהא כ' כסף משנה לעיל דמה שכ' רבינו ואין לחוטי וכו' היינו דלא נתפרש בתורה. אלא פירושו מדברי סופרים כמ"ש בסנהדרין). ובפ' י"ד מתפלה כ' הרמב"ם אין הכהנים רשאין להוסיף ברכה על ג' הפסוקים כגון יוסף ה' עליכם ככם וכו' שנא' לא תוסיפו על הדבר. וטור א"ח סי' י"א כ' בשם בעל העיטור שאין שיעור לחוטין למעלה אם ירצה יוסיף כמו שירצה. ור"י פי' דעד שמנה כפולין שהם ששה עשר יכול להוסיף טפי לא עכ"ל. ובב"י מסיק דקי"ל כרב אחא בר יעקב דרמי ד' ועייף להו והוי תמניא אם הוסיף פסול וכ"פ בש"ע:

[י.] ובסי' ל"ד כ' הטור לפי שנחלקו גאוני עולם בתפילין של רש"י ור"ת ותפילין של אלו פסולין לאלו דתניא החליף פי' שנתן של בית זה בזה פסולין וכו' לכן ירא שמים יעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוין בהנחתו באותן שעשוין כתקנן אליבא דהלכתא בהם אני יוצא ידי חובתו והאחרים הרי הם כרצועות בעלמא ואין כאן בל תוסיף דלא מקרי ב"ת אלא כשעושה חמש בתים (הרא"ש בהלכות תענית). כ' הט"ז בש"ע לכאור' משמע דאתי למעוטי אם הניח ב' זוגות תפילין בראשו שאין עובר על ב"ת. ובלבוש נסתפק בזה וכ' סברות לכאן ולכאן ואשתמיטתיה סוגיא דעירובין. אלא שראיתי בס' מעדני מלך שכ' על דברי הרא"ש האלו וז"ל אלא בעושה ה' בתים דאי עביד ד' בתים ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודא קאי ויש להקשות סוגיות אהדדי דסוגיא דעירובין משמע במניח ב' זוגות תפילין עובר משום ב"ת ובהנחנקין משמע דלא הוי ב"ת דהאי לחודא קאי וליישב הסוגיא כ' דבהנחנקין לא בעי למימר רק שאינו נעשה זקן ממרא מכח זה דהא האי לחודא קאי אבל איסור ב"ת יש כההיא דעירובין עכ"ל. (והיא סברת תוס' סוכה ל"א ורשב"א בתשו' תס"ח שהבאתי לעיל) ואיני מרגיש טעם בחילוק זה דמ"ש איסור זה דלא ימרה פי ב"ד מאיסור ב"ת (והיא קו' הר"ן בחידושי סנהדרין שהבאתי ותמיה על הט"ז הלא חילוק זה כ' תוס' ורשב"א ואיך דחה דברי מעדני מלך בדבר נקל מאחר שיש לו עמודים גדולים לסמוך ולדעתי אשתמטתי' לט"ז דברי תוס' בסוכה לפי שעה ולא ראה כי אם תירוץ תוס' בהנחנקין כמו שנראה לקמן) ונ"ל דלא קשיא מידי כבר הקשו תוס' קושיא זו בפ' הנחנקין וז"ל אבל ק' דמשמע דמסיק לר"י וכ"ש לרבנן דלא אמרי' האי לחודא וכו' והכא משמע דלרבנן אמרי' האי לחודא וי"ל דהתם מדרבנן אסור עכ"ל פי' גבי לולב שהוסיף מין א' ולא נאגד עם הארבעה מינים מן התורה ליכא ב"ת ומדרבנן איכא ב"ת אה כן ה"נ בתפילין בההיא דנחנקין דמיירי מדאורייתא ע"כ אמרינן האי לחודא וליכא ב"ת. אבל בעירובין דמיירי כיצד יעשה המוצא תפילין מדרבנן אסור בב"ת. וכל מה שהזכירו בעירובין שם. משום איסור ב"ת היינו מדרבנן שעשו בזה איסור ב"ת. ובהא ניחא דברי הרא"ש ממה שיש לתמוה עוד דכיון דלא בא אלא להתיר ב' תפילין דהיינו של רש"י ור"ת דלא יהי' ב"ת למה חילק בין ב' זוגות תפילין ובין חמש בתים לא היה לו לחלק אלא בזה דכאן נתכוין שהשאר יהיו רצועות בעלמא. ולפי מ"ש ניחא דלא היה יכול לתרץ כן דמסקינן לעבור על ב"ת חייב אפי' בלא מתכוין ע"כ כ' דאין ב"ת אלא בחמש דבמניח עוד זוג אחד מותר מהתורה דהאי לחודא קאי אלא מדרבנן אסור אפי' בה' זוגות ובזה ודאי לא גזרו רבנן אלא במתכוין שיהיו שניהם למצוה אבל אם השני כרצועות מותר עכ"ל הט"ז (דבר זה הוא לכאורה נגד סברת תוס' במנחות מ"ב ונגד הרא"ש בסוכ' ל"ו) ומגן אברהם כ' בתפילין של רש"י ור"ת אינו עובר וכו' שהרי ממ"נ אחד מהם פסול אבל אם הניח ב' זוגות תפילין בשרים עובר על ב"ת כדאיתא בעירובין. ובלבוש ול"ח נסתפקו בזה ואשתמטתיה דברי הג"מ והמגיד משנה שכ' במניח ב' תפילין כאחד עובר על ב"ת. ומ"ש מההיא דהנחנקין אין ראיה דהתם כ' פרשה אחרת א"כ לא שייכי כלל לתפילין אבל בב' זוגות כשרים עובר על ב"ת עכ"ל:

[יא] טור בסי' תרנ"א כ' לא יוסיף עליהן מין אחר אפי' אם לא יאגדנו עמהם אם יאחזנו בידו עמהם לשם מצות לולב איכא ב"ת אבל מאותן ד' מינים יכול להוסיף עליהם. וכ' ב"י דמ"ש לשם מצות לולב ק' הא אסיקנא דלעבור בזמנו לא בעי כוונה עכ"ל. וכ' מ"א בש"ע ולא ראה מ"ש רי"ו נ"ג ח"ג דה"מ אליבא דמ"ד מצות א"צ כונה אבל לדידן דצריכין כונה כמ"ש סי' ס' אינו עובר עד שיכוין וכ"ה ריש פ"י דעירובין. (וצ"ע הא כ' הרא"ש פ' לולב הגזול דף ל"ז וז"ל על הא דאמר ר"מ מעש' באנשי ירושלים וכו' ר"י לטעמיה דאמר צריך אגד וכי אגד להו במינא אחרינא הוי להו ה' מינים. אבל לאחר שנעש' בו אגד של חובה אם הוסיף אגד אחר לנוי ליכא ב"ת ומיניה נשמע לרבנן דאם הוסיף מין אחר לנוי אפי' דרך גדילתו אין בו משום ב"ת כיון דלא נתכוין אלא לנוי ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לבל תוסיף היינו בסתם אבל אם כוון לנוי אפי' דרך גדילתו הוי כאגד יתירה לר"י וקי"ל בהא כר"מ עכ"ל והא ס"ל לרא"ש בפ"ב דר"ה דמצות צריכות כונה. ומשמע דס"ל לכ"ע בזמנו לא בעי כוונה וכו' ובדברי הרא"ש אלו נ"ל כונת הטור לשם מצות לולב לאפוקי אם כיון לנוי וא"כ מעיקרא לק"מ על הטור כ"כ אליה רבה). וע' בט"ז וע' עוד במ"א. עיין במרדכי סוכה פ' לולב וערבה שכ' בשם ראב"י הא דאמרי ותיבי יתבינן בסוכ' בשמיני ברוכי לא ברכינן כיון דאיכא היכרא דלא מברך כאשר עשה כל ז' לא הוי כמוסיף אבל לישן בסוכה אסור משום דמחזי