כסף נבחר חלק א עג

שנים שנים (זוג בראש וזוג בזרוע) ואמרי' דבהא קמפלגי ת"ק סבר שבת זמן תפילין (ומשום הצלה דידהו לא משרי ביה טפי מן המצוה דלאו תכשיט נינהו. וכ"ש כיון דזמן תפילין הוא ואיכ' ל תוסיף אתי איסור ב"ת ומשוי להו עלי' כמשאוי) ר"ג סבר לאו זמן תפילין (והיינו טעמ' דשרי להצלה משום דתכשיט הוא הלכך כל כמה דהוי תכשיט שרי ומשום ב"ת ליכא הכא דאין כאן מצות תפילין אלא כשאר מלבושים בעלמא) איבע"א דכ"ע שבת זמן תפילין ובמצות צריכות כונה קמפלגי ת"ק סבר לצאת בעי כונה (הלכך לזוג א' אין טפי לא דאי מכוין למצוה איכא בל תוסיף בחד ואי לא מכוין תרוייהו משאוי נינהו) ור"ג סבר לא בעי כונה (הלכך מצוה איכא בל תוסיף ליכא דאין עובר אא"כ מכוין למצוה וזה לא נתכוין ובכל חד אמרי' האי למצוה ולבי מגמגם דכיון דלא תכשיט נינהו נהי דבל תוסיף ליכא איסור שבת לא פקע. והא ליכ' למימר דכ"ע תכשיט הן דא"כ לת"ק אמאי אסור לא ליכוין ולא לתסר וכו' ונ"ל דה"ג ת"ק סבר אין צריכות כוונה ולכ"ע תכשיט הן הלכך כיון דלענין מיפק ידי חובתי' נפיק בלא כונה לענין ב"ת אע"ג דלא מכוין להו למצוה איכא ב"ת כיון דזמן תפילין הוא ור"ג סבר צריכות כונה הלכך ב"ת לא עבר עד דמכוין למצוה). ואיבע"א דכ"ע לצאת לא בעי כוונה והכא לעבור משום ב"ת קמפלגי ת"ק סבר לעבור משום ב"ת לא בעי כוונה ור"ג סבר לעבור בעי כונה ואיבע"א אי ס"ל דשבת זמן תפילין דכ"ע לא לעבור ולא לצאת בעי כונ' והכא בלעבור שלא בזמנו קמפלגי ת"ק לא בעי כונה ור"ג לעבור שלא בזמנה בעי כונה (שלא בזמנה אין כאן רמז מצוה ולא תוספת ולת"ק אפי' בלא כונה מצוה ותוספת עמה) אי הכי זוג אחד נמי לא (דיש כאן תוספת שמוסיף שבת על חול למצות תפילין) ועוד הישן בסוכה בשמיני ילקה (דמוסיף שמיני על השביעי ואנן מיתב יתבינן בשמיני ספק שביעי לכתחל' אלא שלא בזמנן בלא כונה לאו תוספת היא ולהכי שרינן דאי שמיני הוא לא מכוינן למצות סוכה) אלא מחוורת' כדשנינן מעיקרא בשבת זמן ולאו זמן תפילין קמפלגי) ומאן האי תנא דשמעת ליה דשבת זמן תפילין וכו' דתניא מיכל בת כושי הית' מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים ואשתו של יונה הית' עולה לרגל ולא מיחו וכו' (דהוי כתוספת על דבר תורה שפטרה נשים ממ"ע שהז"ג) אלמא קסברי תפילין מ"ע שלא הזמן גרמא היא גם בלילה גם בשבת) ודלמא סבר כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות (אלמא אע"ג דפטרייהו קרא ליכא איסורא וה"ה למ"ע שהז"ג. כ"כ ברש"י בר"ה ל"ג) אלא האי חנא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש וא' האשה דברי ר"מ. ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות וכו' אבל באשה לא פליגי ש"מ וכו' ודלמא סבר כר' יוסי דאמר סומכות וכו' (דאין כאן בל תוסיף ומשום איסור' נמי ליכא דקסבר תכשיט נינהו) לא ס"ד דלא ר"מ סבר כר' יוסי דתנן אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין (אע"ג דלאו חלול י"ט היא דחכמה ואינ' מלאכה מיהו נראות כמוסיפות) (ובר"ה ל"ג כ' רש"י נשים מעכבין דפטורין לגמרי דמ"ע שהז"ג וכי תקעי איכא ב"ת) וסתם מתני' ר"מ. ולא ר' יהודה סבר כר' יוסי דתניא דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות וסתם סיפרא ר' יהודה וכו' כתבו תוס' מה שפי' בקונט' דאי מ"ע שהז"ג היו מוחים בידם שנראה כמוסיפות אין נראה לר"י דהא ר' יהודה ל"ל נשים סומכות רשות ושמעי' ליה בפ"ק דסוכ' דאמר הילני המלכה היתה יושבת בסוכה ושש בניה. ומיהו יש ליישב דמשום בניה היתה יושבת ולא מחייב בבל תוסיף. אי נמי משום דשמעינן ליה לרבא דלעבור שלא בזמנה בעי כונה ולגבי אשה דלא מחייבי הוי כשלא בזמנו דכיון דלא מכוונה לה לא עברה אך נראה דוחק ונר' לפ' טעמא למ"ד דלא הוי רשות משום דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אין זריזות ועליי' לרגל משום דמחזי כמביאה חולין לעזרה או משום ראיית פנים בעזרה שלא לצורך ותקיעת שופר וסמיכה נמי דמעכבין נשים למאן דל"ל רשות לאו משום דמחזי כמוסיף אלא משום דתקיעה מלאכה דרבנן כדאמר חולין (פ"ד) וסמיכה אפי' בהקפת יד מחזי כעבודה בקדשים עכ"ל. כ' ר"ת דהלכה כר' יוסי וכ"כ הרא"ש בר"ה בשם הרי"ץ גאות דנשים סומכות רשות:

[ו.] מנחות דף מ' ע"ב אמר רב הונא הטיל לבעלת שלש (שלשה כנפים) והשלים לארבעה (תלה בהן קרן רביעי ועשה בו ציצית) פסולה תעשה ולא מן העשוי ומי אמרי' תעשה ולא מן העשוי והאמר ר' זירא הטיל למוטלת כשרה (הטיל וכו' שהיו בה ארבע ציצית והטיל לה ד' אחרים כשרים בהני בתראי ואע"ג דהדר פסקינהו לקמאי והא הכא דשלא לצורך עבדינהו) אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי (לעולם שלא לצורך מן העשוי קרינן בי' והכא להכי מכשרי בבתראי דקאי בב"ת כי עבדינהו ולא הוי מעשה כיון דעובר על דברי תורה ולא מקרי מעשה הלכך כי פסיק לקמאי הוי עשייה דבתראי אבל שלא לצורך דבעלת שלש שאינו עובר עליהן וכו') מתקיף לה ר"ס ממאי דגברא לאסופי קמכוין דלמא לבטולי קמכוין ובל תוסיף ליכא ומעשה איכא (והדרא קושי' לדוכתי') כתבו תוס' אפי' למ"ד בעירובין דלעבור משום בל תוסיף לא בעי כונה וכו' מ"מ הכא מודה דליכא ב"ת כיון דלבטולי קמכוין עכ"ל:

פסק [ז.] בפ"ב הל' ח' מממרים כ' הרמב"ם הואיל ויש לב"ד לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות וכן יש להם להתיר איסור תורה לפי שעה מהו זה שהזהיר' תורה לא תוסיף ולא תגרע שלא להוסיף על דברי תורה וכו' ולקבוע הדבר לעולם שהוא מן התור' בין בתורה שבכתב ובין שבע"פ כיצד הרי כתיב בתור' לא תבשל גדי וכו' מפי השמועה למדו שזה הכ' אסר לבשל ולאכול בשר בחלב בין בשר בהמה או חיה אבל בשר עוף מותר מן התור'. אם יבא ב"ד ויתיר בשר חיה בחלב ה"ז גורע ואם יאסור בשר עוף ויאמר שהוא בכלל גדי והיא אסור מן התור' ה"ז מוסיף. אבל אם בשר עוף מותר מן התור' ואנו נאסור אותו ונודיע לעם שהוא גזרה שלא יבא מן הדבר חורבה ויאמר העוף מותר מפני שלא נתפרש' כך החיה מותר וכו' ויבא אחר לומר אף בשר בהמה מותר חוץ מן העז וכו' לפיכך נאסור כל בשר בחלב וכו' אין זה מוסיף אלא עוש' סייג לתור' וכן כל כיוצא בזה. כ' הראב"ד שכל דבר שגזרו עליו ואסרוהו לסייג ולמשמרת של תור' אין בו משום ב"ת אפי' קבעוהו לדורות ועשאוהו כשל תורה וסמכו למקרא כדאשכחן בכמה דוכתי מדרבנן וקרא אסמכתא ואם גרע לפי צורך שעה כגון אליה בהר הכרמל אף זה דבר תורה היא עת לעשות לד' הפרו וכו' ולא תמצא איסור מוסיף אלא במ"ע כגון לולב ותפילין וציצית וכיוצא בהן בין לשעה בין לדורות בין שקבעה בדבר תורה בין שלא קבעה עכ"ל. (וע' פ"ד מהל' ממרים ברמב"ם וראב"ד ובהקדמ' לרמב"ם משניות סדר זרעים):

[ח.] בפ' שביעי מלולב כ' כמה נוטל מהם לולב אחד וכו' ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהי' אגודה גדולה מוסיף ונוי מצוה הוא אבל שאר מינין אין מוסיפין ואין גורעין מהם ואם הוסיף או גרע פסול כ' הראב"ד לא שמעתי מעולם פסול בזה ולא איסור תוספות אפי' לר"י וכו' וכ"ש לרבנן דהא לחודא קאי עכ"ל. וכ' ה"ה נראה בדעת הר"א שאין משום בל תוסיף אלא במין אחד והביא ראי' מהא דרבא דאמר פ' לולב הגזול מ"ט דר"י קסבר לולב צריך אגד ואי אגיד ביה מינא אחרינא הו"ל מוסיף מכלל דכי קטיר ליה בסיב ובעיקר' דדיקל' ליכא מוסיף אע"ג דאיכא טפי מלולב א' וכ"ש לרבנן וכו' וק' לדעתו הסוגיא דעירובין שבביאור נרא' שהמניח ב' תפילין בראש